דף נלווה בבא קמא לג

 הדף היום מוקדש ע"י נינה בלק לכבוד יום הולדתה של חברתה הטובה, ג'יין שפירא.

מי שנכנס לבית מלאכה ונפגע מהעובד שם, האם בעל המלאכה חייב בארבעת תשלומי הנזק ואם יש מוות בשוגג, האם ההורג צריך ללכת לעיר מקלט? האם זה תלוי אם הפצוע/המת נכנס ברשות או לא? אם מישהו זרק אבן ואז מישהו הוציא את ראשו החוצה והאבן הרגו/הזיקו, האם יהיה חייב ללכת לעיר מקלט/לשלם נזק? באיזה מקרה אמר רבי יוסי בן רבי חנינא את דבריו שחייב בארבעה תשלומי נזיקין אך פטור מללכת לעיר מקלט? על מקרה זה או על הקודם? אם אדם ילך לבית המעסיק כדי לקבל משכורתו ויתקף על ידי חיה של המעסיק, מה הדין ובמה זה תלוי? איך מחשבים תשלומי נזיקין במקרה שבו שני בעלי חיים תקפו זה את זה, או שני אנשים תקפו זה את זה, או אדם ובהמה? האם דין חצי נזק של שור תם מתייחס גם לשור שנגח אדם? אם שור תם מזיק, מכיוון שהבעלים צריך לשלם עד שווי החיה שלו (מגופו), האם זה אומר שהשור מיועד לתשלום עבור החוב או לא? יש על כך מחלוקת בין רבי עקיבא לרבי ישמעאל והשלכותיו של מחלוקת זו נדונות ומובאים מקורות שונים כדי לנסות לאיזה דעה זה משתלב.

דף נלווה בבא קמא לב

המשנה מביאה מקרה של שני אנשים שהולכים ברחוב - האחד עם קורה והשני עם חבית, אם הקורה שוברת את החבית, האם זה שמחזיק בקורה חייב? במה זה תלוי? רבה בר נתן שואל את רב הונא שאלה על בעל שפוגע באשתו בעת תשמיש המיטה - האם צריך לפצותה או לא? רב הונא עונה שאפשר ללמוד ממשנתנו שבגלל שמותר לו להיות שם, אינו צריך לשלם על נזקים. רבא לא מסכים כי הוא משווה את זה למי שהרג בשגגה ומחויב ללכת לעיר מקלט למרות שלרוצח היה רשות להיות שם (מקרה בתורה היה שהרגו ביער שלשניהם רשות להיות שם). כמו כן, התייחסה המשנה למקרה בו נגרם הנזק ללא כל פעולה אקטיבי מטעמו של נושא הקורה, מה שאין כן במעשה תשמיש. ריש לקיש מבחין בין מקרה שבו שתי פרות – אחת הלכה (התנהגות רגילה) והשנייה רבצה (התנהגות לא רגילה) ואחת בעטה בשנייה. באיזה מקרה הבעלים חייב ובאיזה מקרה הבעלים פטור? הגמרא מנסה לחזק את פסיקתו משניים מהמקרים במשנתנו, אך שני הניסיונות לא צלחו. מה הדין אם אדם אחד הולך ברשות הרבים והשני הולך והם נתקלים זה בזה וגורמים נזק? מה אם שניהם רצים? האם יש הבדל אם זה קורה בערב שבת בין השמשות כאשר מותר לאנשים לרוץ להתכונן לשבת? אם כורתים עצים בתחום אחד והשבבים עפים לתחום אחר ופוגעים, האם הכורת חייב? ברייתא משווה מקרה דומה עם בעל חנות ומישהו נכנס לחנות עם/בלי רשות ובעל החנות הורגו בשגגה. מה ההבדל בפסיקה? רבי יוסי בן רבי חנינא סובר שחייבים בארבעה סוגי תשלומי נזק ופטור מללכת לעיר מקלט. האם האמירה שלו מגבילה את המקרה בברייתא שבו היה חייב או את המקרה שבו היה פטור?

דף נלווה בבא קמא לא

הלימוד השבוע מוקדש ע"י טובה ודוד קסטנבאום לכבוד הולדת נכדיהם צורי עמיעד, בן לאיתן ומירה קסטנבאום, ויהודה שלום, בן לדניאלה ועמית ניסטפובר. שיגלדם לתורה, לחופה ולמעשים טובים. וששמחתם תהיה ברכה לעם ישראל. 

הדף היום מוקדש ע"י נשות הדרן בלונג אילנד לכבוד דורה חנה הר ולבתה, איוי, שסיימה טיפולי כימוטרפיה. אנו מאחלות רפואה שלמה לאיוי ולכל חולי ישראל, ושכל החטופים יחזרו בשלום במהרה!

המשנה פוסקת שאם שני קדרים הולכים זה אחר זה ברחוב, אוחזים בקדירות, והראשון נתקל ונופל והשני מתנגש בראשון, חייב הראשון בנזקים שנגרמו לאדם השני. רבי יוחנן ורב נחמן בר יצחק מסכימים שניהם שניתן להסביר זאת גם לפי חכמים הסוברים שנתקל אינו פושע, אך חייב כאן כי האדם היה צריך לקום. עם זאת, הם חלוקים במקרה שלא היה לו זמן לעמוד -  האם מצפים מאדם שטרוד בנפילתו שלפחות יזהיר את האחר, ואם לא עשה כן, נחייבו על הנזק שנגרם. או האם אומרים שאדם הטרוד בנפילתו גם לא יוכל להזהיר ואם כן, פטור. שני מקורות תנאיים מובאים להוכחת עמדתו של רב נחמן בר יצחק לפיה האדם היה צריך להזהיר את האחר. אבל אפשר להסביר את שניהם גם לפי רבי יוחנן. אם אדם אחד נפל והזיק אדם שני שנתקל בו, ואז אדם שלישי הוזק על ידי השני, שניהם אחראים לנזקים שגרמו, לפי התנאים. אולם רבא מבחין בין הנזק שנגרם מהראשון לבין הנזק שנגרם מהשני. הגמרא מנסה להבין בדיוק את ההבחנה שעושה רבא ומדוע.

דף נלווה בבא קמא ל

אם מישהו שופך מים ברשות הרבים, המשנה מחייבת לאותו אדם לשלם על נזקים שנגרמו. רב שוב מגביל זאת לפגיעה בלבוש/כלים, לא לאדם. אם כן, מה מוסיפה משנה זו על המשנה הקודמת? מה הדין למי שמסתיר קוצים או שברי זכוכית בקיר שלו? מה אם יסתירו אותו בקיר של מישהו אחר ובעל הקיר שובר את הקיר והקוצים מזיקים - מי אחראי? אם רוצים להיות חסיד, יש מחלוקת אם צריך ללמוד נזיקין, אבות או ברכות. אם פורשים קש/תבן ברשות הרבים ליצירת דשן, והוא גורם נזק, חייבים בנזקים וחכמים קנסו את מי שהוציאו והכריזו שהם הפקר. אולם יש מחלוקת בין תנא קמא לרבן שמעון בן גמליאל ולא ברור על מה הם חלוקים. האם ניתן להסביר את המשנה לפי רבי יהודה שנראה שסובר שמותר ליצור דשן ברשות הרבים? האם העובדה שמותר לעשות משהו מסירה את האחריות לנזק שהוא עלול לגרום? רב וזעירי חלוקים בשאלה האם הקש עצמו הופך להפקר או רק השבח (הגדלת ערכו על ידי הפיכתו לדשן). האם זה גם מחלוקת תנאים? האם זו הסוגיה שחכמים ורבן שמעון בן גמליאל חלוקים עליה במשנה?

דף נלווה בבא קמא כט

הדף היום מוקדש ע"י בט הייט לע"נ גודלה זהבה חנה בת הרב פנחס אליעזר ופייגה רוזה.

הדף היום מוקדש ע"י הלן דנזק לע"נ אביה.

הדף היום מוקדש ע"י משפחת הדרן בזום לכבוד רות לאה כאהן ובעלה ודויד שתרם כליה השבוע. "אנו מתפללים להחלמתו המלאה ומהירה ולהחלמתו של מי שקיבל את כלייתו! רות, אנו מתפעלים מהחסד שאת ובעלך, דיוד, עשו בתרומת כלייתו. שכולנו נזכה לחיות חיים כאלה של חסד ונתינה."

יש כמה דרכים להסביר את שתי הדעות (רבי מאיר ורבי יהודה) במשנה לגבי מי שנשבר כדו ברשות הרבים וזה גורם נזק למישהו אחר. נושאים שהועלו נוגעים לעניינים שונים - האם מי שנפל נחשב כפושע או לא? אם משאירים חפצים ברשות הרבים ומפקירים אותם, האם האדם אחראי לכל נזק שהוא עלול לגרום או שאחראי רק אם הוא עדיין יש לו בעלות על החפץ? האם יש הבדל אם החפצים הגיעו לשם בגלל שהם הונחו בכוונה או אם זה נבע מתאונה? לסיכום, ישנם ארבעה אמוראים שנותנים הסברים למחלוקת ר' מאיר ור' יהודה (חכמים). רבי יוחנן ורבי אלעזר חלוקים לגבי מי שמפקיר רכושו ברשות הרבים - האם משלמים נזקים או לא? עם זאת, לא ברור מי מחזיק באיזו דעה. מובאות אמירות שונות של רבי אלעזר ורבי יוחנן כדי להסיק מי סבר מה. תוך כדי כך, הם מנתחים מקרים שונים ועושים הבחנות בין מקרים בהם ניתן להטיל אחריות או לא.

דף נלווה בבא קמא כח

הדף היום מוקדש ע"י שריל גולדשמיט לע"נ אביה, יצחק אייזק שמחה בן יחיאל מיכאל.

הדף היום מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ אביה, גרשון פיניה בן יצחק לייב הכהן ומנוחה שרה.

האם אדם יכול לקחת את החוק לידיים? באילו נסיבות? רב יהודה ורב נחמן מסכימים שאם יהיה הפסד כספי אם ימתין ללכת לבית הדין, אז מותר לקחת את החוק לידיים, אבל אם לא, הם חלוקים. רב יהודה אוסר ורב חמנן מתיר. מובאים מספר מקורות בניסיון לקבוע איזו דעה נכונה, אך לאחר שמנתחים כל מקור, מסיקים שהוא אינו חד משמעי. אם מישהו הפיל כד ברשות הרבים והוא נשבר ומישהו החליק במים שנשפך או משברי הכד ונפצע, האם האדם אחראי לנזק שנגרם לכלי? על נזק שנגרם לאדם? האם זה משנה אם הנזק היה מהקרקע או מהשברי כלי או מהמים עצמם שנשפכו מהכד? רב מגביל את האחריות למקרה שבו ניזוק כלי/בגדים, כי אם אדם נפגע, זה מחבטה בקרקע, ולא מהמים, ועל זה פטור כי הקרקע לא שייכת לבעל הכד. אולם שמואל רואה את הנזק הנגרם מהמים כנזקי בור (אבנו סכינו ומשאו...) ובעל הבור פטור מנזקים לכלים! רב רואה את המים כנזקי שור, שכן המים שייכים לבעלים (ממונו) ומבחין בין מקרה שבו הבעלים הפקירו (יהיה פטור) לבין מקרה שלא הפקירו (חייב). מובאת ברייתא המעוררת קושי עם הן עמדתו של רב והן על שמואל, אך נפתר. במקרה שנשפך מים, רבי יהודה חולק על רבי מאיר (התנא קמא במשנה) וסובר שחייבים רק אם הייתה כוונה. רבה מסביר איזה כוונה - כוונה להוריד את הכד ואז הוא נפל ונשבר – כי אז הבעל אחראי על מעשיו. רבי מאיר החולק סובר שאפילו אם נשבר בלי שום פעולה מצד המחזיק בו, חייב. איך זה יכול להיות אם אונס רחמנא פטריה – במקרה של אונס גמור, פטור?

הדף היום מוקדש ע"י רות לאה כהנא לכבוד בעלה דויד שתורם כליה הבוקר. מאחלים לו ולנתרם רפואה שלמה ומהירה. 

הדף היום מוקדש ע"י רון ושירה קרבס לע"נ סבה, יצחק לייב בן דוד בר הכהן ומלכה.

אם מישהו זורק כלי מהחלון ובדרכו למטה, מישהו שובר אותו במקל, מי אחראי? מה אם זה היה ילד שנזרק? מה אם שור נוגח אותו בדרך למטה ולא אדם? אם מישהו נופל מהגג על מישהו אחר והזיקו, האחריות תלויה באם האדם נפל מרוח מצויה או מרוח שאינה מצויה וזה ישפיע על מה חייב לשלם. איזה סוג של כוונה נדרשת כדי לקיים את מצוות ייבום? למרות שאנשים תמיד אחראים למעשיהם (אדם מועד לעולם), יש ויכוח בין הפירושים האם יש או אין פטור למצב שהיה אונס גמור. המשנה קובעת שאם מישהו השאיר כד ברשות הרבים ומישהו אחד נתקל בה ושוברו, מי ששבר פטור. אם האדם נפגע מכך כשנתקל ושבר, בעל הכד אחראי לתשלום נזק. ראשית, הגמרא מפקפקת בלשון המשנה - תחילה השתמשה במונח כד ואז עברה לחבית. מה אפשר להפיק מזה? הרבנים מתקשים להבין מדוע מי ששבר אותו אינו אחראי לשבירת כד של מישהו אחר - הרי אדם מועד לעולם! ניתנות ארבע תשובות ולתשובות אלו יש השלכות חשובות בהבנת מתי יישא באחריות. האם אפשר לקחת את החוק לידיים? באילו נסיבות?

דף נלווה בבא קמא כו

הגמרא מציעה מספר קל וחומרים אפשריים כדי להגיע למסקנות הפוכות ממה שידוע, כגון, יש לחייב בנזקי שן ורגול ברשות הרבים כפי שניתן להסיק מקרן ברשות הרבים. כל הצעה נדחית על סמך דרשות מהפסוקים בתורה. האם יש תשלום כופר רק על ידי נזקי קרן או שמא ישלמו גם כופר אם בהמה הרגה אדם על ידי דריסת תינוק ברשות הניזק? מברייתא גזרו שרבי טרפון סובר שאפשר לחייב כופר על מי שהורג בדריסה. המשנה דנה באחריותו של אדם לנזקים. אדם תמיד אחראי, גם אם זו הייתה שגגה או אונס או האדם גרם נזק בזמן השינה. רבא מביא את רשימת המקרים בהם נעשה מעשה שלא בכוונה ודן בדין לתחומי משפט שונים - נזיקין, מלאכה בשבת, חיוב גלות לעיר מקלט על הריגה בשגגה ופגיעה בעבד כנעני שבגללו  עבד משתחרר.

דף נלווה בבא קמא כה

הדף היום מוקדש לרפואת אלמה אברהם, שחזרה הביתה אתמול מהשבי במצב קשה. אנו מתפללים גם לבריאותם של כל החטופים שחזרו ולבריאותם וביטחונם של הרבים שעדיין מוחזקים כשבויים ושיחזרו במהרה.

רבי טרפון והחכמים חלוקים בשאלה האם יש לחייב בנזקי קרן ברשות הניזק חצי נזק או נזק שלם. להוכחת דעתו, מביא רבי טרפון טיעון קל וחומר משן ורגל ברשות הרבים (פטור)  וקרן ברשות הרבים (חצי נזק). חכמים אומרים שמאחר שהוא נגזר ממקרה של חצי נזק, אין ביכולתו ללמד נזק שלם שכן דיו לבוא מן הדין להיות כנדון - לא ניתן להשתמש בטיעוני קל וחומר ללמד דין מחמיר מהמקרה המקורי. רבי טרפון סבור שלא מפעילים דיו במקרה שבו אם מפעילים דיו, לא היה צורך כלל בטענת הקל וחומר. האם יש דעה שלא חושבת שעיקרון דיו לא עובד בכל מקרה? שני מקורות תנאים מובאים כדי לנסות להעלות קושי ולהראות שיש תנא שסובר שלא משתמשים בדיו בכלל. אולם דוחים שני מקורות אלו מלהוכיח שיש תנא שסובר כך.

הלימוד השבוע מוקדש ע"י רוברט ופאולה כהן לע"נ יוסף בן משה הכהן ז"ל, אביו של רוברט וסבי. סבי היה חזן שאהב מאוד לשיר, עבד קשה בחייו והעביר לבניו את חשיבותה של המסורת. 

הלימוד השבוע מוקדש ע"י אודרי מונדרו לע"נ יחזקאל בן אברהם ורחל. היתה לו אמונה חזקה אפילו בזמנים קשים וקיים את המאמר: "איזה עשיר? השמח בחלקו."

איך בהמה הופכת לשור מועד? האם שלושת ההתרחשויות צריכות להיות בימים נפרדים או שכולן יכולות להיות באותו יום? האם ניתן לגזור זאת מדיני זבה או שמא הלכות אלו נובעות מדרשה מיוחדת ולכן רלוונטיות רק לזבה ואי אפשר ללמוד לעניינו? האם על פי הדעה שההתרחשויות צריכות להיות בשלושה ימים נפרדים, האם המטרה היא להראות כי בעל החיים נוטה להתנהגות מסוכנת או שמא לצורכי אזהרה לבעלים לשמור על הבהמה שלו? הגמרא לומדת מתוספתא בבא קמא ב:ג שהמטרה היא לבהמה ולא אזהרה לבעלים. אם מסית כלב והכלב נושך מישהו אחר, המסית פטור אך האם בעל הכלב חייב? שני מקורות מובאים (כולל משנתנו) כדי לענות על שאלה זו אך מול כל אחד מתעוררים קשיים. אם מסיתים כלב והכלב נושך את אותו אדם, רבא פוטר את בעל הכלב כפי שהמסית הסית את הכלב. המשנה דנה בנזקי קרן. מה נכנס לקטגוריה הזו? רבי טרפון וחכמים חלוקים באשר לנזקי קרן של שור תם המתרחשים ברשות הניזוק - האם בעל הבהמה משלם נזק מלא או חצי נזק?