איראניום מועשר

We met Holly Dagres, a freelance Iran analyst and curator of The Iranist newsletter (subscribe if you haven't already!) to discuss possible implications of Trump's announcement on May 12th 2018, Telegram blockage in Iran, and some other current affairs issues. And to hear about being an American adolescent in Iran. She cracked us up!

Group Selfie by Holly Dagres in Ido's home studio

בד"כ פרקים איזוגיים הם על תרבות והיסטוריה, והפרקים הזוגיים מוקדשים לאקטואליה, אבל הפרק הזה היה חייב לעלות לפני 12 במאי, אז פרקים 14 ו-15 יהיו שני פרקי לא-אקטואליה רצופים, ואז נחזור לשגרה.

Holly's growing up in Tehran, with pink hair and black hejab.

Netanyahu's excellent show (which Holly calls "mediocre TED talk)

Trump threatening to blow the JCPOA (AKA Iran Nuclear Deal)

Telegram being blocked and Rouhani confronting the leadership about it (Hebrew subtitles).

This video is from January and I also shared it on the previous chapter, which was a Hebrew talk with Dr. Raz Zimmt. The following image is from a few days ago:

"I don't know why some people don't like cell phones, social networks and informed people. They say "if the people would be uninformed, we would sleep better at night". Ordibehesht 1st, 1397.

Hebrew broadcast from the Islamic Republic (by Hebrew speaking Arabs)

Holly wanted the song Gol-e Yakh, "ice flower" (Chimonanthus, according to Wikipedia), but the podcast rules say it has to be Kiosk the band. So here's Gol-e Yakh for Holly:

And I picked Kiosk's song "it doesn't rain here, Morteza" from the album Outcome of Negotiations. The album name is closely related to the talk of the day, and I chose the song because it's May 7th and it didn't only rain today in Israel, but we even had hail!

then follow @HDagres on twitter, and subscribe to her newsletter The Iranist.

If you liked Ido, you will want to listen to his English podcast Lex Cybernetica at the Hebrew University of Jerusalem, and read what he writes in Room404.

If you liked this episode, please feel free to share and subscribe. I have English episodes on this podcast about once every 2 months, and you can recognize them by the English title.

If you want to fiscally express your appreciation for all the trouble I take for you, you can buy my books (right now only one is in English), recommend them to others, and/or find me a sponsor to adapt The Book of Esther Unmasked to Persian. You can invite each of us – Holly, Ido or me – for well-paid lectures (looking for a resident scholar, schuls?) or just buy me coffee.

The post Episode 13 | Holly Dagres – the Iranist | Ordibehesht 17th, 2577 appeared first on איראניום מועשר.

נפגשנו עם ד"ר רז צימט, חוקר איראן ב-INSS (המכון למחקרי ביטחון לאומי), במרכז אליאנס ללימודים איראניים, בדסק לחקר רשתות במרכז דיין – שניהם באוניברסיטת ת"א, וחבר-חוקר בפורום לחשיבה אזורית, וגם במרכז המידע למודיעין ולטרור. וכמובן מרצה בכל מסגרת שמזמינה אותו ומשלמת היטב (גם עידוק! וגם אני! תזמינו אותנו!)

תוכנית הגרעין, על תהליכי עומק ומגמות של שינוי בחברה האיראנית (ספוילר: חילון!), על מיקומה של איראן בעולם, על הפער בין השלטון לעם באיראן, על יציבות המשטר (המוטלת בספק), על המצב הכלכלי, על שתי המשמעויות הסותרות של "לאומנות" באיראן, על הזהות האיראנית לעומת הזהות האסלאמית, על מלכוד הבחירות: האם להצביע וכאילו להביע אמון בשיטה, או להימנע מהצבעה כדי להביע אי אמון בשיטה, ואז גם לא להשפיע? ועוד מלא דברים. לנו היה מעניין, מקווה שגם לכם!

ההבדל בין אמיר חאתמי לעומת מחמד ח'אתמי

הספר אני הנבחר מאת שבתאי שובל

קריסת הריאל

הפגנות של חקלאים באצפהאן על רקע מצוקת מים

מחאת החג'אב (קישור פנימי לפרק 4 – חג'אב על מקל)

אחת מכותרות העיתונים מינואר 1979: שאה רפת – המלך הלך

המסגדים הריקים (הקישור הוא לסרטון "מה הוא אומר" שעשיתי לפני כמה שנים במסגרת המרכז האקדמי שלם).

ערוץ MANOTO והתוכנית גוגוש אקדמי

זה הווידאו שעצבן את הערבים בח'וזסתאן והוציא אותם לרחובות. זהו קטע ביניים בתוך תוכנית הילדים האהובה והמופרעת כֹּלָאהּ קֶרְמֶזִי (אדום הכובע), שהתחדשה בטלוויזיה הלאומית של איראן אחרי כמה שנות הפסקה. לקחתי אותו מידיעה ברדיו זמאנה, כי מהתוכנית שהועלתה ליו-טיוב הוא נחתך (אני לא יודעת אם מכיוון שזה לא חלק מרצף התוכנית או בגלל המחאה נגדו)

אילו היה לי כל הזמן שבעולם הייתי מתרגמת לכם את התוכנית, זה קורע!

מג'אהדין ח'לק ומרים רג'וי, והנה הפרק שבו כתבתי (בין השאר) עליה בסדרת האישה האיראנית של המרכז האקדמי שלם.

על מסיח עלינז'אד דיברנו גם בפרק 4, שכבר קישרתי אליו, וגם עם ד"ר נאהיד ע'ני בפרק של יום האישה. אמן אמן אקשר פה יום אחד לשיחה שלי איתה!

המאמר של צימט על משבר השמרנות האיראני

האוטופיה שלי במקור ראשון על חידוש היחסים עם איראן (זה ניוזלטר של נספחת התרבות של ישראל באיראן באביב 2048).

הזמנתי אתכם להאזין לאיראן בקטן, המיני-פודקאסט שלי ברדיו ת"א, לרכוש ספרים מהוצאת זרש, להזמין אותי (ואת עידוק ואת צימט) להרצאות, או לקנות לי קפה.

חשבתי לשים את שיר העם יארם ביא, כי דיברנו על קבוצות אתניות וזה שיר של אחת הקבוצות האתניות, אבל החלטתי לבחור שיר על הבחירות, כדי לשמור את יארם ביא לפרק על קבוצות אתניות. השיר הוא על בחירות 2009, שבהן אחמדי-נז'אד קיבל 63%.

פרק 13 – הפרק הראשון שנכתב בעקבות בקשה של מאזין – ציר זמן של איראן, מזמנים פרהיסטוריים ועד המאה ה-19, ממש ביעף.

פרק 14 – שיחה באנגלית שלי ושל עידו עם הולי דגרס, בעלת הניוזלטר המצוין The Iranist ופרשנית רצויה בכל כלי התקשורת בשפה האנגלית.

פרק 15 – עדכון עם מעיין אשכולי, שאתם זוכרים ואוהבים מפרק 5, על מה התחדש בינתיים בספרנו המשותף "המלכה".

פרק 16 – ציר זמן-ביעף משלהי המאה ה-19 ועד ימינו.

פרק 17 – שיחה עם מקס מלכיאל, בעל ה-Vlog מתכונים מ-א ועד ת. נדבר על בשלנות ועל בלשנות.

פרק 18 – טרם נקבע

פרק 19 – פרק משותף נוסף עם ד"ר אילן אבקסיס מדברי הימים – הסכת על המזרח הקדום וד"ר ליאורה רביד מהפודקאסט של התנ"ך – על דריווש הגדול.

אתם מוזמנים לכתוב לי עוד הצעות ובקשות.

ועד הפעם הבאה – ח'דא חאפט'!

נ.ב. הפרק הזה מתפרסם ביום רב אירועים – תקיפה של בסיס משה"מ בסוריה שגרמה לרעידת אדמה בעוצמה 2.9 בסולם ריכטר, ומלא גופי תקשורת שרוצים עכשיו לדעת מה יהיה. לא היה לנו זמן להקליט תוספת, אבל אתם יכולים להאזין לשיחתו של צימט עם ערן סיקורל בשעה הבינלאומית ברשת ב'. הוא בדקה ה-38.

The post פרק 12 | צימט עצבני | 10 באֹרְדִיבֶּהֶשְׁת 2577 appeared first on איראניום מועשר.

כבוד גדול וכיף גדול נפל בחלקי, להקליט פרק משותף (ראשון מני רבים, כך אנו מקווים!) עם ד"ר ליאורה רביד מהפודקאסט של התנ"ך (מייסדת עושים תנ"ך, שנשאר אצל רן לוי), וד"ר אילן אבקסיס מדברי הימים – ההסכת (לשעבר "שידורון") על המזרח הקדום. הנושא המשותף שהחלטנו עליו הוא כורש הגדול, אבי האומה הפרסית, שהעלה את איראן לליגה של הגדולים. [אני מעלה ראשונה את הפרק, כשיעלה אצל אילן וליאורה, הקישורים להסכתים שלהם יהפכו לקישורים לאותו פרק, יהיה מעניין להשוות הבדלי עריכה…]

יצא הפרק הכי ארוך שהיה באיראניום עד עכשיו – כמעט שעה וחצי. אז תשמעו חלק בדרך לעבודה וחלק בדרך חזרה. יאללה? יאללה.

הנה מפה, מתוך הספר מגילת אסתר מאחורי המסכה (להלן: מאמ"ה), שתעזור לכם להתמצא במרחב כשאנחנו מדברים על מקומות (זוהי האימפריה האח'מנית בשנת 490, תחת שלטון דריווש, כארבע שנים לפני עליית אחשוורוש לשלטון)

מתוך מגילת אסתר: מאחורי המסכה, הוצאת זרש תשע"ו. באדיבות הוצאת זרש כפרה עלינו

בנוסף לכך, הרי לכם אילן יוחסין של השושלת האח'מנית, גם הוא מתוך מאמ"ה ובאדיבות הוצאת זרש:

דיברנו על יום כורש באיראן, על קרב נינוה, שבו עלתה איראן על בימת ההיסטוריה, קצת על המדים, על גנוסייד שהיה דבר מקובל, על מיתוס הולדתו של כורש, על ההבדל בין הכרוניקה הבבלית לאנלים הבבליים [כתבתי את זה רק כדי להזכיר שזה annals מלשון "שנה", כמו anno domini (שנת האל, AD), וכמו annual, anniversary – ולא עם N אחד כמו שאולי חשבתם, יא סוטים].

כשדיברנו על תאריכים שונים לתחילת מלכות כורש, הסברתי את התאריכים של הפרקים כאן, וסיפרתי את הבדיחה הקבועה על לוח השנה, שאני כמעט בטוחה שסיפרתי גם בפרקים קודמים.

גליל כורש לעומת הצהרת כורש

By Prioryman – Own work, CC BY-SA 3.0 (click for link)

כורש כמשיח (או לא) [שיט, לא הזכרתי את ההבדל בין המשמעות הראשונית של משיח – פשוט "מי שנמשח (למלוכה)" לבין המושיע של אחרית הימים, שהוא רעיון שלא היה ביהדות לפני המגע עם הדת הזורואסטרית], שפות שמתו לעומת שפות שהתפתחו למשהו אחר, סאב'ור די לאדינו, להקת הלדינו השוודית של חברי יאיר ספיר, וזמרת הלדינו יסמין לוי, הזמרת הישראלית המצליחה ביותר בחו"ל:

בסוף הענקנו זה לזה ספרים שכתבנו: אני הצעתי את הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית, את מגילת אסתר: מאחורי המסכה, ואת גיבורים, מלכים ודרקונים – מיתולוגיה איראנית לכל גיל. ליאורה הציעה את התנ"ך היה באמת, שקיים גם בגרסה אנגלית, ואילן הציע את הסגן של בר כוכבא – על מספרי שתיים בהיסטוריה, ואת ויכהו וימיתהו וימלוך תחתיו, על רציחות פוליטיות במזרח הקדום (זה מה שבחרתי, כי זה התאים לי בול לחלק השלישי של הטרילוגיה המלכה, שדיברתי עליה עם שותפי לכתיבה מעיין אשכולי בפרק 5).

לא הצלחתי למצוא שיר של קיוסק שיתקשר לנושא הפודקאסט, ומכיוון שזה הפרק הכי ארוך שיצא לי אי פעם – קצת יותר משעה וחצי – פשוט בחרתי את השיר הכי קצר שמצאתי, קטע אינסטרומנטלי בשם שיר ערש לסבתא (אפשר אולי לקשר למנדנא, כי היא אמא של כורש אבינו?) מתוך האלבום "אהבת המהירות".

נשמח למשובים ולרעיונות לפרקים משותפים נוספים (יש לנו איזה 5000, אבל תמיד טוב לקבל עוד רעיונות מהציבור), ואתם כמובן מוזמנים להקשיב לאילן ולליאורה בנפרד, בהסכת דברי הימים ובפודקאסט של התנ"ך, בהתאמה.

הכרתי את אילן  ואת ליאורה ב-Podcastream, כנס הפודקאסטרים הראשון, שהתקיים בארץ, במרץ 2018. אם אתם פודקאסטרים בעצמכם או חושבים להתחיל פודקאסט, כדאי לכם לעקוב ולהשתתף בכנסים הבאים!

ואחרון חביב – הדבר הכי חשוב, ומן הסתם הדבר הראשון ששמתם לב אליו מיד: מכיוון שאנחנו כבר לא מדברים על אקטואליה, יותר חשוב תאריך הפרסום מאשר תאריך ההקלטה, ולכן חוץ ממקרים ממש מיוחדים ודחופים, החל מפרק זה – התאריך הפרסי הוא תאריך הפרסום.

תודה לליאורה ואילן רביד על חביתת התרד-מהגינה, על הסלט המושקע ועל האירוח הנעים. תודה לאילן אבקסיס על החומוס הנפלא ועל הזיתים החריפים האלוהיים. תודה לברק אולייר על נעימת הפתיחה, עיבוד להמנון אי איראן, לנתנאל טוביאן, מנהל תחנת הרדיו כאן פרסית, על קריינות הפתיח והסגיר, לעידו קינן על ההנחיה ברוחו, לאיתי גולדה מוועדת הפודקאסטים על האישור, ולניר מירצקי מ-The Gamers TV על קריינות הקדריטים.

אני מרשה לכם ואף מפצירה בכם להפיץ לכל עבר, וכרגיל – אם אתם רוצים להביע את הערכתכם על כל הטרחה שאני טורחת בעבורכם מטוב לבי, אתם יכולים לרכוש ספרים של הוצאת זרש לעצמכם וכמתנות, ולהמליץ לחבריכם לעשות כמוכם; אתם יכולים להמליץ למנהלת הרווחה הקרובה אליכם או למישהו שיש לו אירוע מתוקצב היטב, להזמין אותי להרצאה; ואתם יכולים סתם לקנות לי קפה.

ועד הפעם הבאה – ח'דא חאפט'!

The post פרק 11 | כורש אבינו – פרק משותף עם הפודקאסט של התנ"ך ודברי הימים | 3 באֹרְדִיבֶּהֶשְׁת 2577 appeared first on איראניום מועשר.

נפגשנו עם שרונה מזליאן-לוי, שלמדה אצלי פרסית למתחילים לפני המון שנים, ועכשיו היא כותבת דוקטורט על אינדוקטרינציה של ילדים בעשור הראשון למהפכה, עשור שרובו היה מלחמת איראן-עראק. שרונה חוקרת ספרות ילדים ועיתונות ילדים מאותה תקופה, ומתהפכת לה הבטן. יש דוגמאות שיהפכו גם לכם את הבטן.

כאן היינו עושים שיעורי דשא כשלימדתי את שרונה פרסית למתחילים

מלבד אינדוקטרינציית ילדים, דיברנו גם על:

יוסי אלפר, שהיה ראש דסק איראן במוסד בזמן המהפכה.

התזה של רותי פרידל על איך שח'מיני הוליך שולל את המערב (יקושר בעתיד לפרק איתה)

תקליטים פיראטיים על צילומי רנטגן. קטע האודיו לקוח מהתקליט הזה.

דוחות של ה-CIA שנחשפו ומעידים על כך שהאמריקאים לא הבינו שיש מהפכה.

המחאה של חודש דֵי האחרון, שדיברנו עליה בפרק הראשון ובפרק השני.

המגש של מצדק

מגש מביתו של מחמד מצדק, שהמשפחה של שרונה קנתה במכירה פומבית לאחר הדחתו

וקצת על מצדק עצמו ודו"חות CIA שמוכיחים שארה"ב הייתה מאחורי ההפיכה נגדו.

נפוד'ופוביה (קישור למאמר שלי באתר של מרכז עזרי)

מיתוס מפתחות הפלסטיק לגן עדן

שריפת תעודות בסיג': הנה קישור לפרק 4 – חג'אב על מקל – שבו השמעתי והראיתי סרטון כזה, והנה הסרטון שממנו לקחתי את האינסרט הקצר לפרק הזה (זה המקור, אני העליתי שוב כדי שיהיו לכם כתוביות). לבחור הזה יש מבטא תורכי כבד, כלומר הוא כנראה אזרי. המיעוט האזרי הוא מיעוט די גדול וגם חזק. האזרי החזק ביותר באיראן הוא עלי ח'אמנהא'י…

על אפליקציית גרשאד, שמוצאת לך דרכים ללכת בהן בלי משמרות צניעות.

סיור ערי בירה באיראן – האירוע שלי בפייסבוק (יוצאים ב-13 בפרוורדין 2579)

חשבו פעמיים לפני שאתם מקליקים: מכת שפיכת חומצה על נשים עם חג'אב לא ראוי או סתם נשים שלא נענו לחיזורים.

אטימולוגיות אמיתיות ועממיות של המילים קארמה, בוסתן, פרדס וקרחנה.

לא הייתי בטוחה שיש לאיראן שגרירות בירדן. אז יש. שרונה, את יכולה להנפיק שם את הדרכון האיראני שלך, לא צריכה להרחיק עד טורקיה.

משרד הפנים הישראלי שעושה בעיות עם שם המשפחה כהן

כדאי לכם לעקוב אחרי שרונה גם בטוויטר, היא מדווחת על איראן ממש בזמן אמת.

לסיום, שרונה רצתה לבחור במקום שיר של קיוסק את "תשמור על העולם, ילד" של דוד ד'אור, אבל אנחנו עדיין לא מספיק גדולים (ועל רווחיות בכלל אין על מה לדבר כשאין הכנסות…) כדי לשלם תמלוגים, אז הנה השיר ששרונה רצתה,

וזה השיר שהשתמשנו בו בסוף (כי יש לי רשות מארש סבחאני, מנהיג להקת קיוסק). לשיר קוראים "שיגעון לאומי", והנה גם הווידאו להנאתכם – גם השם וגם התמונות רלוונטיים מאוד לפרקנו:

הקלטנו באוניברסיטת תל אביב, קיבלנו ממרכז דיין חדר ששימש בעבר להקלטת פודקאסט, וזה היה נס, נס גדול! כי עידוק שכח להביא כרטיס זיכרון או כבל USB לכרטיס הקול שלו.

לקח לנו יותר זמן להבין איך להשתמש במיקסר שהיה שם, מאשר להקליט. וגם אז כנראה לא הבנו עד הסוף, והייתי צריכה להגביר את כל המקומות שעידוק מדבר, למרות שנדרתי להפסיק לערוך.

אז תודה למרכז דיין, יצאתם ענקיים!

The post פרק 10 | עם שרונה מזליאן-לוי על אינדוקטרינציית ילדים | 23 בפרוורדין 2577 appeared first on איראניום מועשר.

פרק קצת שונה, בלי אורחים, בלי מארחים ובלי מוסיקה, ליום השואה.

חמש דקות ראשונות על מה שאתם כבר יודעים (הכחשת שואה וזה), ועל החוויות שלי מול איראנים סביב שואה – הטובות והרעות, ואז הרבה על עבדאלחסין סרדארי קאג'אר, הדיפלומט הידוע בכינויו "שינדלר האיראני". מכיוון שהפעם כתבתי מבעוד מועד, אני מצרפת בסוף הפוסט את הטקסט המלא.

קראתי על עבדאלחסין סרדארי בכמה מקומות. הנה מקור באנגלית ממוזיאון השואה בוושינגטון DC, וכמה מקורות בפרסית (חוץ מהגרסה הפרסית של אותו מקור…):

הזכרתי גם את ד"ר אצף אצ'לדי, ראש הקהילה הג'וגוטית בפריז, שותפו של סרדארי למאמצי ההצלה, ואת  מנשה עזראפ'ור, ניצול השואה האיראני היחיד.

דיברתי על המוצא הארי של האיראנים והבטחתי קישור לסדרת פוסטים מהבלוג שלי העוסקת במוצאם של האיראנים. הסדרה הזו מבוססת על המבוא לספרי המצוין הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית, שיצא בהוצאת מודן, אבל עדיף לרכוש אותו באתר של הוצאת זרש…

מי שממש חייב לקרוא עכשיו יותר, מוזמן לרכוש את In the Lion's Shadow מאת פריברז מח'תארי, ספר שכולו מוקדש לסרדארי, יש גם ב-ebook.

קישור לפודקאסט קצר עם מאזיאר בהארי, שעשה סרט דוקומנטרי על סרדארי.

והנה גם הסרט הדוקומנטרי חידת סרדארי, של מהדיה זרדיני (אין לי מושג איך לגשת לסרט עצמו, יש כאן רק טריילר, אבל הוא מעולה!).

ולסיום – סרטון שבו אני מדברת עם ירון לונדון על סרדארי, דווקא בהקשרי פורים.

אם אהבתם, יש כמה דרכים להביע הערכה:

–  לשתף ולהפיץ

הטקסט:

בינתיים, מכיוון שכבר יום השואה, חשבתי לעסוק קצת בנושא השואה מזווית איראנית. נראה לי שכולכם מכירים את עניין הכחשת השואה – אחמדי-נז'אד ארגן כנסים של הכחשת שואה, חוקרים בעיני עצמם מצהירים שלא הייתה שואה, או שהמספרים מאוד מוגזמים, ותחרות הקריקטורות בנושא השואה גם קיבלה כותרות בארץ ובעולם.

לי היו שתי היתקלויות לא נעימות בנושא, אחת בכנס בינלאומי שבו מצאתי את עצמי ננזפת על ידי שני איראנים באמצע שיחה שהייתה דווקא נעימה למדיי עד אז – מה אתם עושים עניין, אפשר לחשוב שאתם הגנוסייד הראשון או האחרון בהיסטוריה. פתאום להסביר למה אני עושה עניין גדול מזה שהרגו יותר מחצי מהמשפחה שלי. בראייה היסטורית רחבה ועמוקה, זה באמת כלום. ההיסטוריה כבר מחקה עמים שלמים והיום זה לא ממש מזיז לאף אחד.

ההיתקלות השנייה הייתה לא מזמן, במסגרת ראיון לסרט תיעודי על יהודים ועל ישראל – זה מה שנאמר לי, אבל הראיון היה יותר משהו כמו מתקפה אנטישמית או אנטי-ישראלית, שבה הייתי צריכה להסביר כל מיני תהליכים היסטוריים שקרו בישראל, ואני מאיפה אני מבינה בהיסטוריה של ישראל (חוץ מזה שסבתא שלי הייתה עדה לפרעות תרצ"ח וסיפרה לנו על הזוועות שראתה. אבל אני לא מכירה עדים מכל המקומות מכל האירועים).

הסברתי להם שאני מומחית לאיראן ויותר מבינה במה שקורה וקרה באיראן מאשר בישראל, וגם ככה לא ממש שולטת בהיסטוריה. בשלב מסוים המראיין אמר – בנושא השואה, פעם האמנתי שקרה דבר כזה וגם ראיתי סרטים וקראתי ספרים בנידון וזה היה מאוד משכנע, ואז ראיתי סרט אחד לא כל כך טוב ועכשיו אני כבר לא בטוח שאני מאמין. את מאמינה בשואה?

ואני כזה: הא? מה זה מאמינה? התחלתי לספר לו על מספרים ותיעוד וזה שגם גרמניה לא מכחישה וכמובן על המשפחה שלי, אבל מה שבאמת הייתי צריכה לומר לו: אתה מאמין שהייתה מהפכה אסלאמית? אתה מאמין במרד הטבק? כי נראה לי לא אמין שמדינה שלמה תפסיק לעשן תוך שבוע.

עכשיו אני רוצה "להזמין" אותו לראיין את התלמידים שלי במרכז האקדמי שלם בתור אורח סקייפ בקורס, כך גם יהיו לו עוד מרואיינים, אולי הם גם יענו יותר טוב ממני כי הם יותר מבינים בהיסטוריה, וגם התלמידים יוכלו לחוות בעצמם אנטישמיות איראנית סטייל 2018…

אז אלה ההיתקלויות הלא נעימות שהיו לי.

הן המיעוט.

כל שנה, פעמיים בשנה – ביום השואה הישראלי וביום השואה הבינלאומי – אני משנה את תמונת הקאבר שלי בפייסבוק לתמונה שבה סבא אריה בא לבקר את משפחתו בפינסק ועשה איתם סולחה  אחרי שנים של נתק. כשעלה לארץ הם ישבו עליו שבעה, אבא שלו היה רב חשוב. ובהסבר של התמונה כתבתי בפרסית שחוץ מסבא שלי, כל האנשים בתמונה נלקחו כמה שנים או חודשים מאוחר יותר לבור ביער, ונורו שם. קיבלתי שם הרבה תגובות חמות ומשתתפות בצער, הרבה "אל תיקחי ללב את הכחשת השואה של השלטונות, המכחישים הם מיעוט", והרבה איראנים גם שיתפו את התמונה. תרומתי הצנועה למלחמה בהכחשת השואה.

אבל בואו נצא מהרמה האישית אל הרמה האוניברסלית. אני רוצה לספר לכם היום על עבדולחסיין סרדארי, הידוע גם בכינויו "שינדלר האיראני".

בשביל הפרק הזה קראתי עוד על סרדארי, אתם יכולים לראות קישורים בגוף הפוסט, וזה קצת מבאס שכל מקור אומר משהו קצת שונה. ניסיתי לעשות סדר בבלגן ולספר סיפור קוהרנטי…

עבדאלחסין סרדארי קאג'אר נולד בשנת 1895 למשפחת המלוכה דאז – הוא היה אחיינו של המלך נאצר א-דין שאה קאג'אר. גם אחרי התחלפות השלטון, נשארו חלק מבני קאג'אר המוכשרים בעמדות מפתח (מתישהו נדבר גם על הגיבור הלאומי מחמד מצדק, שהיה גם הוא נצר לאותה משפחה). בפעם הראשונה שחבר סיפר לי שסבתא רבתא שלו הייתה נסיכה קאג'ארית, עפתי על זה שיש לי חבר נסיך. אבל אז הבנתי שהקאג'ארים הם משפחה ענפה והמון איראנים הם צאצאים שלהם. זה לא מפתיע בהתחשב שלמלכים היו עשרות נשים, השיא הוא 500 נשים של פתח עלי שאה קאג'אר.

אבל בואו נחזור לעניינינו. סרדארי סיים את לימודי המשפטים שלו בשוויץ ב-1936, והתגייס לשירות הציבורי. בשנות ה-40 של המאה העשרים הוא היה קונסול איראן בפריס, והציל המון יהודים, בעיקר איראנים אבל לא רק. מאיפה היו שם יהודים איראנים? שאלה מצוינת:

בשנות ה-20 וה-30 של המאה העשרים, צרפת הייתה יעד מועדף לתיירות והגירה ליהודי איראן, שפרחו שם כלכלית, חלקם גם השתקעו בה. בנוסף להגירה בעקבות עסקים, היו גם הרבה סטודנטים איראנים שלמדו בצרפת.

ב-1925, עם תחילת מלכותו של רצ'א שאה פ'הלוי, התחילו להסדיר באיראן את נושא תעודות הזהות והדרכונים, והנפיקו תעודות חדשות. הרבה מאותם יהודים איראנים שהשתקעו בצרפת, חלקם גם נישאו לבני זוג לא-איראנים, לא טרחו להוציא תעודות חדשות, או להנפיק כאלה לילדים ולבנות זוג (סורי, אב ובעל איראני מקנה אזרחות, אם ואשה לא. עד עצם היום הזה). הפרט הזה חשוב, כי חלק מעבודת ההצלה של סרדארי כלל הנפקת דרכונים איראניים.

ההערכות הן שבתחילת מלחמת העולם השנייה חיו באיראן כ-150-300 יהודים איראנים, אפגאנים ובוכארים. מבחינה אתנית ותרבותית, ההפרדה בין אפגאנסתאן, בח'ארא ואיראן היא מלאכותית. בזמנים שונים, מרכזי האימפריות האיראניות היו בבח'ארא ובמקומות שהם עכשיו באפגאנסתאן. גם מבחינת שפה, אם אתם יודעים פרסית חדשה – תוך שעה של שיחה עם אפגאני או בוכארי אתם מדברים את השפה שלהם (אם גם למדתם ערבית ופרסית אמצעית, זה ייקח פחות זמן). לא סתם כתב לי לפני כמה שנים אחד מתלמידיי: תמר תגידי, יש מצב ששמעתי עכשיו נאום של יו"ר התאחדות הכדורגל של אפגאנסתאן והבנתי הכול?

הבוכארים, ויהודים נוספים ממרכז אסיה, ברחו מברית המועצות אחרי המהפכה הבולשביקית והשתקעו בפאריס.

בינתיים באיראן, איראן של השאה הייתה פתוחה למערב, והמערב היה פתוח אליה. גם שינוי השם החיצוני של המדינה מ"פרס" ל"איראן" היה קשור לרצון של השאה להדגיש את הקרבה למערב – משמעות השם איראן היא הרי "ארצם של הארים" – כדאי גם על זה לעשות פרק, בינתיים אקשר לסדרת פוסטים בבלוג מתוך "הטוב, הרע והעולם – מסע לאיראן הטרום אסלאמית", שאפשר לרכוש באתר של הוצאת זרש.

קיצר, ביוני 1940, כבשו הנאצים את צרפת, וכמו כל השגרירים האחרים, גם שגריר איראן, אנושירואן ספ'הבדי (איזה שמות איראנים יפים היו להם פעם! היום כולם מחמד ועלי וחסן וחסין L ), שבמקרה גם היה גיסו של סרדארי, העביר את שגרירות איראן בצרפת לוישי, באזור שטרם נכבש, וסרדארי נשאר בפריס לנהל שם את הקונסוליה. סרדארי היה רווק הולל, איש רעים להתרועע, ונהג לבלות ולשתות עם הכובשים ועם קציני צבא בכירים, וכך יצא שהוא הצליח לדבר איתם גם מחוץ למשרד, ויצר גם קשרים אישיים בנוסף לקשרים המקצועיים המתחייבים. במקביל הוא גם היה בקשר עם הקהילה האיראנית-יהודית בפאריס, וידע על המצוקות שלהם.

את פרויקט הצלת יהודי איראן החיים באירופה, הוא עשה בכלים של הנאצים עצמם: תורת הגזע.

במסגרת הבילויים שלו עם פקידים נאצים, הוא סיפר להם סיפורים מסיפורים שונים – כולם נכונים או כמעט נכונים: הוא סיפר להם שיהודי איראן נהנים באיראן מזכויות שוות, חיים שם כבר 2500 שנה ללא הפסקה, והם נחשבים אזרחים איראנים לכל דבר, כמו המוסלמים. דבר נוסף שהוא ציין, ונכון עד עצם היום הזה, הוא שיהדותם של יהודי איראן אינה מצוינת בשום מסמך ממשלתי רשמי. בתעודת זהות, בתעודת לידה, בדרכון – אין סעיף דת בכלל! הנה עוד עובדה שסיפר ומהווה דוגמה מעולה לאיך לשקר באמצעות אמירת אמת-בעיקר: בשנת 538 לפני הספירה, כורש אפשר ליהודי פרס לחזור לארצם (עד כאן נכון), ולכן (מכאן הוא לקח קצת, או הרבה, חירות ספרותית) כל היהודים הגנטיים שהיו בפרס, חזרו בכלל לארץ ישראל עם שיבת ציון. עם הזמן חלק מהאיראנים נדלקו על מצוות הדת היהודית, והחלו לקיים אותן. אבל הם בכלל לא יהודים גנטיים, אלא איראנים שמקיימים את מצוות דת משה.

עם כל החפירות האלה על שוויונם של יהודי איראן ועל גזעם השונה, המכתבים הרשמיים שיכתוב עוד מעט עם אותם טיעונים, ייפלו על קרקע פורייה.

הדיבורים האלה לא היו סתם הבעת דעה אישית, אלא שיקפו את עמדתם של שלטונות איראן, שמרגע שנודע על הפתרון הסופי, הדגישו שוב ושוב שהקהילה היהודית באיראן היא מאותו גזע כמו האיראנים הלא-יהודים, ואינה מאותו גזע כמו יהודי אירופה. גם לפי חוקי נירנברג, כל האיראנים הם ארים, וזה כולל גם את המיעוטים הדתיים.

היו כמה גורמים שסייעו לסרדארי בפרויקט ההצלה:

למשל זה שאיראן שוכנת במקום מאוד אסטרטגי וחשוב גם לגרמניה וגם לבעלות הברית, וגרמניה לא רצתה להסתכסך עם איראן. זה עבד לפחות עד אוגוסט 1941, כשאיראן נכבשה על ידי בנות הברית ולא יכלה להישאר נייטרלית-אך-בקשרים-טובים-עם-גרמניה כמו בעבר.

למשל זה שמומחי הגזע בברלין לא היו סגורים על סיווג יהודי הודו, מרכז אסיה והקווקז מבחינת גזע. היו מחלוקות, ולכן לא ננקטו נגדם אותם צעדים שננקטו נגד יהודי אירופה. חלק מזה היה עבודה של סרדארי עצמו, ונפרט בהמשך.

וכמובן, כשרונו הרטורי והחברות וההתרועעות שלו עם בכירים נאצים, שגרמה להם לבטוח בו. עד כדי כך שבסופו של דבר הוא קיבל התחייבות מהמפקד הצבאי הגרמני בצרפת, שלאזרחי איראנים לא יאונה כל רע על אדמת צרפת.

ואכן, למיטב ידיעתנו, בעוד שההערכות הן ש-76-100,000 יהודים צרפתים נשלחו למחנות ריכוז, היה ביניהם רק יהודי אחד ממוצא איראני – מנשה עזראפ'ור. הוא ניצול השואה האיראני היחיד, ככל הידוע לנו, ונתתי קישור לסיפורו מגוף הפוסט.

אוטו אבץ, שגריר גרמניה בצרפת של וישי, ולמעשה האחראי על צרפת מטעם הנאצים, מתייחס בכתביו לסיווג-גזע נפרד שניתן למיעוטים דתיים באיראן – blutmassig nichtjuden – "בעלי דם לא-יהודי". בקיצור, מה שלא עבד לאשכנזים – גרמנים בני דת משה – עבד לאיראנים, כי גם שלטונות ארצם הכירו בהם כאיראנים – כלומר לא שמים מבחינת גזעם – המקיימים במקרה את מצוות דת מוסא. בסך הכול המאמצים של סרדארי ושל ממשלת איראן באותו זמן כנראה עבדו לכל אירופה, כי ברישומי יד ושם יש רק חמישה שמות של יהודים איראנים שנרצחו בכל אירופה.

(פתאום אני חוששת, אז שנייה אלט-שיפט: יהודים איראנים שמאזינים, לא להיעלב עכשיו, טוב? זה היה כדי להציל אותם, תורת הגזע וזה. גם היהודים עצמם העדיפו להירשם כמוסלמים כדי להציל את חייהם. היום כבר לא מדברים בכלל על "דם יהודי", ואף אחד לא מטיל ספק ביהדותו של אף אחד אחר. תחשבו איזה יופי זה שלפני 80 שנה היה צריך להתאמץ כדי לשכנע שאתה לא יהודי, והיום הטלת ספק ביהדותו של אדם נחשבת עלבון).

חזרה לסיפורנו: ציינתי שהיו מחלוקות בנושא. הגישה של "בעלי דם לא-יהודי" ליהודי הקווקז ומרכז אסיה (כולל איראן) לא הייתה מקובלת על כל שדרות הפיקוד הנאצי. אדולף אייכמן, למשל, אמר שזוהי עוד דוגמה לתחמנות היהודית, שגם יהודי מרכז אסיה והקווקז הם ממוצא שמי, וצריך להשמיד גם אותם. הוא אמנם היה הקצין הבכיר ביותר בתחום, אבל עושה רושם שהגישה של שלטונות איראן די ניצחה, הודות למאמציהם הבלתי פוסקים של סרדארי, וגם של אחרים: גרף פון דר שולנבורג, דיפלומט גרמני ששירת בשנות ה-20 באיראן, כתב לממשלתו מכתב הבהרה שמסווג את הג'וגוטים כמוסלמים שקיבלו על עצמם חלק ממצוות דת משה, ומבחינת דם הם איראנים לכל דבר, ולכן החוק הנאצי בנוגע ליהודים, לא צריך לחול עליהם. הוא סיים את דבריו ב "עם כל הבעיות שצצו בנושא איראן, אנו משתדלים לשמור על יחסינו הטובים עם מדינה זו". אנחנו מדברים על 1943, כשאיראן כבר מדינת חסות של רוסיה ובריטניה, כן?

עם כל ענייני הגזע האלה, סרדארי די עשה סרדרד (כאב ראש) לנאצים, ומומחים בברלין נדרשו לשאלת גזעם של יהודי מרכז אסיה, מה שאומר שהם לא עסקו בדברים יותר מזיקים. "בצל האריה" מתאר ממש יפה איך סרדארי ישב ימים ולילות בפרצי כתיבה ועריכה (איך, איך עשו את זה לפני היות הוורד?!) והשתמש בכל טיעון אפשרי של תורת הגזע, עם טיפת היסטוריה ובלשנות, כדי לכתוב מכתבים משכנעים במיוחד. מומחי ברלין השתכנעו, אייכמן לא השתכנע, אמרו שצריך יותר כסף למחקר, וכאן זה בערך נגמר…

סרדארי לא רק כתב מכתבים כלליים על הגזע היהודי, אלא ממש עזר לאנשים ספציפיים והעביר רשימות שמיות שהצילו חיי אדם. באחד המקרים, למשל, הוא נעזר בחוש הבלשני שלו (או בחוסר הידע של הגרמנים, תלוי איך מסתכלים על זה), כדי לשכנע אותם שמשפחה יהודית בשם ששון היא בעצם משפחה זורואסטרית עתיקת יומין הנקראת על שם סאסאן, אבי האימפריה הסאסאנית. הוא הפעיל לשם כך גם את המקדש הזורואסטרי ביזד, שחתם על מסמך המאמת את הדבר הזה. אמנם אמת היא אחת המצוות החשובות ביותר בדת הזורואסטרית, אבל חיי אדם יותר חשובים.

כפי שכבר ציינתי כאן בהתחלה ובעוד מיליון מקומות בעבר, איראן האתנית, הלשונית והתרבותית, משתרעת הרבה מעבר לגבולותיה המדיניים. מאמצי השכנוע של דרדארי נגעו גם למדינות אחרות במרכז אסיה ובקווקז, וכאן אנחנו נכנסים למונח חדש – ג'וגוטים.

יש לי קצת בעיה עם המונח הזה, כי אני מוצאת סתירות בין מקורות שונים, בואו נראה איך אני מיישבת אותן…

לפי הספר "בצל האריה", זהו מונח שהמציא סרדארי במיוחד כדי לכנות בו את יהודי איראן. גם פירנט'ר משתמשת במונח רק בציטוט ממכתבי סרדארי. אבל לפי האנציקלופדיה של השואה באתר מוזיאון השואה בארה"ב, וגם לפי אתר בני ברית, הג'וגוטים היו יהודים בוכארים אנוסים, שאולצו להמיר את דתם לאסלאם ב-1838, אבל המשיכו לקיים את מצוות היהדות בסתר.

מבחינה לשונית, אני יותר מאמינה דווקא לאתרים היהודים, כי המילה ג'וגוט היא הגייה רוסית של ג'והוד – כינוי גנאי ליהודים באיראן. והגיוני שבבוכארה יאמצו הגייה רוסית, כפי שקורה גם היום (חבריי הבוכארים מדברים וכותבים גם פרסית מקסימה וארכאית שקרובה מבחינה פונולוגית לפרסית אמצעית, וגם רוסית, שאני פחות מבינה…). בגרמנית קראו להם Juguden ולא Juden.

בהמשך נראה שהכלילו יהודים איראנים ברשימות של ג'וגוטים, ושהיה לג'וגוטים ראש קהילה משלהם, כך שכנראה כן הייתה קהילה כזאת, והיא הייתה נבדלת. אבל אולי באמת סרדארי הוא זה שקידם את המונח עצמו כמונח נפרד מ"יהודים", או ניסה לטשטש את ההבדלים כדי להציל עוד יהודים והציג את כל יהודי איראן כג'וגוטים. יש מצב שאפילו, כפי שרומז "בצל האריה", שכל עניין המינוח – כלומר השימוש בשם הגנאי הבוכארי כדי לכנות בו את כל יהודי איראן הגדולה – היה המצאה של סרדארי עצמו, כי בכל החיפושים שלי על ג'וגוטים, בעברית, בפרסית ובאנגלית, אני מוצאת את המונח רק בקשר לסרדארי ולראש קהילת האנוסים – ד"ר אצף אטשילדי, שהיה שותף למאמצי ההצלה של סרדארי.

בכל מקרה, חלק מהאנוסים נישאו למוסלמים, ולפחות מבחינה גנטית – הקהילה הייתה דומה מאוד לגויים בסביבה. הג'וגוטים שהגיעו לצרפת נרשמו בדרך כלל במרשם האוכלוסין ובמסמכים רשמיים כמוסלמים, ורבים מיהודי איראן גם הצהירו על עצמם שהם מוסלמים, וסרדארי אישר בלי להניד עפעף.

סרדארי התחיל את מאמצי ההצלה הרשמיים שלו עם המונח "ג'וגוטים", ועשה זאת, כפי שאנחנו כבר מכירים אותו, בכלים של הנאצים עצמם: באמצעות תורת הגזע. הנה, למשל, מכתב מ-29 באוקטובר 1940, שנשלח על נייר לוגו של הקונסוליה המלכותית האיראנית בפאריס:

לפי מחקר אתנוגרפי והיסטורי על אודות הקהילות היהודיות-בדתן מגזע לא-יהודי ברוסיה, שהתקבל בקונסוליה זו ואושר על ידי שגרירות (גרמניה) בפריס ב-28 באוקטובר 1940, היהודים המקומיים (ג'וגוטים) של החָ'אנוּיוֹת לשעבר בוכארה, ח'יוה וח'וקנד (Boukhara, Khiva, and Khokand), (כעת חלק מאוזבקיסטן ותאג'יכיסתאן הסובייטיות), נחשבים מאותו גזע כמו אלה של פרס.

לפי המחקר, הג'וגוטים של מרכז אסיה משתייכים לקהילה היהודית רק בשל קיום מצוות עיקריות של היהדות. מבחינת דמם, לשונם ומסורותיהם, הם מוטמעים בגזע המקומי, והם מאותו מוצא ביולוגי כשכניהם, הפרסים והאוזבקים.

ראש הקהילה הג'וגוטית – ד"ר אצף אש'לדי – יחד עם סרדארי, העבירו מעת לעת רשימות של ג'וגוטים לממשלת וישי, ולמעשה שרבבו אליהן גם שמות של יהודים איראנים שלא התבוללו. לדברי אש'לדי, ב-11.2.1942 סרדארי ביקש ממנו, בתור מנהיג הג'וגוטים בצרפת, לכלול יהודים אזרחי איראן ברשימת הג'וגוטים שהכין לשלטונות וישי. ואכן, ב-4 במאי 1943, הצליח סרדארי להכניס שמות של 41 יהודים איראנים בתוך רשימה של 91 "ג'וגוטים איראנים, אפגאנים, בוכארים (מרכז אסיה) המתגוררים בפאריס וסביבותיה". אצ'לדי הוא זה שהעביר את הרשימה לשלטונות וישי. לפי הספר "בצל האריה", סרדארי גם הצליח להכניס שמות של יהודים לא איראנים לתוך אותן רשימות.

גם הג'וגוטים לא זכו לחסינות מוחלטת: בספר זכרונותיו, שנכתב ב-1965, מספר אש'לדי שחברי הקהילה פנו אליו לעזרה במהלך הכיבוש הגרמני. בקיץ 1941 נעצרו שישה ג'וגוטים שנרשמו במשטרה, וחלקם נאסרו במחנה דרנסי ליד פאריס. אש'לדי אומר שהם נלקחו כבני ערובה בגלל ביצוע פעולות נגד המשטר הגרמני.

ג'וגוטים אחרים שנרשמו במשטרה וחששו להיעצר, עזבו את בתיהם. בתחילת אפריל 1942, אצ'לדי הציג למפקד משטרת פאריס מסמך גרמני, שלפיו חוקי היהודים של ממשלת וישי אינם חלים על ג'וגוטים, וכך שחרר שניים מהעצירים מדרנסי.

נעזוב כרגע את השאלה אם הכוונה לכל יהודי איראן או רק לאנוסים, אם זה מונח שהיה קיים או הומצא במיוחד, כי זה מפוצץ לי את המוח. אני צריכה ממש לחקור את העניין קצת יותר לעומק מאשר פרק בפודקאסט, ואם יהיו ממצאים מעניינים ומחדשים – אולי לשנות את ההרצאה שלי בכנס אליאנס על יהודי איראן שיתקיים ביוני באוניברסיטת ת"א, שכרגע אמורה להיות על גילויי אנטישמיות בכתבים איראניים מוקדמים.

אז בואו נראה שנייה מה קרה באיראן באותו זמן.

רצ'א שאה, מלך איראן באותו זמן, היה עקרונית טוב ליהודים. הוא ביטל מסי גולגולת והגבלות שונות שהחילו קודמיו, והיהודים באמת היו אזרחים שווי זכויות ומצבם – לפחות מבחינת הרשויות – היה מעולה. רצ'א שאה אמנם היה עקרונית נייטרלי, אבל רצה לשמור על קשרים טובים עם גרמניה, מסחר וכאלה. עם זאת, כאשר ביקשה גרמניה מהשאה להסגיר אליה יהודים אירופים שחיו באיראן, הוא סירב בתואנה שהם מדענים מומחים והידע שלהם חיוני לאיראן.

העובדה שהאיראנים הם ארים והגרמנים קראו לעצמם ארים, תרמה להתקרבות בין איראן וגרמניה, אבל הגבירה גילויי אנטישמיות בקרב העם, שפחות התאימה לו גישת המשטר שהיהודים הם "ארים בני דת משה". בעקבות התעמולה הנאצית, שהופצה גם באיראן, וביתר שאת עם פרוץ המלחמה, גברה גם האנטישמיות בקרב העם באיראן, כך שהיהודים נהנו מזכויות שוות, אבל מבחינת החברה – פחות. בכל מקרה, מן הסתם, מצבם היה טוב בהרבה ממצבם של יהודי אירופה.

באוגוסט 1941 כבשו אנגליה ורוסיה את איראן, ורצ'א שאה אולץ לפנות את הכס. במקומו הומלך בנו, מחמד רצ'א שאה, שהיה הרבה יותר צייתן, ושלט עד המהפכה האסלאמית.

מכיוון שאיראן הייתה תחת כיבוש בנות הברית, נקראו הדיפלומטים האיראנים במדינות הציר לשוב לארצם, ודיפלומטים שוויצריים קיבלו את האחריות לשמור על האינטרסים של איראן בצרפת ובמדינות אירופיות אחרות שנכבשו על ידי הנאצים, כולל העלאת בקשות היהודים באופן רשמי.

אנושירואן ספ'הבדי, שגריר איראן בוישי, נקרא לשוב לארצו ואכן שב. גם סרדארי נקרא לשוב, אבל הוא סירב פקודה. הוא נשאר בפאריס והמשיך בשליחותו, ללא חסינות דיפלומטית, ללא משכורת, ללא תקציב, על חשבונו האישי בפעילותו הבלתי רשמית למען האיראנים, כולל היהודים האיראניים תושבי צרפת. מזל שהייתה לו ירושה של נסיך קאג'ארי, שבה לא רק תחזק משרד, אלא גם סיפק, למשל, מזון למשפחות שהסתתרו וחשבו שזה חלק ממדיניות השאה. בכספת של הקונסוליה נשארו לו המון דרכונים ריקים, מצפים לאזרחים איראנים.

בגלל המחלוקת בעניין גזעם של יהודי איראן, סרדארי היה צריך להמשיך לכתוב מכתבים לשלטונות גרמניה ולשכנע, להסביר על מוצאם וגזעם של היהודים האיראנים המתגוררים בפאריס וסביבותיה, והוא אכן עשה זאת. סרדארי בעצם ייצג את יהודי איראן בפאריס, תוך שימוש בתורת הגזע הנאצית עצמה. לימודי המשפטים היו שימושיים למשהו! בנוסף לטיעונים הגנטיים, הוא השתמש גם בטיעונים לשוניים: הג'וגוטים אינם מדברים יידיש או עברית, אלא פרסית! בדיוק כמו השכנים!

בתור מומחית לפרסית יהודית, קדומה ועכשווית, אני יכולה להעיד שהשפה, בכל שלביה, היא אכן עוף מוזר בתחום לשונות היהודים. אחד המאפיינים המאחדים של כל לשונות היהודים הוא המרכיב העברי, ורוב המאמרים וההרצאות שאני נתקלת בהם בתחום, עוסקים במרכיב הזה. בפרסית יהודית בכל שלביה יש הרבה פחות מרכיב עברי מאשר בלשונות היהודים האחרות, והיא יותר רלוונטית לבלשנות איראנית מאשר לבלשנות של לשונות היהודים.

אחיינו של סרדארי, פרידון הוידא – נציג איראן באו"ם בשנות ה-70 (אחיו, אמיר-עבאס הוידא, היה ראש ממשלה לזמן מה) – אמר בראיון בשנת 1998 שסרדארי הנפיק ב-1942 דרכונים איראנים ליהודים לא-איראנים תושבי פאריס, ובכך הציל אותם ואפשר להם לברוח או לפחות להינצל. הסיפור הזה ממש יפה, הוא הפך לחלק אינטגרלי מהסיפור, אבל כרגע אין תיעוד או סימוכין שיעידו כמה דרכונים כאלה הנפיק סרדארי, והאם זה היה לגמרי על דעת עצמו או באישור ממשלת השאה. לפי אחיינו הוא הנפיק 1500 דרכונים מצילי-חיים כאלה, לפי הספר בצל האריה – 500-1000 דרכונים, אבל יש לזכור שבאותה תקופה דרכונים היו משפחתיים ולא אישיים, כך שכל דרכון יכול היה להציל משפחה שלמה. העמדתו לדין על כך מעידה על כך שהסיפור כנראה נכון (עד כדי מספר דרכונים), ולא באישור. לכן ההערכות למספר היהודים שהציל נעות בין 200-2000. טווח די גדול…

עם הדרכונים האיראנים שהנפיק, אותם יהודים יכלו לברוח מאירופה הבוערת, או לפחות להישאר ולהיות קצת יותר מוגנים מפני חוקי הגזע.

אתם בטח שואלים מה עם חיים אישיים ומה קרה אחרי מלחמת העולם. אז הייתה לו אהובה בלונג-דיסטנס, זמרת אופרה סינית יפהפיה, ובדיוק כשהציע לה נישואין ב-1948 – היא נעלמה במלחמת האזרחים הסינית. אחרי מלחמת העולם השנייה המשיך סרדארי לשרת את איראן בבריסל, ב-1952 נקרא לעמוד למשפט על התנהגות בלתי הולמת, ניצול סמכות וחריגה מסמכות בפרשת זיוף הדרכונים, אבל יצא מהמשפט זכאי וטהור. באמצע שנות החמישים הוא עזב את הסגל הדיפלומטי לטובת חברת הנפט הלאומית האיראנית, בסופו של דבר פרש לגמלאות באנגליה, שם גם נפטר ב-1981, בודד, כמעט אלמוני וחסר כול, שלוש שנים אחרי שאיבד את כל רכושו במהפכה האסלאמית.

ב-1978 ענה לשאלות של יד ושם כך: כפי שאתם יודעים, היה לי הכבוד להיות שגריר איראן בפאריס בזמן כיבוש צרפת על ידי הגרמנים, ולכן הייתה לי חובה להציל את כל האיראנים, כולל יהודים איראנים. הוא סירב לקבל פרסים וכיבודים עד יום מותו.

הנצחה :

מרכז שמעון ויזנטל קיים ב-2002 התקיים טקס בלוס אנג'לס שבו העניק לאחיינו של סרדארי, פרידון הוידא, מגן יפה כזה לאות תודה והוקרה לדודו. היו עוד כמה טקסים וכיבודים כאלה בלוס אנג'לס.

בשנת 2007 שודרה בטלוויזיה הממשלתית האיראנית סדרה בשם "תפנית של אפס מעלות", שסרדארי היה הגיבור שלה, דבר שהביא את סיפורו למוקד תשומת הלב. יש האומרים שהסדרה באה כתגובה לפעילויות הכחשת השואה של הנשיא אחמדי-נז'אד, וכדי לשפר את התדמית של איראן בעיני העולם.

ב-2011 יצא הספר "בצל האריה", המספר את סיפורו ונותן לו את הכבוד הראוי.

ב-2017 יצא סרט דוקומנטרי על חידת סרדארי.

באותה שנה בפורים, כשביבי התחיל עם הקטע המביך שלו של "האיראנים תמיד ניסו להרוג אותנו, הנה ההוכחה", ענה לו שר החוץ התותח ט'ריף: אתה צריך לקרוא את החומר וללמוד היסטוריה, חבוב. המן היה שמי, לא איראני. מי שהציל אתכם היה אחשוורוש, שהוא כן היה איראני. וגם תלמד קצת על עבדאלחסין סרדארי ועל איך ששלטונות איראן הצילו יהודים במלחמת העולם השנייה. צירפתי קטע וידאו שבו אני מדברת עם ירון לונדון על הנושא.

אז אני לא מצפה שראש הממשלה יתפנה מעיסוקיו החשובים כדי להאזין לפרק הזה, אבל לפחות אתם עכשיו יודעים ומעריכים את פועלו של האיש. בשנה הבאה אני מקווה שיהיה לי יותר זמן לחקור, ואולי אחזור עם דברים חדשים.

החל מהפרק הבא אני נודרת להעלות את הפרקים בזמן קבוע – שני בלילה או שלישי בבוקר. אחלו לי הצלחה!

בפרק הבא עידוק ואני מארחים את שרונה מזליאן לוי, שאתם אולי מכירים כדוברת הרשות לניירות ערך או כדוברת הבאה של בנק הפועלים, אבל למעשה הדבר החשוב באמת ששרונה עושה בחיים הוא מחקר על אינדוקטרינציית ילדים פרסים קטנים בזמן מלחמת איראן-עראק. גילוי נאות עם מלא גאווה – גם שרונה וגם אשל, שמתרגם לה את הסיפורים לדוקטורט – היו תלמידים שלי!

בשבוע שאחר כך אני מקליטה שני פרקים, אחד תרבותי ואחד אקטואלי.

הפרק התרבותי הוא פרק קרוסאובר מאוד מרגש עם הפודקאסט של התנ"ך של ד"ר ליאורה רביד, ודברי הימים – שידורון על היסטוריה של המזרח הקדום, עם ד"ר אילן אבקסיס. אנחנו מתכננים פרק משותף משו-משו, ואם נראה שזה אחלה, אז נהפוך את זה להרגל מדי כמה חודשים. בינתיים אנחנו תוהים איך לקרוא בעברית לפרק קרוסאובר, שהוא פרק משותף לשני פודקאסטים, או במקרה שלנו – שלושה. את אילן וליאורה פגשתי בכנס פודקאסטרים שנערך בת"א במרץ, ובזכותו גם הפסקתי לערוך את הפרקים באובססיה – אשמח למשוב מכם אם אתם יותר אוהבים את זה או לחזור לערוך (ולרדת לפרק בשבועיים…)

הפרק האקטואלי יהיה עם רז צימט התותח. עד מועד העלאת הפרק האקטואליה בטח כבר פחות תִּבער, אבל זה ממילא רק תירוץ לעסוק בתהליכי עומק בחברה האיראנית העכשווית. צימט, לשם שינוי, לא היה תלמיד שלי! אבל אנחנו חברים יותר מעשרים שנה, הוא גם היה מפקד שלי בקורס קמ"נים עוד לפני שהיה חתיך, ואני הקמתי לו את האתר, ומאז אני עוקבת בהשתאות אחר עבודת המיתוג והמחקר שהוא עושה.

The post פרק 9 | עבדאלחסין סרדארי – "שינדלר האיראני" | 22 בפרוורדין 2577 appeared first on איראניום מועשר.

הפעם דיברנו עם אוהד זיידנברג מ-ClearSky Cyber Security על תקיפות והונאות סייבר מטעם הרפובליקה האסלאמית נגד אזרחי איראן ונגד גופי תקשורת בפרסית.  היה לנו ממש כיף ומעניין, אני מקווה שגם לכם!

רק בדרך הביתה נזכרנו ששכחנו סלפי באולפן, אז ענתי עיצבה לי תמונה מתאימה. נכון הילדה גאון?

אורך הפרק שעה ו-21 דקות (1:20:40 אם אתם רוצים ממש לתכנן על השנייה), והוא מתאים לפקקים של ואדי ערה בחול המועד, אם אתם שומעים אותו טרי. אם אתם שומעים בימות השנה – הוא מתאים לפקקים בדרך לעבודה אם אתם יוצאים באותה שעה כמו כולם.

הסיפור שאוהד מספר בהתחלה מתרחש בחודש די האחרון, על מהומות חודש די היו לנו שני פרקים: לנהוג בלי חג'אב, לעשות מהפכה, והמגפיים של פוטין

דיברנו על:

הדו"ח של אוהד על אתרים מתחזים – איתאללה בי.בי.סי.

סרטונים שדיברנו עליהם:

הסרטון מהישיבה של מועצת המומחים שבה נבחר ח'אמנהא'י  למנהיג (כתוביות באנגלית: רדיו פרדא)

דברי רוחאני בנוגע לרשות השידור, מקורות מידע וחסימת האינטרנט (כתוביות בעברית: אני):

הכתבה של בהרנג תאג'דין מ-BBC בפרסית (האקרים איראניים עם שמות של חתולים חמודים, שתוקפים את הנשיא ומקורביו) (כתוביות בעברית: אני):

השיר של קיוסק שאוהד בחר בסוף הוא "חאג'י, האם אתה זוכר", שגם לו, במקרה, כתבתי כתוביות בעברית (אני משתמשת בו בקורס איראן במרכז האקדמי שלם בשיעור על מלחמת איראן-עראק)

הטוויטר של עידוק

וכמובן להפיץ את התכנים שלי ברבים. אם יש לכם חברים שלא בנויים לפרקי פודקאסט ארוכים, אתם יכולים להפנות אותם לאיראן בקטן ברדיו ת"א, שם אני מדברת כל פעם 10-14 דקות על נושא קטן וממוקד, לאו דווקא כזה שדיברתי עליו כאן.

שוב תודה לאוהד זיידנברג מקליר סקיי סייבר סקיוריטי שהסכים להתארח באולפן, לעידו קינן על ההנחיה, לברק אולייר על נעימת הפתיחה (עיבוד להמנון "אי איראן"), לנתנאל טוביאן על קריינות הפתיח והסגיר, לגיא ארגוב על קריינות הקרדיטים, ולענתי על תמונת הפרק!

The post איראניום מועשר – פרק 8 | אוהד זיידנברג על סייבר איראני | 9 בפרוורדין 2577 appeared first on איראניום מועשר.

איראניום מועשר גאה להציג – השיחה שערכתי עם דיוויד ניסן יום לפני נורוז. נורוז הוא ראש השנה הפרסי, ומי שלא מכיר מוזמן למסיבת נורוז שלי ביום ראשון הקרוב, 25.3.2018 ברחובות. כאן נרשמים וכאן מביעים התעניינות בלי להתחייב. ההתראה הקצרה יחד עם רשימת המוזמנים הבלתי מוגבלת זה כבר חלק מהמסורת

דיוויד ניסן – ואם אתם לא מכירים זו כבר תקלה רצינית – הוא האדם שנתן לי השראה להתחיל להרצות. דיוויד ואני מכירים משהו כמו 26 שנים, שזה עוד מלפני שידעתי פרסית. הוא היה שם כשהתחלתי ללמוד, והוא היה הראשון שהכיר לי את נורוז ואת מנהגיו! בחלק ממסיבות הנורוז שלי הוא גם נתן מיני-הרצאה על החג, על מנהגיו ועל מה שהוא משקף בזהות האיראנית. אחרי טיול וירטואלי שנתן אצלי בבית לחברים שהתארגנו אחרי הרצאתו במסיבת נורוז, החלטתי שכשאהיה גדולה ארצה כמוהו.

ממסיבת הנורוז ביום ראשון הוא קיבל פטור, כי הוא מרצה באותו יום בצפת, וההתראה למסיבה היא של כמה ימים, בזמן שהיומן שלו מתמלא חודשים ולפעמים גם שנה ויותר קדימה.

דיברנו על החג, על מנהגיו, על שורשיהם העתיקים, על השינויים שעברו ולמה. דיוויד סיפר גם זכרונות חג מילדותו באיראן. בסוף עשינו פאל-י חאפט', פתיחה בספר השירה שמעמדו גובל בספר קודש, ופתיחה אקראית בו יכולה לגלות את העתיד. בשלב הזה מאוד חָסַר לנו רמי נדרי, שהיה החצי השני של דיוויד מבחינה מקצועית כשהכרנו, ונפטר ב-1994, והוא יותר צעיר ממני! רמי היה זה שידע לקרוא שירה קלסית. הוא היה אומר שאני צריכה ללמוד פרסית עד שאוכל לקרוא שירה קלסית, ואני עדיין לא יכולה…

אין היום הרבה אינסרטים, אז התודות הן לברק אולייר על נעימת הפתיחה, לנתנאל טוביאן (מנהל שידורי התאגיד בפרסית, בשבילכם) על קריינות הפתיח והסגיר, ולגליה פיט על קריאת הקרדיטים.

השיר של קיוסק שבחרתי לסיים איתו הוא הכי אופטימי שמצאתי (זאת בעיה כי רוב השירים הם שירי מחאה), ושמו "יום השחרור" או "יום החירות".

נ.ב. מה יהיה? שלושה ספיישלים בזה אחר זה, ויש סיכוי שהפוסט הבא יהיה ספיישל פסח עם אגדות אמיתיות על מצרים הקדומה!

נ.ג. היום (שישי, 23.3, היום שבו הפרק סוף סוף עולה) הייתי בכנס פודקאסטרים כדי שיהיה לכם איראניום כמה שיותר מועשר ומשופר. יצאו משם המון דברים טובים, שהמשובח ביותר מביניהם – והתבשל כבר הרבה זמן – הוא ההחלטה להפסיק לערוך. אז הדקות הראשונות טיפה ערוכות, ואחר כך רק עברתי עד הסוף כדי לראות שאין דברים ממש גרועים כמו פרץ שיעול, הטעיית הקהל או עבירות ב"מ (סתם, לא עשינו. אבל יהיו פרקים שאעבור לוודא גם את זה). שני הגורמים העיקריים היו ההרצאה של איתי גולדה על גורמים שמשפיעים על הרגלי האזנה, שבה התברר שעריכה היא לא אחד מהם, ושיחה עם המאזין ערן קרקובסקי, שאמר שהעריכה אשכרה פוגמת בהנאה מהפודקאסט, כי אנשים אוהבים לשמוע בני אדם אמיתיים, עם אֶה ו-אָה וצחוקיות והתבלבלויות. אז קבלו ספיישל לא ערוך, ברמת מחיאת הכף ו"בוא נקליט את זה מחדש" (למשל ב-29:46)

נ.ד. עוד משהו שלמדתי מההרצאה של איתי הוא שעכשיו לא זמן טוב להעלות פרק לפודקאסט, אבל מכיוון שאני לא רוצה להתרחק עוד מנקודת שוויון האביב ולהתקרב עוד למסיבת הנורוז, אני מפרסמת עכשיו ומקווה לטוב…

The post איראניום מועשר – פרק 7 | ספיישל נורוז עם דיוויד ניסן | 29 באספנד 2576 appeared first on איראניום מועשר.

הפעם ניצלתי את התירוץ של יום האישה כדי לדבר עם חברתי הטובה ד"ר נאהיד ע'ני על נשים באיראן ועל עוד דברים שמעניינים את שתינו. נאהיד היגרה מאיראן לקנדה לפני שבע שנים, היא היום אזרחית קנדית ולא יכולה לחזור לאיראן אפילו לביקור. כלומר, יכולה, אבל הסיכון גדול מדיי. חוץ מזה, ד"ר ע'ני היא מחברת הפרסום היחיד בשפה הפרסית שעוסק בפרסית יהודית קדומה (כך הכרנו), חוקרת איראן, ופעילה פוליטית לפחות במרחב הווירטואלי.

Picture from 2011, when we first met.

דיברנו על כל הנ"ל, על מעמד האישה באיראן בתקופות שונות בהיסטוריה, על היעדר חופש הביטוי באיראן ומחוצה לה, ועל העתיד: מה צריך לקרות כדי להגיע לאיראן חופשית, האם יש מנהיגות, ומה יקרה ביום שאחרי.

היינו מדברות יותר, אבל מכיוון שיש בינינו 10 שעות הפרש (לכן שני התאריכים, בקנדה היה 15 באספנד ואצלי 16 באספנד), נאהיד הייתה עייפה ואני הייתי צריכה ללכת לעבודה, קיצרנו הפעם. בטח נמשיך בפעם אחרת, בעיקר אם יהיו תגובות ושאלות נוספות.

בין השאר דיברנו גם על נשים בתקופת שושלת קאג'אר, כלומר נשים איראניות בנות המאה ה-19 פלוס מינוס כמה שנים לכל כיוון. הן לא הורשו כל כך לצאת מההרמון (נאהיד משתמשת במילה הפרסית/ערבית חַרַם, שזה המקור לשם האנגלי Harem, שתושמ"ץ לעברית כ"הרמון"), אבל הורשו גם הורשו להצטלם (ככה זה כשהמלך קונה מצלמה ומתלהב ממנה), ואנחנו רואים נשים עם כיסוי ראש, אבל עם חצאיות מיני.

הנסיכה עצמת אלדולה, בתו של נאצר א-דין שאה קאג'אר. הפסנתרנית הראשונה באיראן, וידעה גם קרוא וכתוב. הקליקו על התמונה כדי לראות עוד תמונות של כוסיות קאג'אריות.

 מוסיקת הפתיחה הופכת לאנדר למשך כל הפודקאסט כי השכנים שלי משפצים ולא הייתה הזדמנות אחרת להקליט. אז אני מקווה שהצלחתי לכסות על קולות הקידוח והדפיקות עם מוסיקת הרקע הנעימה, עיבוד של ברק אולייר להמנון "אי איראן".

שיר הסיום הפעם, באופן חד פעמי, הוא לא של קיוסק אלא השיר "עולם אחר נבנה", שכתב פעיל זכויות האדם מאזיאר סמיעי ושרות (בפודקאסט) שירין ארדלאן ואזאדה פראמרזי. המקור שממנו לקחתי את השיר הוא האינסטגרם של נויד ג'האןשיר (קישרתי כי סרטון הווידאו שלו הוא לקט של #בנות_המהפכה, כלומר נשים עם חג'אב על מקל), והנה גם וידאו של שלוש פעילות זכויות נשים ששרות את השיר במטרו של טהראן (הורדתי מכאן, אבל זה בכל האינטרנטים), עם תרגום בשבילכם. הכוריאוגרפיה של הצעד לאחור צעד לפנים בהתחלה זה בגלל בלימה של המטרו.

(ואם הלחן נשמע מוכר…

אני יודעת, אני יודעת, המקור זה Les Souliers, אבל זה מאיפה שזה מוכר לכם).

The post Episode 6 (mostly English) | Iranian women special | Esfand 15/16, 1396 appeared first on איראניום מועשר.

ספיישל פורים, והצלחתי להעלות אותו לפני צאת החג! הידד!

אורח באולפן – מעיין אשכולי. מנחה ברוחו – עידו קינן. נעימת הפתיחה והסיום: עיבוד של ברק אוֹלְיֶר להמנון אֵי איראן. קריינות פתיח: נתנאל טוביאן. את האינסרטים מתוך מגילת אסתר מאחורי המסכה" בהוצאת זרש, קראו המאזינים אביעד שְׁטִיר, יוחאי גרינפלד, הרב אליהו גליל, ישי שניידר, הרב עידו רוט, יובל פִּינְטֶר ואוהד סְטוֹלַרְז'. קריינות קרדיטים – מורי'ה סובול.

הפרק של היום מתבשל כבר שנה (בדיוק! הנה תמונה מפגישתנו הראשונה בעולם החומר, בשושן פורים תשע"ז), והספר שעליו אנחנו מדברים ימשיך להתבשל עוד כשנה.

מעיין ואני דיברנו על ספרנו המתהווה, שיצא בעוד כשנה (אבל כבר יש לו דף בפייסבוק, כמו שמכורים כבדים עושים לעובָּרים שלהם), וגם על ספרו של הרב בנימין לאו אסתר – קריאה במגילה, על ספרו של מייקל אייזנברג ככה ייעשה ליהודי, בהוצאת סלע מאיר (שהרב בני לאו כתב לו את ההקדמה), ועל ותמאן ושתי של חוה עציוני הלוי.

את השיר של קיוסק הפעם הורדנו (ברשות!) ישירות מהאלבום סֶה תַקְטִירֶה Triple Distilled, שהוא הקלטה של הופעה חיה.

The post פרק 5 | ספיישל פורים | 6 באֶסְפַנְד 1396 appeared first on איראניום מועשר.

הפעם הייתי באולפן לבד, בחושך, בלי חג'אב…

לבד בחושך בלי חג'אב

פסקה על כך שלא הזכרתי את המל"ט ואת התגובות אליו: הסיבה האמיתית היא שלוקח לי המון זמן לערוך כל פרק, ואם אקליט פרק כל פעם שיהיו חדשות יותר חדשות, אז הפודקאסט פשוט לא יתקיים. אבל הסיבה הרשמית יותר טובה: אחת הסברות לעיתוי שליחת המל"ט היא שראשי המשטר רוצים להסיט את הדיון מהמחאה הנמשכת כבר זמן מה, ומכך שהיום (אני מקווה שאספיק לערוך ולפרסם עוד היום, 22 בבהמן, 11 בפברואר!) יום השנה ה-39 למה שמתנגדי משטר קוראים "הכיבוש הערבי השני" – המהפכה האסלאמית. אז אני לא אתן להם להסיט לי את הדיון ממה שחשוב באמת.

זהו.

אז דיברתי על #בנות_המהפכה, מחאת החג'אב שעלתה לאחרונה לכותרות

עוד מהמחאה, דיברתי על תמונות של ח'אמנהא'י בתור זהאכ (תעתיק מדויק: צ'חאכ), ועל התמונה של הידרה/זהאכ בהקשר של מחאת החג'אב:

image by maaah yaaar

בתור קטע אופטימי, הבאתי קולות מווידאו של שריפת כרטיס בסיג' (הם רצים בטלגרם המון, הנה כמה שהגיעו גם ליו-טיוב), ומשפט מנאומו של ד"ר חסן רוחאני באחד מטקסי 12 בבהמן (יום השנה להגעת ח'מיני לאיראן)

אני מקווה שהעריכה יצאה בסדר. במחשב זה נשמע בסדר גמור, גם כשגל הקול נראה ממש קטן. תגידו לי אם צריך להגביר, לערוך ולהעלות מחדש, כן?

The post חג'אב על מקל | איראניום מועשר פרק 4 | 17 בבַּהְמַן 2576 appeared first on איראניום מועשר.