Halacha by Rabbi Eisenberger

סימן תי"ט ובו סעיף אחד

א  מצוה להרבות בסעודת ראש חודש 

סימן תצ"ג דינים הנוהגים בימי העומר

ובו ד' סעיפים

ב נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת. הגה ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו, אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב  מיהו אם חל ביום ראשון, נוהגין להסתפר ביום שישי לכבוד שבת  ומי שהוא בעל ברית או מל בנו, מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה

ג יש נוהגים להסתפר בראש חדש אייר, וטעות הוא בידם. הגה מיהו בהרבה מקומות נוהגים להסתפר עד ראש חדש אייר, ואותן לא יספרו מל"ג בעומר ואילך, אעפ"י שמותר להסתפר בל"ג בעומר בעצמו. ואותן מקומות שנוהגין להסתפר מל"ג בעומר ואילך, לא יסתפרו כלל אחר פסח עד ל"ג בעומר. ולא ינהגו בעיר אחת מקצת מנהג זה ומקצת מנהג זה, משום לא תתגודדו וכל שכן שאין לנהוג היתר בשתיהן

ד נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה מפסח ועד עצרת, משקיעת החמה ואילך

סימן תפ"ט  סדר תפלת ליל שני של פסח וספירת העומר 

ובו י' סעיפים

ב אם טעו ביום המעונן ובירכו על ספירת העומר חוזרים לספור כשתחשך והמדקדקים אינם סופרים עד צאת הכוכבים וכן ראוי לעשות

ג המתפלל עם הצבור מבעוד יום מונה עמהם בלא ברכה ואם יזכור בלילה יברך ויספור הגה ואפילו ענה אמן על ברכת הקהל אם היה דעתו שלא לצאת יחזור ויברך ויספור בלילה

ד מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה יאמר לו אתמול היה כך וכך שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות בברכה אבל קודם בין השמשות כיון שאינו זמן ספירה אין בכך כלום הגה וכשהגיע הזמן אסורים לאכול עד שיספור ואפילו התחיל לאכול פוסק וסופר מיהו אם התחיל לאכול קודם שהגיע הזמן אינו צריך להפסיק אלא גומר אכילתו וסופר אחר כך

ה אם אינו יודע החשבון ופתח אדעתא דלסיים כמו שישמע מחבירו ושתק עד ששמע מחבירו וסיים כמוהו יצא

ו אם פתח ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אדעתא דלימא היום ד' שהוא סבור שהם ד' ונזכר וסיים בה' והם ה' או איפכא שהם ד' ופתח אדעתא דלימא ארבעה וטעה וסיים בה' אינו חוזר ומברך

ז שכח ולא בירך כל הלילה יספור ביום בלא ברכה

ח אם שכח לברך באחד מהימים בין יום ראשון בין משאר ימים סופר בשאר ימים בלא ברכה אבל אם הוא מסופק אם דילג יום אחד ולא ספר יספור בשאר ימים בברכה

ט ליל שבת וליל יום טוב מברכים וסופרים אחר קידוש בבית הכנסת ובמוצאי שבת ויום טוב קודם הבדלה אחר קדיש תתקבל וכשחל יום טוב האחרון של פסח במוצאי שבת דאז אומר קידוש והבדלה בפעם אחת יש לספור קודם שמברכין על הכוס בבית הכנסת הגה ואם אין לו יין וצריך לקדש יקנה"ז עיין לעיל סימן רצ"ו

י אסור לאכול חדש אף בזמן הזה בין לחם בין קלי בין כרמל עד תחלת ליל י"ח בניסן ובארץ ישראל עד תחלת ליל י"ז בניסן

  סימן תע"א בערב פסח אחר שעה עשירית אסור לאכול פת

ובו ג סעיפים 

א אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה כדי שיאכל מצה לתיאבון אבל אוכל מעט פירות או ירקות אבל לא ימלא כריסו מהם ואם הוא איסטניס שאפילו אוכל מעט מזיק לו באכילתו הכל אסור ויין מעט לא ישתה משום דמיסעד סעיד אבל אם רצה לשתות יין הרבה שותה מפני שכשהוא שותה הרבה גורר תאות המאכל

ב וקודם שעה עשירית מותר לאכול מצה עשירה הגה אבל מצה שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר וקטן שאינו יודע מה שמספרים בלילה מיציאת מצרים מותר להאכילו ויש נוהגין שלא לאכול חזרת בערב פסח כדי לאכול מרור לתיאבון (תולדות אדם וחוה נתיב ה' חלק ג'). וכן ביום ראשון של פסח כדי לאכלו בליל שני לתיאבון. וכן נוהגין קצת למעט באכילת מצה ביום ראשון מהאי טעמא (כל בו). ויש מחמירין עוד שלא לאכול פירות כדי לאכול החרוסת לתיאבון ואין לחוש למנהג ההוא. ויש מחמירין שלא לפרר או לשבור המצות בערב פסח שלא לבוא לאכול מהם (מהרי"ו) ואין לחוש גם לזה. מצה שנאפה כתקנה ואחר כך נתפררה ונילושה ביין ושמן אינה נקראת מצה עשירה ואסורה לאכלה בערב פסח (מהרי"ו):

ג אם התחיל לאכול קודם שעה עשירית ומשכה סעודתו עד הלילה דינו כמו בשבתות ושאר ימים טובים שנתבאר סימן רע"א ומצוה לרחוץ ולגלח בערב יום טוב וללבוש בגדים נאים כמו בשבת ועיין לעיל סימן ר"ס ורס"ב

סימן תס"ט שלא לייחד בשר לפסח ובו סעיף אחד

סימן ת"ע שהבכורות מתענין בערב פסח ובו ג' סעיפים

א הבכורות מתענין בערב פסח בין בכור מאב בין בכור מאם. ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה. (ואין המנהג כן

ב אם חל ערב פסח בשבת יש אומרים שמתענים הבכורות ביום ה' ויש אומרים שאינם מתענים כלל הגה אבל יש לנהוג כסברא הראשונה ונוהגין כשהאב בכור האם מתענה תחת בנה הבכור כשעדיין קטן. ואם אין האב בכור הוא מתענה בעד בנו עד שיגדל

ג האיסטניס מתענה בערב פסח כדי שיאכל מצה לתיאבון

סימן תס"ח

שלא לעשות מלאכה בערב פסח אחר חצות

ובו י' סעיפים

א העושה מלאכה בערב פסח מחצות ולמעלה, משמתין אותו. ואפילו לעשות בחנם אסור. ויש מי שאוסר אפילו על ידי נכרי, ויש מי שמתיר וכן הוא המנהג

ב במה דברים אמורים? כשעושה מלאכה להשתכר (או בחנם והוא מלאכה גמורה לתפור בגדים ממש) אבל מתקן הוא כליו ליום טוב. וכן מי שכותב ספרים לעצמו דרך לימודו, מותר

ג קודם חצות, מקום שנהגו לעשות מלאכה, עושים; מקום שנהגו שלא לעשות, אין עושין הגה ולדידן מקום שנהגו שלא לעשות. ודווקא מלאכות גמורות, אבל שאר מלאכות, אפילו מנהג ליכא 

ד ההולך ממקום שעושים למקום שאין עושים, לא יעשה בישוב, מפני המחלוקת; אבל עושה הוא במדבר. וההולך ממקום שאין עושים למקום שעושים, לא יעשה, ונותנים עליו חומרי מקום שיצא משם וחומרי מקום שהלך לשם. ואף על פי כן לא יתראה בפניהם שהוא בטל מפני איסור. לעולם אל ישנה אדם, מפני המחלוקת. וכן מי שדעתו לחזור למקומו, נוהג כאנשי מקומו בין להקל בין להחמיר. והוא שלא יתראה בפני אנשי המקום שהוא בו, מפני המחלוקת

ה אפילו במקום שנהגו לעשות, לא יתחיל בתחילה מלאכה בארבעה עשר, אף על פי שהוא יכול לגומרה קודם חצות. אלא שלשה אומניות בלבד הם שמתחילים בהם במקום שנהגו לעשות, ועושין עד חצות, ואלו הם: החייטים והספרים והכובסים; אבל שאר אומניות, אם התחיל בהם קודם ארבעה עשר הוא שיגמור עד חצות הגה:ויש מקילין לומר ששלשה אומניות הנזכרים מתחילין ועושין עד חצות אפילו במקום שנהגו שלא לעשות, ואם התחיל מבעוד יום בשאר אומניות והוא לצורך המועד, עושין עד חצות. והכי נהוג

ו מושיבין שובכין לתרנגולים בארבעה עשר, דהיינו לתקן מקום שיעמדו התרנגולים והתרנגולות

ז תרנגולת שישבה על הביצים שלשה ימים או יותר ומתה, מושיבין אחרת תחתיה, כדי שלא יפסידו הביצים

ח גורפין (פירוש, מוציאין במגרפה, והוא כלי מיוחד לכך) זבל מתחת רגלי בהמה

ט הזבל שבחצר, לא יוציאנו, אלא יסלקנו לצדדים. ואם נתרבה בחצר, יוציאנו לאשפה

י מוליכים ומביאים כלים מבית האומן כל היום, אף על פי שאינם לצורך המועד הג"ה ונהגו שלא להקיז דם בשום ערב יום טוב, ואין לשנות

 הלכות פסח

  תרצ"ב דיני ברכות המגילה ובו ד' סעיפים

ב אין לשׂוח בעוד שקורין אותה

ג אע"פ שיצא כבר מברך להוציא את אחר ידי חובתו

ד מי שהוא אנוס קצת ואינו יכול לילך לבהכ"נ וצריך להמתין עד אחר שקראו הקהל וקשה עליו לישב בתענית כ"כ יכול לשמוע קריאתה מבע"י מפלג המנחה ולמעלה: הגה אבל אסור לאכול קודם שישמע קריאת המגילה אפילו התענית קשה עליו 

תרצ"ג סדר תפלת פורים ובו ד' סעיפים

 א אחר קריאת המגילה בערבית אומר ואתה קדוש ואם חל במוצאי שבת אומר ויהי נועם קודם ואתה קדוש הגה ואומר ויתן לך וקורין המגילה ואח"כ מבדילין

תרצ"ד די מעות פורים לעניים ובו ד' סעיפים

תרצ"ה דין סעודת פורים ובו ד' סעיפים

  דין הספד ותענית ועשיית מלאכה בפורים

ובו ח' סעיפים

סעיף א

פורים מותר בעשיית מלאכה. ובמקום שנהגו שלא לעשות -- אין עושין. (והאידנא נהגו בכל מקום שלא לעשות) והעושה אינו רואה סימן ברכה מאותה מלאכה לעולם אלא אם הוא בנין של שמחה כגון בית חתנות לבנו או אבורנקי של מלכים ושרים הגה: ומותר לעשות כל מלאכת מצוה כגון לכתוב פסקי הלכות וכן מותר לעשות אפילו מלאכות גמורות לצורך פורים

אפילו במקום שנהגו, לא נהגו אלא ביום מקרא מגילה בלבד, אבל לאסור את של זה בזה אינו מנהג

יום י"ד ויום ט"ו אסורים בהספד ותענית לכל אדם בכל מקום בין לבני כרכים שהם עושין ט"ו בלבד בין לבני עיירות שהם עושים י"ד בלבד והנשים מענות בהם שכלן עונות כאחת ומטפחות שמכות כף אל כף אבל לא מקוננות שתהא אחת מדברת וכולן עונות אחריה נקבר המת לא מענות ולא מקוננות

כל דברי אבילות נוהגים בחנוכה ופורים: הגה: ומ"מ ילך לבהכ"נ לשמוע המגילה (תוספות פ"ק דמ"ק) ואם יוכל לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה עדיף טפי (מהרי"ל) ויש אומרים שאין אבילות נוהג בפורים לא בי"ד ולא בט"ו (הרא"ש ומנהגים) וכן נוהגין ואפילו אבילות יום ראשון נדחה מפני פורים (ד"ע) אבל דברים שבצנעה נוהג ואף על פי שאין נוהג אבילות בפורים עולה לו למנין ז' ימי אבילות כמו שבת וכן פסק הרב בעצמ 

אם חל פורים במוצאי שבת והאבל יושב בבית הכנסת בשבת במנחה לא יצא משם עד שיתפלל תפלת ערבית וישמע קריאת מגילה ולמחרת לא יצא מפתח ביתו

יש מי שאומר שהאבל חייב לשלוח מנות: הגה: אבל אין שולחין לאבל כל י"ב חודש (מהרי"ל) וכמו שיתבאר בי"ד סי' שפ"ה עיין שם. ואם אין בעיר אלא האבל עם אחר חייב לשלוח לאבל כדי לקיים לשלוח מנות אא"כ מחל האבל על מנתו

יש מי שאומר שאונן מותר בבשר ויין דלא אתי עשה דיחיד דאבילות ודחי עשה דרבים דאורייתא דלשמוח בפורים דברי קבלה נינהו שהם כדברי תורה: הגה: וכל שכן שחייב במקרא מגילה ותפלה וק"ש ונ"ל דדוקא בלילה אף על פי שמתו מוטל לפניו אבל ביום שרוצה לקברו קבורת מתו קודם כמו שנתבאר לעיל סי' תרפ"ז ס"ב ולכן קורא ומתפלל אח"כ דלא עדיף מיו"ט ושבת כמו שנתבאר לעיל סימן ע"א כנ"ל

מותר לישא אשה בפורים: הגה: בין בי"ד בין בט"ו וכ"ש שמותר לעשות פדיון הבן (תוס' פ"ק דמ"ק) ומה שנהגו ללבוש פרצופים בפורים וגבר לובש שמלת אשה ואשה כלי גבר אין איסור בדבר מאחר שאין מכוונים אלא לשמחה בעלמא וכן בלבישת כלאים דרבנן וי"א דאסור אבל המנהג כסברא הראשונה וכן בני אדם החוטפים זה מזה דרך שמחה אין בזה משום לא תגזול ונהגו כך ובלבד שלא יעשו דבר שלא כהוגן על פי טובי העיר

דיני קריאת מגילה ובו י"ח סעיפים

א קורא אדם את המגילה בין עומד,בין יושב אבל לא יקרא בציבור יושב לכתחילה מפני כבוד הציבור הגה ואסור לחזן לקרוא את המגילה עד שאומרים לו קרא

ב אפילו שניים ואפילו עשרה יכולים לקרותה ביחד ויוצאים הם והשומעים מהם

ג צריך לקרותה כולה, ומתוך הכתב. ואם קראה על פה, לא יצא. וצריך שתהא כתובה כולה לפניו לכתחילה. אבל בדיעבד, אם השמיט הסופר באמצעה תיבות, אפילו עד חציה, וקראם הקורא על פה, יצא. הגה: אבל אם השמיט תחילתה או סופה, אפילו מיעוטה, לא יצא. ואפילו באמצעה, דווקא דלא השמיט עניין שלם. אבל ביותר מחציה, אפילו הן כתובות, אלא שהן מטושטשות ואין רישומן ניכר, פסולה

ד מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה, לא יקרא עם שליח ציבור, אלא שומע ושותק. הגה: וכן לא יסייע שום אדם על פה לחזן. ולכן אותן הפסוקים שקורין הקהל, צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה

ו הקורא את המגילה למפרע, לא יצא. קרא פסוק אחד ודילג השני וקרא שלישי, ואחר כך חזר וקרא השני, לא יצא, מפני שקרא למפרע פסוק אחד. אלא כיצד יעשה? מתחיל מפסוק שני ששכח, וקורא על הסדר

ז הקורא את המגילה על פה, לא יצא ידי חובתו

ח הלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקודש ובכתבי הקודש, אף על פי שאינו יודע מה הם אומרים, יצא ידי חובתו

ט היתה כתובה תרגום או בלשון אחרת מלשונות הגויים, לא יצא ידי חובתו בקריאתה אלא המכיר אותו הלשון בלבד. אבל אם היתה כתובה בכתב עברי וקראה ארמית לארמי, לא יצא, שנמצא זה קורא על פה; וכיוון שלא יצא הקורא ידי חובתו, לא יצא השומע ממנו. הגה: אבל אין לחוש באיזה כתב כתובה

י מי שיודע לעז ויודע אשורית, אינו יוצא בלעז. ויש אומרים שיוצא. הגה: ואם כתובה בשני לשונות, מי שמבינים יצאו

יא יש למחות ביד הקוראים לנשים המגילה בלשון לעז, אף על פי שכתובה בלשון לעז

יב קראה מתנמנם, הואיל ולא נרדם בשינה יצא. אבל אם שמעה מתנמנם, לא יצא

יג היה כותבה, שקורא פסוק במגילה שהוא מעתיק ממנה וכותבה אם כיוון ליבו לצאת ידי חובה, יצא. והוא שתהא כתובה כולה לפניו במגילה שהוא מעתיק ממנה. וכן אם היה מגיהה, וכן אם היה דורשה שקורא פסוק במגילה שלימה ודורשו אם כיוון ליבו לצאת ידי חובה, יצא. ולא יפסיק בה בעניינים אחרים כשדורשה, שאסור להפסיק בה בעניינים אחרים

יד הקורא את המגילה צריך שיכוין להוציא השומע וצריך שיכוין השומע לצאת. ואם הקורא שליח ציבור מסתמא דעתו על כל השומעים אפילו הם אחורי בית הכנסת  אין מדקדקין בטעויותיה ויש אומרים דדווקא בטעות שהלשון והעניין אחד כההוא עובדא דתרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דרב חד קרי יהודים וחד קרי יהודיים ולא אהדר חד מינייהו אבל טעות אחר לא

טו צריך לומר עשרת בני המן ועשרת הכל בנשימה אחת להודיע שכולם נהרגו ונתלו כאחד הגה ודווקא לכתחילה אבל בדיעבד אם הפסיק ביניהם יצא ולכתחילה נוהגין לומר בנשימה אחת מתחילת חמש מאות איש ואת פרשנדתא וכו' עד עשרת

טז צריך שיאמר ארור המן ברוך מרדכי ארורה זרש ברוכה אסתר ארורים כל עובדי אלילים ברוכים כל ישראל וכו' וצריך שיאמר וגם חרבונה זכור לטוב

יז מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושטה כאיגרת, להראות הנס. וכשיגמור, חוזר וכורכה כולה ומברך הגה יש שכתבו, שנוהגין לומר ארבעה פסוקים של גאולה בקול רם, דהיינו, איש יהודי וגו' ומרדכי יצא וגו' ליהודים היתה אורה וגו' כי מרדכי היהודי וגו'  וכן נוהגין במדינות אלו. והחזן חוזר וקורא אותן.   עוד כתבו שנהגו התינוקות לצור צורת המן על עצים ואבנים או לכתוב שם המן עליהן ולהכותן זה על זה כדי שיימחה שמו על דרך מחה תמחה את זכר עמלק ושם רשעים ירקב. ומזה נשתרבב המנהג שמכים המן כשקורים המגילה בבית הכנסת.    ואין לבטל שום מנהג או ללעוג עליו כי לא לחינם הוקבעו

 יח מגילה בי"ד ובט"ו צריך לחזור אחר עשרה וא"א