סיפורו של סרן אייל מבורך טויטו ז"ל, מפקד בגדוד 202 של הצנחנים שנפל בקרב בחאן יונס.

בשיחה עצובה וכנה מספרת אימו שירי על הילד הכריזמטי, הספורטאי, בעל כישרון כתיבה ועם קסם אישי שתמיד בא לו בטבעיות, על המפקד שדאג קודם כל לחייליו ורק אח"כ לעצמו, על ימי הלחימה בעזה, על רגע הבשורה שתפס אותה באמצע יום עבודה אך בעיקר באמצע החיים ועל הנכדה, איילה, שקרויה על שם הדוד שלא הכירה ודומה לו מאוד.

זהו סיפור על בן למשפחה אחת, שהפך לחלק מסיפור של מדינה שלמה ועל הדרך שבה אדם אחד משאיר חותם הרבה מעבר לזמן שהיה לו.

סיפורו של רס"ם (מיל') מארק קונונוביץ' ז"ל, שנפל באסון ה-21 ברצועת עזה.

בגעגוע עמוק אך גם בגאווה עצומה, מספרת אוראל אלמנתו על היכרותם המיוחדת באילת, על הלידה שהתרחשה שבוע בלבד לפני פרוץ המלחמה, ועל האינטואיציה המצמררת שתקפה אותה ברגע הנפילה.

בהפתעה גמורה לאוראל, מארק כתב מכתב פרידה עוצמתי, שעות ספורות לפני שיצא לקרב ממנו לא שב – מכתב שמהווה צוואה לחיים של משמעות ואומץ. אוראל משתפת בכנות על ההתמודדות עם השכול, על העוצמות שהיא שואבת מארבעת ילדיהם, ועל הבחירה להמשיך לחגוג את החיים למרות הכאב

סיפורו של סמל אדיר טהר ז"ל, שנהרג בקרב גבורה בבסיס ארז, בבוקר שמחת תורה, ה-7/10/23.

בעצב ובגעגוע עמוקים, מספר אביו דוד על הילד שתמיד היה שם בשביל אחרים, להקשיב, לתת עצה או סתם כדי להיות, על ההחלטה ללכת לגולני ולהצטיין שם ועל הקרב הקשה, בו נלחם אדיר יחד עם חבריו, באומץ לב מול עשרות מחבלים ובו גם נפל, קרב אשר עיכב את המחבלים מלהמשיך ולהתקדם לישובים הסמוכים, ובמותו, הציל אדיר רבים.

בפרק מטלטל במיוחד, מספר דוד סיפור אשר נשמע כמו תסריט אימה דמיוני - על ההחלטה לנסוע עצמאית לשטח האש כדי לחפש את אדיר, על הגילוי המזעזע על כך שגופת בנו הושחתה ועל והמבצע המודיעיני המורכב של השב"כ וצה"ל להחזרת הראש של אדיר לקבורה בישראל.

זהו שיעור על נחישות של אבא שלא ויתר עד שהביא את בנו לקבורה מלאה, ועל המוסריות של צבא שמוכן לסכן חיים כדי להשיב את כבודם של נופליו.

סיפורו של סמ"ר אורי בר אור ז"ל, לוחם בגדוד 50 של הנח"ל, שנהרג בקרב, ב 28/05/24 מפיצוץ מטען במבנה מרפאה ברפיח.

בשיחה מלאה בגעגועים עם הוריו קובי ונועה ועם אחיו הצעיר איתמר, הם מספרים על הילד החברותי והחייכן, הנער האנרגטי, המנהיג, הנגן והמלחין המחונן, שכתב עשרות יצירות וקומפוזיציות, ויחד עם זה היה ספורטאי מצטיין ולוחם בגדוד 50 של חטיבת הנח"ל, מסלול שבחר כדי לעשות שירות משמעותי גם בצבא וגם בחקלאות ובהתיישבות, בדיוק כפי שכתב כבר בגיל 16 בסטטוס שלו: למה להיות "או או" אם אפשר להיות "גם וגם".

למרות הקושי וכאבי העצבות, בוחרים קובי ונועה בכל יום מחדש, לחיות חיים מלאי עשיה ומשמעות, בדיוק כפי שהיו לאורי, ולהמשיך לנגן בעולם את שירת חייו

סיפורו של סמ"ר עדי צור ז"ל, לוחם בגדוד 51 של גולני, שנפל בקרב גבורה בשמחת תורה, ה-7/10/23 בהגנה על קיבוץ כיסופים.

בעצב עמוק עמוק ובגעגוע אינסופי, מספרים הוריו מאיר וסיגל, על עדי החייכן האח הצעיר של רועי ועמית, שהתמודד בנחישות עם כל קושי, על הלוחם המוערך שזכה בתואר "הסמוראי האחרון", על אהבה ארוכת שנים שלו ושל עינבל, ועל האדם שתמיד חשב על האחר לפני שחשב על עצמו ובחמלה רבה ראה את החלש וסייע לו, אם זה נער בכיתה, חייל בפלוגה או בעלי חיים. אהבתו לכלבים והאופן בו ראה כל יצור חי כבעל זכות לחיות חיים טובים ושמחים, הביאו אותו לאמץ דווקא את הכלבה הפצועה והחבולה ביותר ובסבלנות והתמדה להפוך אותה לכלבה מאושרת למרות מצבה.

גבורתו ואומץ ליבו בקרב מול עשרות מחבלים, אפשרו התארגנות של כוחות נוספים, שמנעו פגיעה קשה בתושבי קיבוץ כיסופים ובכך הצילו את חייהם של רבים.

סיפורו של סמ"ר דביר חיים רסלר ז"ל, לוחם בגדוד 51 של גולני, שנהרג בקרב קשה במוצב מו"פ דרום בשבת שמחת תורה, ה-7/10/23.

בעצב גדול ובגעגוע אינסופי, מספר אביו עמיחי על דביר חיים בנו הבכור, שתמיד ראה את הטוב בכל אחד ואת עצמו שם תמיד אחרי חבריו. כך גם מצא את מותו כשהוא מחפה על חבריו מפיצוץ מטען.

במהלך המסע לעבר הנצחתו של דביר ובאמונה גדולה, הבין עמיחי שההנצחה הכי טובה ונכונה לדביר היא פעילות שעוסקת בשמחה. כך פעל להקמתה של עמותת "שמחה באקסטרים" שפועלת לשמח משפחות שכולות, פעילות שנותנת לו כוחות לקום בבוקר ולהמשיך לפעול כאן.

האזינו לפרק על דביר, עצב ושמחה שחיים יחד.

סיפורו של סמ"ר איתי אברהם רון ז"ל, לוחם בגדוד 13 של גולני, שנהרג בקרב גבורה במוצב נחל עוז, בשמחת תורה, 7/10/23.

איתי, בנם הבכור של ערן ז"ל ושל דורית, יחד עם קבוצת חיילים, נלחמו במשך שעות, עד הכדור האחרון, במאות מחבלים שניסו לכבוש את חמ"ל נחל עוז. בהודעות ששלח למשפחתו וחבריו הדואגים, חזר ואמר: "אני לא חשוב עכשיו".

בעצב רב ובגעגועים אינסופיים מספרים אמו דורית, מוטי אחיה וירין חברו הטוב של איתי, על הילד הנחוש והשאפתן שהצטיין בכל תחום שנגע בו, על העצמאות הרבה שגילה, על הקשר המיוחד עם אחיו עמית, על הקרב הקשה שממנו לא שב ועל ימי ההמתנה להודעה על גורלו.

סיפורו של סמל אמיר לביא ז"ל, לוחם בחטיבת הנח"ל, שנהרג בקרב גבורה במוצב סופה בשבת שמחת תורה, השבעה באוקטובר.

בשיחה מרגשת עם הוריו אלעד ורחלי ואחותו היחידה תמר, הם מספרים על האומן המחונן שידע לבחור את מה שטוב לנפש שלו, על הרצון שלו להתגייס לשירות משמעותי בנח"ל, על זמן איכות של כל אחד מהם איתו ובעיקר על אמיר שידע לגשת ללבבות ושהיה איש של אנשים, שכל כניסה שלו הביתה תמיד הייתה מלווה בשובל של חברים.

אלעד, רחלי ותמר מקיימים במאמץ רב, אך בנחישות רבה את צוואתו הלא כתובה של אמיר - להמשיך לנגן, לשתות, לחייך ולצחוק, בדיוק כמו שאהב לעשות

סיפורו של רס"ם (מיל') אלירז גבאי ז"ל, לוחם עורב גולני בסדיר וחטיבת יפתח במילואים, שנהרג במהלך פעילות לנטרול מנהרות חמאס במרכז רצועת עזה. בעצב גדול ובגעגוע לאלירז, מספרת אחותו שרי על ילדות שמחה בטבריה על שפת הכנרת, על תחביבו העיקרי של אלירז - צלילות בים, על אהבתו לאחייניות שלו ועל אהבתו הגדולה לרעייתו קורל. אלירז נהרג חודשים ספורים לפני לידת בנו ולא זכה להכיר אותו, אבל קורל חזקה ולוחמת ומגדלת את נועם בצורה הכי טובה שאפשר

סיפורו של סמל רועי פרי ז"ל, לוחם גולני שנהרג בקרב גבורה במוצב פגה, תוך שהוא מתעקש להילחם בחוץ ולהגן על חבריו.

בכאב גדול ובגעגוע אינסופי, מספר אביו עופר על הבן הספורטאי שהצטיין בטניס, על הבשלן שתמיד הכין להם את הביס המושלם, על הלוחם המקצוען שהיו לו רק חוויות ואף פעם לא התלונן, על האהבה הטהורה של רועי ובת זוגו נויאל ועל הבור העמוק והעצוב שהשאיר.

הכל לפני היה מושלם.