גישה חינוכית בבית היא קו מנחה שאנחנו בוחרים כהורים ועל פיו פותרים הרבה דילמות, מתנהלים מול הילדים ויודעים איך להתקדם ולאן. מה הגישה החינוכית שאתן בחרתן? האם נחשפתן לחינוך מונטוסורי? האם בכלל הקדשתן מחשבה על בחירת גישה שונה מזאת שגדלתן עליה?

נטעלי היא מדריכת אמהות, מנהלת קהילה שנקראת מאמא מנטוסרי והיום היא באאה לתת לנו טעימה מהעולם המופלא הזה שמביא כל כך הרבה ערך לחיים של הילדים שלנו. אבל מסתבר שגם לחיים שלנו כאמהות ונשים.

איך נראים חיים של אמא ל4 שהתחילה את המסע שלה בגיל 19? עם איזה קשיים היא מתמודדת, על מה הייתה צריכה לוותר והאם מגיע שלב כלשהו שאפשר לשנות את העסקה ולהתחיל לחיות למען השליחות האישית שלנו? שיחה גלויה מלב אל לב, של חברות, של אמהות, של נשים בצמיחה. תהנו.

איך הנושא הכי כבד בעולם יכול להישמע כל כך קליל ומצחיק? דיכאון אחרי לידה זאת תופעה קשה שהרבה נשים מתמודדות איתה, בין אם הן מדברות על זה או לא - במידה מסוימת זה נמצא שם. בפרק הזה נשמע על התופעה הזאת מזוית קצת אחרת ממה שהורגלנו לשמוע, נחבר את זה להורות שלנו היוםם ולדרך שבה אנחנו בוחרות לחנך ולגדל את הילדים שלנו. ליאת קדם היא מעצבת פנים שנורא מהר תרגישו שהייעוד שלה הוא אחר לגמרי, ואולי הפרק הזה הוא תחילתו של שינוי במסע שלה שעוד נשמע בהמשך. תהיו מוכנות להנות, כי זה פרק יוצא דופן.

ימי מלחמה עוברים עלינו. אבל בשעה שאנחנו המבוגרים מבינים את המצב בצורה מסויימת, הילדים מצפים שהחיים ימישכו כהרגלם. איך מתמודדים עם המציאות הזאת? מה עושים כדי להמשיך לתפקד ואיך דואגים שהילדים לא יפגעו מהלחצים והפחדים שמציפים את חיינו? שיחה עם ד"ר לפסיכולוגיה חינוכית, דליה אלוני - שעונה על שאלות קשות ומביאה עצות פשוטות ומשובחות להתמודדות נכונה.

אנחנו חולות הרבה יותר ממה שאנחנו מצהירות. כאבים בלתי נראים כאלה כמו כאבי גב או ראש או עייפות כרונית שאנחנו לא נותנות לה חשיבות גבוהה מידי אבל האמת שזה לא צריך להיות ככה. שמענו כבר שאומרים הכל בראש ובנינו המשפט הזה הפך לקלישאה אבל עד שלא ישבתי לדבר עם פטריסיה לא הבנתי מה זה בכלל אומר. מאיפה מגיעים הכאבים שלנו? מאיפה מגיעות המחלות?

והאם זה אמיתי, שכל אדם יכול לרפא את עצמו?

חיזוק הגוף ושמירה על אורח חיים בריא זאת משימה בלתי אפשרית בשלבים מסויימים בחיים שלנו. אין זמן, אין כוח, אין מוטיבציה. מיליון תירוצים שמעידים על כך שאנחנו נמצאין בתרדמת עמוקה שמונעת מהשליחות שלנו להתקיים בעולם. אז איך מתעוררים מהתרדמת? ומה באמת מתעורר קודם?

עד היום חייתי את החופש הגדול מזווית ראייה של ילדה שמחפשת לברוח מכל מה שהיא שונאת. פתאום גדלתי, נהייתה אמא והזווית השתנתה. פתאום אני רוצה שהחופש יסתיים, שהשיגרה תגיע ושהסדר ישוב על כנו. מה השוני בזוית מביא לחיים שלנו? איך הקושי והחום הבלתי נסבל של אגוסט השפיע על הדרך שבה אני רוצה לגדל את אדם? ומה הקשר בין שותפות לגידול ילדים?

פרק שמחזיר אותנו לילדות, מחבר אותנו לאמהות ושולח אותנו למסע של יצירת אחדות עם התינוקות שלנו והבית שאנחנו בוחרות לבנות.

זה לא מסתדר לנו בראש שאפשר מצד אחד להיות בשיא של ההתפתחות ומצד שני להישבר לרמה של לבכות בשירותים. לא נראה לנו הגיוני שאפשר להיות גם למעלה וגם למטה במקביל. אבל האמת היא שזה אפשרי ושמה שיקבע אם נשאר שם אם לא זאת רמת האמונה והקרבה שלנו לבריאה. איך משתחררים מהלחץ הכלכלי? איך מתגברים על הקושי ומה הייתרון שיש לנו בלהישבר כשאנחנו נמצאים בשיא?