גיבורים

סיפורו של סמ"ר עדי צור ז"ל, לוחם בגדוד 51 של גולני, שנפל בקרב גבורה בשמחת תורה, ה-7/10/23 בהגנה על קיבוץ כיסופים.

בעצב עמוק עמוק ובגעגוע אינסופי, מספרים הוריו מאיר וסיגל, על עדי החייכן האח הצעיר של רועי ועמית, שהתמודד בנחישות עם כל קושי, על הלוחם המוערך שזכה בתואר "הסמוראי האחרון", על אהבה ארוכת שנים שלו ושל עינבל, ועל האדם שתמיד חשב על האחר לפני שחשב על עצמו ובחמלה רבה ראה את החלש וסייע לו, אם זה נער בכיתה, חייל בפלוגה או בעלי חיים. אהבתו לכלבים והאופן בו ראה כל יצור חי כבעל זכות לחיות חיים טובים ושמחים, הביאו אותו לאמץ דווקא את הכלבה הפצועה והחבולה ביותר ובסבלנות והתמדה להפוך אותה לכלבה מאושרת למרות מצבה.

גבורתו ואומץ ליבו בקרב מול עשרות מחבלים, אפשרו התארגנות של כוחות נוספים, שמנעו פגיעה קשה בתושבי קיבוץ כיסופים ובכך הצילו את חייהם של רבים.

סיפורו של סמ"ר דביר חיים רסלר ז"ל, לוחם בגדוד 51 של גולני, שנהרג בקרב קשה במוצב מו"פ דרום בשבת שמחת תורה, ה-7/10/23.

בעצב גדול ובגעגוע אינסופי, מספר אביו עמיחי על דביר חיים בנו הבכור, שתמיד ראה את הטוב בכל אחד ואת עצמו שם תמיד אחרי חבריו. כך גם מצא את מותו כשהוא מחפה על חבריו מפיצוץ מטען.

במהלך המסע לעבר הנצחתו של דביר ובאמונה גדולה, הבין עמיחי שההנצחה הכי טובה ונכונה לדביר היא פעילות שעוסקת בשמחה. כך פעל להקמתה של עמותת "שמחה באקסטרים" שפועלת לשמח משפחות שכולות, פעילות שנותנת לו כוחות לקום בבוקר ולהמשיך לפעול כאן.

האזינו לפרק על דביר, עצב ושמחה שחיים יחד.

סיפורו של סמ"ר איתי אברהם רון ז"ל, לוחם בגדוד 13 של גולני, שנהרג בקרב גבורה במוצב נחל עוז, בשמחת תורה, 7/10/23.

איתי, בנם הבכור של ערן ז"ל ושל דורית, יחד עם קבוצת חיילים, נלחמו במשך שעות, עד הכדור האחרון, במאות מחבלים שניסו לכבוש את חמ"ל נחל עוז. בהודעות ששלח למשפחתו וחבריו הדואגים, חזר ואמר: "אני לא חשוב עכשיו".

בעצב רב ובגעגועים אינסופיים מספרים אמו דורית, מוטי אחיה וירין חברו הטוב של איתי, על הילד הנחוש והשאפתן שהצטיין בכל תחום שנגע בו, על העצמאות הרבה שגילה, על הקשר המיוחד עם אחיו עמית, על הקרב הקשה שממנו לא שב ועל ימי ההמתנה להודעה על גורלו.

סיפורו של סמל אמיר לביא ז"ל, לוחם בחטיבת הנח"ל, שנהרג בקרב גבורה במוצב סופה בשבת שמחת תורה, השבעה באוקטובר.

בשיחה מרגשת עם הוריו אלעד ורחלי ואחותו היחידה תמר, הם מספרים על האומן המחונן שידע לבחור את מה שטוב לנפש שלו, על הרצון שלו להתגייס לשירות משמעותי בנח"ל, על זמן איכות של כל אחד מהם איתו ובעיקר על אמיר שידע לגשת ללבבות ושהיה איש של אנשים, שכל כניסה שלו הביתה תמיד הייתה מלווה בשובל של חברים.

אלעד, רחלי ותמר מקיימים במאמץ רב, אך בנחישות רבה את צוואתו הלא כתובה של אמיר - להמשיך לנגן, לשתות, לחייך ולצחוק, בדיוק כמו שאהב לעשות

סיפורו של רס"ם (מיל') אלירז גבאי ז"ל, לוחם עורב גולני בסדיר וחטיבת יפתח במילואים, שנהרג במהלך פעילות לנטרול מנהרות חמאס במרכז רצועת עזה. בעצב גדול ובגעגוע לאלירז, מספרת אחותו שרי על ילדות שמחה בטבריה על שפת הכנרת, על תחביבו העיקרי של אלירז - צלילות בים, על אהבתו לאחייניות שלו ועל אהבתו הגדולה לרעייתו קורל. אלירז נהרג חודשים ספורים לפני לידת בנו ולא זכה להכיר אותו, אבל קורל חזקה ולוחמת ומגדלת את נועם בצורה הכי טובה שאפשר

סיפורו של סמל רועי פרי ז"ל, לוחם גולני שנהרג בקרב גבורה במוצב פגה, תוך שהוא מתעקש להילחם בחוץ ולהגן על חבריו.

בכאב גדול ובגעגוע אינסופי, מספר אביו עופר על הבן הספורטאי שהצטיין בטניס, על הבשלן שתמיד הכין להם את הביס המושלם, על הלוחם המקצוען שהיו לו רק חוויות ואף פעם לא התלונן, על האהבה הטהורה של רועי ובת זוגו נויאל ועל הבור העמוק והעצוב שהשאיר.

הכל לפני היה מושלם.

סיפורו של רס"ן אופק בכר ז"ל, מ"פ בסיירת גולני, אשר נפל בקרב גבורה קשה בכפר עייטה א-שעב בדרום לבנון, בעת שהוביל את חייליו בראש.

בעצב רב אך גם בגאווה גדולה, מספר איתי צדקה חברו הטוב את סיפורו של אופק, הלוחם האמיץ, אשר פעמים רבות הביט למוות בעיניים עד שלבסוף נכנע לו, החבר הטוב, הרגיש, בעל כישורים חברתיים גבוהים במיוחד, הילד והנער הסקרן, ההרפתקן והשאפתן אשר אהב לטייל ועוד ועוד זיכרונות מחבורה חיה של ארבעה חברים.

לצד העצב והחוסר הגדול, איתי וחבריו ממשיכים וימשיכו לתמוך במשפחתו של אופק ומשתדלים לקיים את צוואתו הלא כתובה שלו - לחיות

סיפורו של סרן עידן בלוי ז"ל, קצין קשר גדודי (קשר"ג) מצטיין בגדוד 13 של חטיבת גולני, אשר נהרג בקרב הגנה על חמ"ל התצפיתניות במוצב נחל עוז, בשבעה באוקטובר.

בשיחה עם אמו רוית, היא מספרת בכאב וגעגועים על חוויה מעצימה לגדל את עידן הילד, שהצטיין בלימודים ובכדורגל, על עידן הנער החברותי שהצטיין גם בשנות התיכון במסגרת "מסלול תח"ם" לבגרות טכנולוגית ברמה גבוהה, על עידן החייל, שהיה נכנס הביתה עם המדים, למטבח לטעימה היישר מהסיר וגם על ימי המתנה קשים עד להודעה.

המצוינות הייתה נר לרגליו של עידן, אבל לעולם לא התפשר על דרך ארץ ומתן כבוד לאחרים

סיפורו של רס"ר (מיל') איל מאיר ברקוביץ' ז"ל, אשר נפל בקרב בדרום רצועת עזה במבצע לחילוץ חטופים.

בשיחה מרגשת עם הוריו שמעיה וריקי הם מספרים על הילד הסקרן והמוכשר בעל כישרון האיור הגדול שהשתבח עם השנים, על הנער הרציני המעורב חברתית עם נוער סוסיא, על התלמיד המתמיד בישיבה הגבוהה ממש עד יום הגיוס, על השנינות שלו, על האהבה שלו למיכל רעייתו ועל השאיפה לאתגר את עצמו תמיד עד הקצה - בהתמדה בלימוד בישיבה, ברצון להתגייס לסיירת מטכ"ל, בלימודי רפואה ובכל תחום שבו נגע.

לצד הכאב העצום והבלתי נתפס, במאמץ ובכוחות רבים, ממשיכה משפחת ברקוביץ', להמשיך להאיר את העולם באורו של איל מאיר, אשר כבה בערב חג האורים

סיפורו של רס"ן (מיל') אליאב עמרם אביטבול ז"ל, סמ"פ בחטיבה 228 ("חטיבת הנח"ל הצפונית"), אשר נפל כשהוביל את חייליו בקרב גבורה בדרום לבנון, בשבת בראשית תשפ"ה.

בכאב וגעגוע, מספרת אשתו טל, על זוגיות מדהימה ואהבה גדולה שהייתה קצרה מדי, על קפה זוגי יומי קבוע עם שיחות עומק על חינוך הילדים ותוכניות לעתיד, על הבית שאליאב המהנדס תיכנן והיא ממשיכה לגור בו ולגדל את ארבעת ילדיהם ועל הטוב שהפיץ לכל עבר בפשטות ובטבעיות. כל כך טבעית ושגרתית הייתה הפצת האור והטוב אצל אליאב, כל כך אמיתית הייתה הנתינה שלו ללא תמורה, עד שטל אפילו לא הזכירה בשיחה, שאליאב תרם כליה, מתוך מחשבה על מה עוד ניתן לתרום ואיזו עוד שליחות הוא צריך למלא כאן.

לצד הקושי, והרבה בזכות תמיכה גדולה של הקהילה, החברות והמשפחה, בוחרת טל להמשיך את משימת חייו של אליאב, משימת חייהם - לחנך את ילדיהם לאותם הערכים והמורשת של אליאב.