דברי איתי

לכולנו יש דברים שאנחנו רוצות לשנות בחיים. אנחנו יודעות פחות או יותר לאן אנחנו רוצות להגיע, מדמיינות איך החיים שלנו ייראו כשנגיע לשם, ולפעמים אפילו יודעות בדיוק מה צריך לעשות.

אז למה כל כך קשה לנו פשוט לעשות את זה?

בפרק הזה דיברנו על הפער שבין לרצות שינוי לבין באמת לייצר אותו. על הרגלים, על המוח שלנו, על הפחדים והרגשות שתוקעים אותנו במקום, ועל השיטות הקטנות שעוזרות לי להפוך דברים שאני רוצה שיקרו לדברים שאני באמת עושה.

וגם על למה, לפחות מבחינתי, לדמיין את החיים שאני רוצה זה ממש לא מספיק.

כי בסוף, מעשים משנים מציאות.

מה קורה כשאף פעם לא לימדו אותנו להתמודד עם רגשות חזקים?

בפרק הזה טל ואני מדברות על ויסות רגשי — מהנערה שהייתי, שלא ידעה להתמודד עם תסכול וכעס, ועד לשיטות שפיתחתי עם השנים כדי לא לתת לרגש של הרגע לנהל אותי.

על אוכל, דרמה, ספורט וכל הדרכים שבהן אנחנו מנסים להרגיע את עצמנו, על קבלת החלטות דווקא כשה״ברזל קר״, ועל האפשרות להרגיש הכול — בלי לתת לרגש להחזיק בהגה.

הגעתי לטל עם מטרה ברורה: לרדת במשקל. טל בכלל לא רצתה לקבל אותי, בטח לא לטיפול מרחוק - אבל אני התעקשתי. שש שנים אחר כך, אנחנו חוזרות להתחלה ומגלות שהדיאטה הייתה רק הדלת שדרכה נכנס טיפול רגשי עמוק.

בשיחה אנחנו נוגעות בקשר שבין אוכל לאהבה, בילדה שבי שעדיין מחכה שמישהו יזין אותה, ובקינוח של ארוחת שישי שמאפשר לי להרגיש, לחצי דקה, שמטפלים בי. אנחנו מדברות גם על קניות, מערכות יחסים ודופמין - ועל כל הדברים שמקיפים את הבור בממתקים, אבל לא באמת מצליחים למלא אותו.

פרק על אוכל שלא נועד רק להשביע, על הכאב שמתחת לחשק, ועל הרגע שבו העוגייה היא זו שרואה אותי.

בואו להקשיב לי בטיפול

זה הפרק הראשון של הפודקאסט, אבל הוא ממש לא הפרק הראשון שהקלטנו.

לפניו הקלטנו כמעט עשרה פרקים. התאפרנו, התכוננו, דיברנו, נחשפנו — ואז לא העליתי אף אחד מהם.

חשבתי שאני פשוט דוחה את זה. אבל ככל שטל ואני חפרנו, התברר שאני לא נמנעת מהעבודה שכרוכה בהעלאת פודקאסט. אני נמנעת ממשהו אחר לגמרי.

בפרק הזה ניסינו להבין מה מפחיד אותי יותר: לא להוציא את הפודקאסט אף פעם, או להוציא אותו ולגלות שאף אחד לא מקשיב. בדרך הגענו למקום שבו האומץ שלי הפך לפחד — ולדבר שכנראה הייתי צריכה להבין כדי שאוכל סוף־סוף ללחוץ על ״פרסום״.

אם הפרק הזה נמצא כאן, כנראה שמשהו בשיחה עבד.