גיבורים

סיפורו של סגן ניצב ודים בליך ז"ל - לוחם, מפקד, בן, בעל ואבא לשלושה ילדים, שמעל הכול, היה אדם של אנשים.

בגעגועים אך בגאווה עצומה, מספרת אורטל אשתו, על הילד שעלה מאוקראינה, על הצעיר שלא הפסיק להציב לעצמו מטרות, על הלוחם שהפך למפקד מוערך ועל בן הזוג שכבש אותה בג'נטלמניות, בכבוד ובטוב הלב שלו.

דרך הסיפורים נחשפת דמותו של אדם שתמיד מצא זמן לאחרים – לחבר, לפקוד, לשכן או למי שנזקק לעזרה. רק לאחר נפילתו בקרב בבארי ב־7 באוקטובר, כשמאות ואלפי אנשים הגיעו לנחם ולספר כיצד נגע בחייהם, הבינה אורטל עד כמה רחב היה מעגל ההשפעה שלו.

זהו סיפור על מנהיגות שקטה, על אהבת משפחה, על נתינה ללא תמורה ועל אדם שהותיר חותם עמוק בכל מקום שאליו הגיע. פרק מרגש על חייו של גיבור, ועל המורשת האנושית שהשאיר אחריו

סיפור חייו ונפילתו של רס"ר (מיל') אליהו מאיר אוחנה ז"ל, שנהרג בקרבות במרכז רצועת עזה בשבת חורפית בדצמבר 2023.

בשיחה עם אחיו הצעיר דן, הוא משתף בכנות על הקשר המיוחד וההדוק שהיה לו עם אחיו הגדול, על אהבתו של אליהו (אלי) למשפחתו, אשתו וילדיו, על החיבור הטבעי והמוצלח שלו לעבודת כפיים, ועל רצף האירועים שהוביל לאותו מוצאי שבת גשום, בו קיבלה המשפחה את הבשורה המרה. דרך עיניו של דן, שהיה אז תלמיד כיתה י"ב, נחשפים התמודדות לא פשוטה עם האובדן הפתאומי, הקושי לחזור לשגרה, וגם מאמצי הנצחה מרגשים של המשפחה, שמנסה ללמוד לחיות ולשמוח, לצד הכאב

בפרק זה, משתפת יעל נאמן בסיפור חייו יוצא הדופן של בעלה, רס"ן ד"ר איתן מנחם נאמן ז"ל, משירות כקצין נשק בחיל הים, דרך לימודי רפואה והתמחות בטיפול נמרץ ילדים, ועד להתמודדות המטלטלת עם תאונה קשה בה נפגע בנם התינוק יהודה - אירוע שעיצב מחדש את דרכו המקצועית והאישית של איתן כרופא. באומץ רב, מתארת יעל את ההתמודדות עם רגשות האשם ואת תהליך השיקום הפרטי והזוגי שעברו לאחר התאונה.

בעצב גדול אך בגאווה עצומה, מתארת יעל את תפיסת עולמו הייחודית של איתן, את שעותיו האחרונות בבית בשבעה באוקטובר, בהן עזב הכל כדי להציל חיים בבית החולים סורוקה ובהמשך בקרבות הקשים באזור עוטף עזה, שם נפל כגיבור תוך מסירות נפש מוחלטת למען אחרים, בדיוק כפי שאמר לה בשיחת הטלפון האחרונה שלהם: "לא באתי לכאן לשמור על עצמי".

איתן התייחס למטופלים שלו כאילו הם ילדיו והשתדל לתת לכל אחד מהם יחס אישי ומותאם. לזכרו והנצחתו, הקימה יעל את מיזם "נאמני איתן", רשת של מתנדבים שילוו משפחות במצבים שהיקרים שלהם בסכנת חיים, באופן שמותאם לתרבות שלהם ולרקע ממנו הגיעו, בדיוק כפי שנהג איתן בחייו

סיפורו של סמ"ר נדב כהן ז"ל לוחם שריון מגדוד 77 שנפל בקרבות בעזה.

בשיחה מרגשת עם אמו מיכל ואחיו יונתן ורוני, הם מספרים על הילד המחונן שהכל היה פתוח בפניו ובחר להיות לוחם כי שם הוא תורם יותר ממה שהוא מקבל, על הנער ששילב רצינות בלימודים ושטותניקיות עם החברים ועל המכיניסט בעל חיבור עמוק לחבריו ולמדינה.

בחיוך עצוב וגעגוע, הם מעלים זכרונות משפחתיים של בית מוזיקלי ושמח עם חברים משותפים של שני הבנים, על אמא שנוסעת מאות קילומטרים כדי לתת עוד חיבוק לילד הלוחם שלה ועל הבחירה של רוני, האחות הצעירה, להתגייס לשירות צבאי ארוך ומשמעותי למרות האובדן האישי הכבד, כצוואה חיה לערכיו.

סיפורו של סמ"ר ליאם חזי ז"ל לוחם ומפקד בסיירת חרוב שנפל בקרב בג'נין כשהוא מוביל בראש את הכוח, סופג ראשון את הקליע ומציל בגופו את שאר החיילים.

בשיחה מרגשת עם אמו איילת ואחיותיו הגדולות טום ומיקה, הן מספרות על הילד והאח, הקטן בגיל, אך הגדול בגוף ובנפש, שמגיל צעיר תמיד הגן על החלש, על אדם ציוני וערכי שהצהיר שהוא מוכן למות למען המדינה וקיים את דבריו, על רגעי ההודעה לכל אחד מבני המשפחה ועל איך ממשיכים מכאן, למרות הכל.

סיפורו של השוטר רב סמל בכיר בוריס (בוקה) דנילוב ז"ל, לוחם מתפ"א, אשר נפל בקרב על קיבוץ בארי ב-7 באוקטובר, בזמן שהוא והצוות שלו זינקו לתוך הקיבוץ כדי להציל אזרחים נצורים, היישר אל תוך מארב של עשרות מחבלים.

בעצב וגעגוע אך גם בגאווה גדולה, מספרת אחותו מרינה על האיש הרגיש מאחורי המדים והגבורה ההירואית, אשר בנה את עצמו בעשר אצבעות, שילב לימודים אקדמאיים עם משמרות מבצעיות, והיה עוגן לאימו, לאחיו, לאשתו ולשני ילדיו הקטנים, על הקושי עם החוסר העצום של אחיה הבכור ועל ההרגשה שהוא מסתכל ושומר עליה מלמעלה.

זהו שיעור מרתק על חוסן מנטלי, על כוחה של משפחה ועל הבחירה בחיים – איך מצליחים למצוא אור ותקווה דרך הדור הבא, גם כשהכאב נוכח בכל רגע

סיפורו של סרן אייל מבורך טויטו ז"ל, מפקד בגדוד 202 של הצנחנים שנפל בקרב בחאן יונס.

בשיחה עצובה וכנה מספרת אימו שירי על הילד הכריזמטי, הספורטאי, בעל כישרון כתיבה ועם קסם אישי שתמיד בא לו בטבעיות, על המפקד שדאג קודם כל לחייליו ורק אח"כ לעצמו, על ימי הלחימה בעזה, על רגע הבשורה שתפס אותה באמצע יום עבודה אך בעיקר באמצע החיים ועל הנכדה, איילה, שקרויה על שם הדוד שלא הכירה ודומה לו מאוד.

זהו סיפור על בן למשפחה אחת, שהפך לחלק מסיפור של מדינה שלמה ועל הדרך שבה אדם אחד משאיר חותם הרבה מעבר לזמן שהיה לו.

סיפורו של רס"ם (מיל') מארק קונונוביץ' ז"ל, שנפל באסון ה-21 ברצועת עזה.

בגעגוע עמוק אך גם בגאווה עצומה, מספרת אוראל אלמנתו על היכרותם המיוחדת באילת, על הלידה שהתרחשה שבוע בלבד לפני פרוץ המלחמה, ועל האינטואיציה המצמררת שתקפה אותה ברגע הנפילה.

בהפתעה גמורה לאוראל, מארק כתב מכתב פרידה עוצמתי, שעות ספורות לפני שיצא לקרב ממנו לא שב – מכתב שמהווה צוואה לחיים של משמעות ואומץ. אוראל משתפת בכנות על ההתמודדות עם השכול, על העוצמות שהיא שואבת מארבעת ילדיהם, ועל הבחירה להמשיך לחגוג את החיים למרות הכאב

סיפורו של סמל אדיר טהר ז"ל, שנהרג בקרב גבורה בבסיס ארז, בבוקר שמחת תורה, ה-7/10/23.

בעצב ובגעגוע עמוקים, מספר אביו דוד על הילד שתמיד היה שם בשביל אחרים, להקשיב, לתת עצה או סתם כדי להיות, על ההחלטה ללכת לגולני ולהצטיין שם ועל הקרב הקשה, בו נלחם אדיר יחד עם חבריו, באומץ לב מול עשרות מחבלים ובו גם נפל, קרב אשר עיכב את המחבלים מלהמשיך ולהתקדם לישובים הסמוכים, ובמותו, הציל אדיר רבים.

בפרק מטלטל במיוחד, מספר דוד סיפור אשר נשמע כמו תסריט אימה דמיוני - על ההחלטה לנסוע עצמאית לשטח האש כדי לחפש את אדיר, על הגילוי המזעזע על כך שגופת בנו הושחתה ועל והמבצע המודיעיני המורכב של השב"כ וצה"ל להחזרת הראש של אדיר לקבורה בישראל.

זהו שיעור על נחישות של אבא שלא ויתר עד שהביא את בנו לקבורה מלאה, ועל המוסריות של צבא שמוכן לסכן חיים כדי להשיב את כבודם של נופליו.

סיפורו של סמ"ר אורי בר אור ז"ל, לוחם בגדוד 50 של הנח"ל, שנהרג בקרב, ב 28/05/24 מפיצוץ מטען במבנה מרפאה ברפיח.

בשיחה מלאה בגעגועים עם הוריו קובי ונועה ועם אחיו הצעיר איתמר, הם מספרים על הילד החברותי והחייכן, הנער האנרגטי, המנהיג, הנגן והמלחין המחונן, שכתב עשרות יצירות וקומפוזיציות, ויחד עם זה היה ספורטאי מצטיין ולוחם בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, מסלול שבחר כדי לעשות שירות משמעותי גם בצבא וגם בחקלאות ובהתיישבות, בדיוק כפי שכתב כבר בגיל 16 בסטטוס שלו: למה להיות "או או" אם אפשר להיות "גם וגם".

למרות הקושי וכאבי העצבות, בוחרים קובי ונועה בכל יום מחדש, לחיות חיים מלאי עשיה ומשמעות, בדיוק כפי שהיו לאורי, ולהמשיך לנגן בעולם את שירת חייו