גיבורים

סיפורו של רס"מ (מיל') מקסים ריז'קוב ז"ל, לוחם מילואים בימ"ס איו"ש שנהרג ב-19/10/23 בעת שהסתער בראש הכוח בקרב מול מחבלים במחנה הפליטים נור א-שמס.

בהערצה ובאהבה רבה לאחיה הגדול, מספרת אלכסנדרה על אדם חזק, אשר עמד בגבורה באתגרים פיזיים ומנטליים, בשירות הצבאי בסדיר ובמילואים ובעת שהתחרה בתחרויות ספורט ונינג'ה ישראל ועל כך שעוד כשהיו ילדים, מקס תמיד שמר עליה ודאג לה.

סיפורו של רס"מ (מיל') אברהם צבי (צביקה) פרידמן ז"ל מעין הנצי"ב, אשר נהרג בקרב במחסום תייסיר בבקעה, במסגרת שירות מילואים בחטמ"ר אפרים, דרך עיניו של דניאל, בנו הבכור. צביקה, שהיה נשוי ואב לשישה ילדים, היה אדם ישר וטוב לב, מלא אהבה ומסירות למשפחתו. הוא אהב את הטבע ובעלי החיים, והרגישות הזו ליוותה אותו בכל תחום בחייו.

בשיחה בגובה העיניים עם דניאל בן ה-17, הוא מספר על אבא שחינך את ילדיו לראות ולכבד את כל מה שחי ועל הקשר המיוחד שהיה להם, קשר שלא דרש הרבה מילים, קשר שבו מבט אחד או מחווה קטנה הספיקו כדי להבין זה את זה. בזיכרון של דניאל, צביקה היה נוכח בכל הרגעים הקטנים והחשובים, תמיד מוכן להקשיב, לתמוך ולהיות שם עבור משפחתו. דרך רגעים פשוטים אלה, ניכרת דמותו – אדם ישר, מסור ואוהב, שהשפעתו תישאר חיה בלב המשפחה וכל מי שהכיר אותו.

סיפורו של סמ"ר איתי אליהו מרציאנו ז"ל, האח הקטן, "התינוקי" של אחיותיו הילה וחן, אשר נפל בקרב הגנה על קיבוץ יד מרדכי, בשמחת תורה, שבעה באוקטובר, כשקפץ מביתו ללא נשק אישי וללא ציוד מתאים, כי בדיוק בשביל זה הוא התגייס.

בעצב ובגעגוע הן מספרות על תחושת החמצה גדולה, עם האובדן של איתי החכם בעל הזיכרון הפנומנלי, שבקלות ובצניעות סיים את לימודיו בהצטיינות, על שוער קבוצת הכדורגל מכבי שוהם שנקראת היום על שמו, על אהבתם הגדולה שלו ושל עמית ועל המפקד שדרש מחייליו, אבל תמיד דיבר איתם בגובה העיניים.

סיפורה של רב"ט אופיר דוידיאן ז"ל, מש"קית לוגיסטיקה, שנפלה בשבת ה-7/10 בקרב עם מחבלים בבסיס אורים, מרחק הליכה מהבית שלה. בשיחה עצובה וכנה, מספרת אמא שלה, לילך, על האחות הבכורה שהייתה ה"דבק" בבית והייתה ועודנה דמות להערצה של ארבע אחיותיה, על יחסי אם-בת-חברות שהיו להן, על החלומות והשאיפות של אופיר שלא התגשמו ועל פעולות ההנצחה שמשאירות את אופיר חיה בליבה ובנשמתה.

סיפור נפילתה בקרב של אופיר, שזור עם פעולות החילוץ האמיצות שביצע אביה אסף, שעות ספורות לאחר מותה, מבלי לדעת ואפילו לדמיין את אשר קרה לה ולו.

לצד העצב האינסופי, בוחרת לילך בכל יום, במאמץ ובנחישות, להמשיך בחיים, לשמוח ולשמח למען אופיר ולמען המשפחה

סיפורו של רס"ר (מיל') איתי אזולאי הי"ד, לוחם ביחידת הניוד 5515 אבל בעיקר לוחם של החיים, אשר נפל בקרב על גבול לבנון ב 06/10/24. בשיחה כנה ופתוחה עם הוריו זהר ואריק ואחיו תומר, הם מספרים על איתי השאפתן, החרוץ, המסודר והנקי, הבן והאח הבכור והבן זוג האוהב של מאי, שהצטיין בכל מה שנגע בו והתגבר בנחישות על כל מכשול ואתגר שעמדו בדרכו. כפי שאמר בעצמו: כל מה שאתה עושה, תעשה הכי טוב שלך

סיפורו של סרן אסף מסטר ז"ל, לוחם וקצין ביחידת יהל"ם ומפקד מחלקה בגדוד הנדסה קרבית שנהרג בקרב בעזה ב 15/11/23.

בשיחה מרגשת עם אביו ליאור ואחיו רועי וליהיא, הם מספרים על אסף הספורטאי, הרומנטיקן, בעל כשרון הכתיבה שהשאיר מכתבים לכל אהוביו והמפקד האחראי שדאג תמיד לחייליו.

אסף השאיר למשפחתו ואהוביו צוואה - תמשיכו להיות חזקים בשבילי ובשביל כולם

סיפורו של סמל ערן אלוני ז"ל מאופקים, לוחם גולני שנהרג בקרב בשכונת סג'עיה, תוך שהוא רץ תחת אש לטפל בפצועים. ערן תמיד רצה להשפיע ולעשות טוב לאנשים, לבעלי חיים ולעולם והכל בשקט, בשמחה ובאהבה.

בשיחה מרגשת עם הוריו דורון וג'ני, הם מספרים על הילד הנחוש שהפך לנער אידיאליסט וללוחם וחובש בחטיבה מספר 1 ועל איך לאחר חוויה מאוד קשה בשבעה באוקטובר, בבית, ברחבי אופקים ובנובה ולאחר פציעה של דורון בקרבות, חשבו שהכי גרוע כבר מאחוריהם..

סיפורו של סגן עומרי שורץ ז"ל, לוחם בסיירת צנחנים וצוער בגדוד גפן של קורס קצינים, אשר נפל בקרב בצפון רצועת עזה ב 20/12/2023.

מנקודת מבט כנה ואמיתית, מספרים יונתן ושרון, חבריו של עומרי לקומונה בבארי, על עומרי שהיה המרכז החברתי, הכתובת לכל משימה, שאהב בכל ליבו את הקיבוץ בו עשה שנת שירות ואת תושביו וחש שלמענם הוא נלחם את מה שהוא קרא לו "מלחמת בארי".

עומרי אהב את החיים והשתדל להינות מהם כמה שאפשר כפי שכתב במכתב שהפך לצוואתו: תמשיכו לצחוק ולהנות כי אני עשיתי חיים משוגעים

סיפורו של אל"מ רועי יוסף לוי ז"ל, שנהרג בשמחת תורה ה-7/10 בקרב על קיבוץ רעים.

רועי, שהיה מפקד היחידה הרב מימדית, הקפיץ בבוקר שמחת תורה את היחידה כדי להגן על התושבים וכמו תמיד נלחם בראש וכך גם מצא את מותו.

בשיחה מרגשת עם בתו צוריה, היא מספרת על האיש שבצבא היה המפקד הנערץ ובבית היה פשוט האבא האהוב, זה שאפשר לספר לו הכל, על החלומות שחלם ועל התוכניות שתכנן שלא יצאו לפועל ועל כך שבחר תמיד לחיות את המשמעות של חייו.

סיפורה של סמ"ר נועה פרייס ז"ל, תצפיתנית ששירתה בבסיס נחל עוז.

נועה שהייתה השראה עוד בחייה, הייתה גם מודל לאומץ - האומץ לעשות את מה שהאמינה בו ושאהבה לעשות, גם אם זה קשה ודורש מאמצים רבים. נועה וחברותיה שאהבה כל כך, בחרו להישאר יחד בבסיס שנכבש, גם ברגעים האחרונים והקשים שלהם, תוך שמירה על ערך החברות והרעות.

בכנות ובכאב רב, מספרים הוריה, ארז וסיגל, על הילדה החכמה והחרוצה, החיילת שהתגברה על הקשיים של תחילת השירות הצבאי, על ימי ההמתנה הבלתי אפשריים להודעה הקשה מכל על כך שנועה נהרגה ועל הרצון להמשיך הלאה