הדתיות האלה | סרוגים

הפרק החדש של “הדתיות האלה” התחיל ב־The Voice ונגמר בשאלה הרבה יותר גדולה: מי באמת שולט היום בשיח?

אורטל נגר־ברזילי פתחה בנאום חוצב להבות על העונה האחרונה, המנטורים, עידן רייכל, נועה קירל והבחירות שנעשו בתוכנית. הדר בן חמו רק הזכירה לה שבעניין הזה, התימנים כבר הסתדרו מצוין גם בלעדיה.

משם עברו השתיים לדבר על עתיד הטלוויזיה, הרדיו והתקשורת בכלל. האם בעוד עשרים שנה עדיין נצפה באותם פאנלים ואותם ויכוחים? האם הרדיו יישאר רלוונטי? והאם, למרות הכול, הצורך שלנו בסיפור טוב, בסדרה ובאמנות שתאפשר לנו לברוח לרגע, דווקא יישאר?

אחת המחשבות המרכזיות שעלו בפרק היא שהיום כמעט כל אדם הפך את עצמו לגוף תקשורת. כולם מצלמים, מעלים, מגיבים ומשתפים. כל אדם מתקשר את עצמו לעולם, ולכן גם הכוח לעצב דעת קהל כבר לא נמצא רק בידי מי שמחזיקים במיקרופון או במצלמה.

הסערה סביב הסרט “נז״א – נזק אגבי” המחישה מבחינתן בדיוק את זה: לא התוכן עצמו עמד במרכז השיחה, אלא התגובה הציבורית המהירה, הסרטונים, הפוסטים והיצירות שעלו ברשת בתוך זמן קצר.

השיחה נגעה גם בגלילה האינסופית: עוד סרטון, עוד דעה, עוד פוסט. כשכולם מייצרים תוכן כל הזמן, גם תשומת הלב הפכה למאבק.

בעולם שבו כולם מדברים, השאלה כבר איננה רק מי מחזיק בבמה, אלא מי מצליח לגרום לנו לעצור ולהקשיב. והתקשורת, כך נדמה, כבר לא רק מדברת אל הקהל. הקהל מדבר בחזרה.

Support the show

אחרי פאנל שעסק בנשים, מילואים, זוגיות ומשפחה, “הדתיות האלה” התיישבו לפודקאסט – ומהר מאוד השיחה הלכה לכל הכיוונים.

דיברנו על הגברים שחוזרים מהמילואים ועל הנשים שכבר התרגלו להחזיק את הבית לבד, על זוגיות שנמתחת עד הקצה ועל אחוזי הגירושים שמטרידים אותנו. דיברנו גם על המהפכה שמובילה חוי ארנפלד עם “עושות חיל” בקרב משפחות חרדיות משרתות, ובעיקר הזכרנו לעצמנו שאחרי תקופה כל כך ארוכה, אסור לנו להתרגל: עדיין יש משפחות שזקוקות לארוחה, לפרחים, לעזרה עם הילדים או פשוט שמישהו ישאל – “מה שלומך?”.

וכמובן, דיברנו על הפער בין החיים לאינסטגרם: ברשת כולם נראים יפים, שמחים ו”עושים חיים”, ובמציאות? לפעמים אותה אחת בדיוק שבוזה על הספה ואין לה כוח לכלום.

ובתוך כל זה גם ניסינו לדמיין מה היה קורה אילו אנחנו היינו יוצאות יחד למילואים. ספוילר: לא בטוח שהיינו שורדות זו את זו יותר מכמה ימים.

פרק מצחיק, מבולגן במידה הנכונה, ובעיקר מאוד ישראלי – על עם שיודע לצחוק גם כשהחיים ממש לא תמיד מצחיקים.

הפרק החדש של “הדתיות האלה” – עכשיו לצפייה בסרוגים.

Support the show

מה קורה אחרי שהמצלמות נכבות? את התשובה לשאלה הזאת אפשר למצוא בפרק החדש של הפודקאסט “הדתיות האלה”, שבו המנחות הדר בן חמו ואורטל ברזילי חוזרות אל הפאנל שעסק בנוער הגבעות והחוות – ומדברות על כל מה שלא נכנס לשידור.

בפרק משוחחות השתיים על הסטיגמות שמלוות את נוער הגבעות, על תחושת השליחות שמובילה רבים מהם לבחור בחיי התיישבות, על הביקורת שהם חווים – לעיתים דווקא מתוך הציבור הדתי־לאומי – ועל השינויים שחלו במעמדן של החוות מאז 7 באוקטובר.

במהלך השיחה הן נזכרות גם באחד הסיפורים שנשמעו בפאנל, כאשר אלירז פיין שיתפה בזיכרון מילדותה בעותניאל: אמה נהגה לסדר את הבגדים בארון לפי שמות הילדים, וכשנשאלה מדוע, השיבה: “אני לא תמיד יודעת אם אחזור הביתה”. רגע קטן שהפך עבור השתיים לסמל של תחושת השליחות והמציאות הביטחונית שמלווה משפחות רבות באזור.

לצד הדיון הציבורי, הפרק כולל גם שיחה אישית וכנה על פחדים, דעות קדומות והמפגש עם מציאות מורכבת יותר מזו שמצטיירת בכותרות.

זהו פרק שממשיך את הדיון שהחל בפאנל, אבל מאפשר להעמיק בו מזווית אישית, רגועה ובלתי אמצעית – עם כל מה שנשאר מאחורי הקלעים.

Support the show

הדר בן חמו ואורטל ברזילי מתיישבות לפרק חשוף של "הדתיות האלה". מהתיקון לחוק של לימור סון הר-מלך שמעורר סערה, דרך הדלתות שנסגרות בפני יוצרות דתיות בגלל כיסוי הראש, ועד לרגע האינטימי בשירותי האקדמיה עם סטודנטית ערבייה. "הליברליות נעצרת כשזה מגיע לדוסים"

Support the show

בפרק הפודקאסט של “הדתיות האלה”, הדר בן חמו ואורטל ברזילי לקחו את הנושא הכבד של סרבנות גט ועגינות למקום הכי אנושי שלו: לא רק בתי דין, הלכה וחוקים - אלא ניסיון להבין איך שני אנשים שבחרו פעם אחד בשנייה מתוך אהבה, יכולים להגיע למצב שבו הקשר ביניהם הופך למלחמה, לכאב, לשליטה, ולפעמים גם לסרבנות גט

Support the show

חודש יוני הגיע, ואיתו העומס הבלתי נגמר של מסיבות סיום, הופעות ומתח ביטחוני. הדר בן חמו ואורטל ברזילי ("הדתיות האלה") מתיישבות לשיחה כנה, מצחיקה ומלאת תובנות על הגיל (שכבר נושק ל-50), על ייסורי המצפון של אימהות עובדות ועל השאלה הגדולה: למה אנחנו חייבות לדעת הכל על מה שקורה באיראן?

Support the show

בפרק מיוחד ומרגש של "הדתיות האלה", הדר בן חמו ואורטל ברזילי אירחו ארבע נשים שחייהן השתנו ללא הכר מאז אותה דפיקה בדלת: ללי דרעי, איילת סמרנו, הדס כהן ואיילת שפיר בשיחה חשופה על המחיר הציבורי, השליחות שנכפתה עליהן והשאלה המטלטלת: האם השכול הפך לכלי פוליטי?

Support the show

בפרק חדש של הפודקאסט "הדתיות האלה", הדר בן חמו ואורטל ברזילי פותחות את הבוקר בשאלה גורלית: האם בגלגול הבא הדר הייתה מבקשת להיות משהו אחר מלבד אישה? בהמשך הן צוללות אל מאחורי הקלעים של מסדרונות הכנסת, ומסבירות למה מדינת ישראל צריכה גם "אמא" ולא רק "אבא". צפו

Support the show

אורטל והדר בשיחה אישית על מה זה להיות סרוג. בין צחוקים על “שעון בני עקיבא”, על ההתנהלות ה"יהיה בסדר" של המגזר וועל ההבדלים בין סוגי שולחנות-שבת במגזר, נפתחת גם שיחה עמוקה על אחד הדברים הכי ייחודיים בציונות הדתית: המפגש המתמיד בין שמיים לארץ

Support the show

בפינה “חוזרת בתשובה” בתוכנית “הדתיות האלה”, הדר בן חמו פגשה את קרן סלע, פסיכולוגית קלינית מומחית, מנהלת המרכז ההוליסטי “קרן אור”, ומי שמחברת בעבודתה בין פסיכולוגיה קלינית לעולמות של גוף, נפש, תודעה ונשמה.

השיחה נפתחה מתוך שאלה שמעסיקה היום כמעט כל הורה: מה קורה לבני הנוער שלנו? למה נדמה שהדור הזה מתמודד עם יותר חרדה, דיכאון, הפרעות אכילה, בדידות ומצוקות רגשיות קשות ממה שאנחנו זוכרים מתקופת הנעורים שלנו?

סלע לא נשארה במקום המבוהל. במקום להסתכל על התופעה רק כעל משבר, היא הציעה לראות בה גם קריאה עמוקה להתבוננות פנימית. לדבריה, בני הנוער של היום חיים בעולם מהיר, חשוף, עמוס ומבלבל, שבו הזהות נבנית תחת רעש בלתי פוסק. בתוך המציאות הזאת, בלי חיבור פנימי, קל מאוד ללכת לאיבוד.

בריאיון היא פרשה תפיסת עולם שלמה על הפער הבין־דורי, על התפקיד של ההורים בתוך גיל ההתבגרות, ועל הדרך שבה אפשר לפגוש את המצוקה לא רק בפחד, אלא גם בהקשבה.

בסיום ביקשנו ממנה גם “תרופת סבתא”: מה עושים כשהילד חוזר הביתה ונכנס ישר לחדר? איך לא נבהלים מההתרחקות, אבל גם לא מוותרים על הקשר? התשובה שלה פתחה שיחה עדינה ומדויקת על נוכחות הורית, זהות, גבולות, וחיבור מחודש דווקא בגיל שבו הילד הכי צריך לבנות את עצמו.

זהו ראיון שהוא הרבה מעבר לשיחה על נוער. הוא ממש שיעור בהתפתחות: להורים, למטפלים, למחנכים, וגם לכל מי שמבקש להבין קצת יותר את הדור שגדל כאן עכשיו.

Support the show