בפרק 20 של “הדתיות האלה”, הדר בן חמו ואורטל ברזילי פותחות את אחת השאלות הכי רגישות בעולם הדתי: האם בכלל קיים דבר כזה “דתיות וסטייל”? ומאיפה הגיעו כל מושגי הצניעות שגדלנו עליהם — מההלכה, מהחברה, מהבית או מהפחד שאנחנו לא “מתאימים”?

הפרק נכנס עמוק לתחושות הגוף והנפש סביב לבוש: האם הצניעות מצמצמת אותנו או דווקא מעניקה ביטחון? האם הכיסוי הוא עומס תרבותי — או בחירה מודעת שמעצימה ומרגישה טוב?

הן מתייחסות גם למלחמת העולם הקטנה שבין פאה, מטפחת ובובו, ולשאלות שלא מדברים עליהן בקול: למה תעשיית האופנה כמעט לא נותנת מקום לנשים דתיות? ואיך יכול להיות שבשבוע האופנה הישראלי — מי שמייצגות את אחד המגזרים הבולטים בארץ בכלל לא מופיעות?

זה פרק חד, מצחיק ומטלטל, שמבקש מאיתנו לחשוב מחדש על המקום שבו דת, אופנה וזהות נפגשים. מי שאי פעם שאלה את עצמה “מה אני באמת מרגישה עם איך שאני מתלבשת” — לא תרצה לפספס את זה.

Support the show

בפרק 19 של “הדתיות האלה”, הדר בן חמו ואורטל ברזילי צוללות לתוך אחד הנושאים הכי רגישים בחיים – כסף. לא כמספרים, לא כמשכורת, אלא כסיפור פנימי שמלווה אותנו עוד מהילדות. האם גדלנו בבית של שפע או בית של לחץ? ואיך זה ממשיך להשפיע עד היום על הבחירות שאנחנו עושים בלי לשים לב.

הפרק בודק גם את המקום הרוחני של כסף: האם הוא יכול להיות צינור של זרימה, אמון וערך עצמי, או שהוא הופך למקור חרדה ומאמץ מתמשך. הן מעלות שאלות שמצליפות ישר בלב: למה אנחנו מתכווצים לדבר על כסף? למי אנחנו מפחדים לבקש? ומאיזה סיפור ישן הגיעו המחשבות האלה בכלל.

הדר ואורטל פותחות שיחה כנה גם על הילדים שלנו – אילו מסרים על כסף עוברים אליהם דרך ההתנהגות שלנו, לא דרך הרצאות. האם המילים “אין לנו” ו“יקר מדי” יוצרות אצלם תחושת מחסור, או שפה של אחריות ושפע.

זה פרק חד, מצחיק ומלא תובנות, שמצליח לגרום לכל אחד לבדוק את עצמו מחדש. מי שרוצה להבין למה כסף מזיז לו כל כך הרבה רגשות — לא מפספס את זה.

Support the show

בפרק מרגש, שנון ומעורר מחשבה, הדר בן חמו ואורטל ברזילי מדברות על נושא שכולנו מתמודדים איתו, גם אם אנחנו לא מודים בזה בקול: גיל. כמה באמת הגיל הביולוגי שלנו קובע, ומה קורה כשהוא לא תואם את מה שאנחנו מרגישות בפנים.

הפרק נוגע בדיוק במקום הזה שבין הגוף לנפש – כשאנחנו מרגישות צעירות מבפנים אבל המראה, הילדים או החברה מזכירים לנו אחרת. הדר ואורטל מדברות על הפער שבין הגיל הרשמי לגיל הפנימי, על הפחד מהזדקנות, הרצון להישאר צעירות לנצח, והלחץ להיות “במקום הנכון בזמן הנכון”.

ומה קורה כשלא? כשאת מתחתנת מאוחר, יולדת מאוחר, מתחילה קריירה אחרי כולם – והחיים שלך פשוט לא מתיישרים עם הלו"ז החברתי? השתיים מדברות בגילוי לב על המחירים של לא להיות בקצב של כולם – התחושה שאת “מאחרת לרכבת”, שהעולם מתקדם ואת עוד לא. ובצד השני – גם על החופש שיש בלא להסתנכרן עם הציפיות, ולבחור את הקצב שלך.

הן מתבוננות בתרבות שבה הנעורים הפכו למטבע יופי וכוח, ומדברות על איך זה משפיע עלינו כנשים, כאמהות, וכבנות דור שחיות בין שני עולמות – זה שמעריץ צעירות וזה שמצפה שנהיה חכמות, יציבות, “בוגרות”.

אבל כמו תמיד אצל “הדתיות האלה”, גם הנושא הכבד מקבל טיפול עם חיוך. הדר ואורטל מצליחות להפוך את הדילמות של הגיל לשיחה כנה ומצחיקה על החיים עצמם – על הזמן, על הגוף, על מה נשאר בנו נערי גם אחרי גיל ארבעים, ועל המקום שבו הגיל כבר לא הגדרה – אלא בחירה איך לחיות את החיים בכל שלב שלהם.

פרק מלא בלב, הומור ודיוק רגשי, שמזכיר שגיל הוא רק מספר – אבל הדרך שבה אנחנו חיות אותו, היא כבר סיפור אחר לגמרי.

Support the show

בפרק החדש של "הדתיות האלה", הדר בן חמו ואורטל ברזילי מתמודדות עם אחת התחושות הכי יומיומיות והכי מושתקות - אשמה. אותה תחושת כובד שמלווה אותנו כמעט בכל תחום בחיים: בהורות, ביחסים, בעבודה, אפילו בדעות הפוליטיות שלנו.

הן מדברות על איך אשמה מחליקה מתחת לעור – לפעמים כמעט בלי שנרגיש – ומנהלת אותנו. על הקשרים שנבנים סביב אשמה, שבהם תמיד יש צד שמאשים וצד שמתנצל. על הצורך העמוק שלנו להיות “בסדר” בעיני כולם, גם במחיר של לא להיות שלמים עם עצמנו.

השיחה נוגעת גם ברגעים שבהם האשמה הופכת כמעט אוטומטית: כשמישהו מאשים אותנו ואנחנו מיד מגיבים בהתגוננות, כאילו מדובר במלחמה שחייבים לנצח בה. מה זה עושה לגוף, לנפש, וליכולת שלנו באמת להקשיב לעצמנו?

אבל הדר ואורטל לא נשארות רק במקום הכואב. הן מזכירות שגם לאשמה יש תפקיד משמעותי - היא מצביעה על אכפתיות, על מצפון, על רצון אמיתי להיות טובים יותר. אולי הבעיה היא לא בתחושת האשמה עצמה, אלא בכך שאנחנו לא עוצרים להבין מה היא באמת מבקשת מאיתנו.

בשלושים דקות של הומור, חכמה ורוך - הפרק הזה מצליח להזכיר שכל מי שמרגישה אשמה לפעמים, כנראה פשוט אדם עם לב פועם. 

ומי שיאזין עד הסוף, אולי יגלה מה הדרך להשתחרר ממנה .

Support the show

הפרק החדש של הפודקאסט "הדתיות האלה", בהנחיית הדר בן חמו ואורטל ברזילי, נוגע בעצבים החשופים של התקופה — הפחד והחרדה. אבל כמו תמיד אצל השתיים, גם הנושא הכבד הזה נעטף בהומור, כנות ובין השורות – הרבה אהבה לחיים עצמם.

בפרק הן מדברות על פחדים קטנים וגדולים – מהפחד להיכנס למעלית או להיתקע בסערה, ועד הפחדים הגדולים באמת: מהחיים עצמם, מהאובדן, מהלא נודע.
הן שואלות איך נראית מדינה שחיה בפחד מתמשך מאז השבעה באוקטובר, ומה זה עושה לנפש של עם שלם שמנסה לשמור על שגרה כשהלב דרוך כל הזמן.

בין הצחוקים לסיפורים האישיים עולה השאלה הגדולה: מה התפקיד של הפחד בעולם שלנו?
האם הוא אויב שצריך לגרש, או אולי שליח שמבקש שנתעורר, נקשיב, נזוז אחרת?

והן לא נרתעות גם מהמקום הפיזי — כשהגוף מדבר בשפת החרדה: דופק מואץ, קוצר נשימה, סחרחורת, תחושת אובדן שליטה. מה קורה שם באמת? איך אפשר להקשיב לגוף בלי להיבהל ממנו?

הפרק, כמו כל פרקי הסדרה, מצליח לשלב בין *עומק פסיכולוגי, מבט אמוני והומור עצמי חד.
זהו פרק על פחד – אבל כזה שמזמין דווקא *אומץ, חמלה, והקשבה לעצמנו

Support the show

חג הסוכות הוא אולי החג הכי פשוט – אבל בעצם גם הכי עמוק. בפרק ה־16 של הדתיות האלה, הדר בן חמו ואורטל ברזילי נכנסות לסוכה ומדברות על המקום – המקום שלנו בעולם, המקום בשולחן שבת, המקום בלב, ועל איך הסוכה מזכירה לנו שכל מקום הוא קצת זמני.
אורטל מגיעה עם השרשראות הצבעוניות וההתרגשות של הילדים, משוכנעת שאין דבר כזה סוכה בלי קישוטים. הדר, לעומתה, מודה שאין לה עצבים לתלות כלום – “העיקר שיש סכך וזה עומד”. מתוך ההבדלים האלה נפתח דיון מצחיק ומרגש על הצורך האנושי ביציבות: למה אנחנו כל כך נאחזים בקבוע, כשהחיים דווקא מבקשים מאיתנו לשהות לרגע בתוך הזמני?

השתיים מדברות על המעבר הזה – מלהחזיק במקום הבטוח, אל היכולת לצאת החוצה, לשבת תחת שמיים פתוחים ולשאול את עצמנו: איפה באמת הבית שלי? ואולי הבית הוא בכלל לא מקום פיזי, אלא תחושה שאנחנו בונים מחדש בכל פעם.

Support the show

ראש השנה הוא לא רק חג של תפוחים בדבש או סימנים לשנה טובה. בפרק החדש והחגיגי של הפודקאסט “הדתיות האלה”, הדר בן חמו ואורטל לוקחות את המאזינים למסע אל תוך אחת השאלות הפשוטות והמורכבות ביותר: איך באמת מתחילים מחדש?

במהלך הפרק הן מדברות על הקושי שבכל התחלה – בין אם זה בשנה החדשה, בזוגיות, בקריירה או ביחסים האישיים – ועל התחושה שכל התחלה מערבת גם פחד, גם התרגשות וגם לא מעט בלבול. הן מציעות להתבונן פנימה: מה אנחנו מביאים איתנו אל כל התחלה, ואיך אפשר לבחור אחרת?

מעבר לשאלות ההגותיות, הפרק גדוש גם בהומור יומיומי שמוכר לכולנו. הדר ואורטל מתבדחות על הקבלות שכולנו נותנים לעצמנו בכל ראש השנה מחדש – “השנה אני אהיה יותר סבלנית, מחר אתפלל בכוונה גדולה יותר, ומחרתיים אשמור לשון הרע לפחות בין חמש לשש בערב”. הצחוק מגיע בדיוק מהמקום שבו כולנו יודעים את האמת: קל להבטיח, קשה לעמוד בזה.

אבל הצחוק הוא רק השער לדיון עמוק יותר. מתוך ההכרה בחוסר היכולת שלנו לעמוד תמיד בכל קבלה, הן שואלות – האם זה באמת סיבה לייאוש, או דווקא הזדמנות לחיים של אמונה? בפרק נבחנת התפיסה של “אין ייאוש בעולם כלל” כדרך להתבונן מחדש ברצונות שלנו, להאמין בהם, ולהתחבר אליהם גם כשהם נראים חמקמקים.

זהו פרק שמחבר בין מחשבה להומור, בין קבלה אישית לייאוש אנושי, ובין רצון פשוט לשינוי עמוק. רגע לפני שראש השנה נכנס, הדר ואורטל מזמינות את המאזינים לעצור, לצחוק, להתרגש – ובעיקר לשאול את עצמם: איך מתחילים באמת?

Support the show

הדתיות האלה פרק 14. מהי הגשמה עצמית, ואיך בכלל יודעים שהגענו אליה? בפרק החדש  של הפודקאסט הדתיות האלה עוסקות הדר ואורטל באחת השאלות הכי גדולות שמעסיקות כל אחד ואחת מאיתנו: האם הגשמה היא לסמן וי על מה שכבר עשינו, או דווקא לפתוח את הלב והראש לעוד חלומות שעדיין מחכים להתממש?

במהלך השיחה עולות שאלות מעשיות ועמוקות כאחד:

•האם הגשמה נמדדת בקריירה, ביצירה, בהישגים – או דווקא בבית, במשפחה ובזוגיות?
•האם להיות “מוגשם” זה להסתפק במה שיש, או להמשיך ולחפש את מה שחסר?
•איפה עובר הגבול בין הגשמה גשמית – כסף, בית, פרנסה – לבין הגשמה רוחנית שמחברת אותנו לעצמנו ולבורא?

הדר ואורטל משתפות בדרך מצחיקה, חדה וכנה את המחשבות שלהן על הגשמה בחיים הדתיים, ומעלות לא מעט נקודות שגורמות לעצור ולחשוב: מהי הגשמה בשבילי? האם אני כבר שם – או שאני עדיין בדרך?

הפרק החדש מציע גם רגעים של הומור וקלילות, וגם שאלות עומק שיישארו איתכם הרבה אחרי שהאוזניות ירדו.

Support the show

חודש אלול כבר כאן – והלב מתכווץ ומתמלא בו זמנית. חודש שכולו חשבון נפש, סליחות ותשובה, אבל גם הרבה רוך, ריפוי והזדמנות להתחיל מחדש. הפרק החדש של הדתיות האלה (פרק 13) לוקח את המאזינים למסע אל תוך הרגעים הכי אנושיים של אלול – בין אדם למקום, בין אדם לחברו, ובין אדם לעצמו.
בפרק הזה, הדר ואורטל עושות מה שהן יודעות הכי טוב: לגעת במקום הכואב, להצחיק עד דמעות, ואז להשאיר אותך עם מחשבה עמוקה שתלווה אותך לשבוע שלם.
אלול הוא חודש טעון – יש בו משהו כמעט מלחיץ בכך שהזמן קצוב, וצריך להספיק “לתקן” לפני שהשנה מתחלפת. אבל בדיוק מהמקום הזה נולד ההומור, השחרור והיכולת להסתכל על עצמנו בעין טובה.
בין רגעי צחוק קולניים לדיונים נוגעים ללב, השתיים מצליחות להחזיק גם את הצד הקומי וגם את הרציני, ולעורר שיחה אמיתית על איך נראית חזרה בתשובה בעולם המודרני – לא רק מול אלוקים, אלא גם מול החברים, המשפחה והזוגיות.
פרק 13 של הדתיות האלה הוא גם מצחיק, גם מרגש וגם עמוק – שילוב נדיר שיגרום גם לגברים וגם לנשים לעצור רגע את המרוץ, להסתכל פנימה ולצחוק על הדרך.

Support the show

למה כל כך קשה לנו להיפרד? הדתיות האלה בפרק חדש על פרידות

כולנו חווינו פרידה – זוגית, חברית, מקצועית או אפילו מפריט קטן שנלווה אלינו שנים. אבל למה זה כל כך קשה? האם תמיד צריך להסתכל על פרידה כאובדן – או שאולי הגיע הזמן לראות בה גם התחלה חדשה?

בפרק 12 של הפודקאסט “הדתיות האלה”, הדר ואורטל נכנסות לעומק העולם הרגשי והכואב של פרידות – עם המון הומור, כנות וחכמה. הן מדברות על פרידות קלות לעומת פרידות ששוברות אותנו, על למה דווקא לפעמים חשוב לחגוג את הרגע הזה, ואיך כל פרידה מלווה אותנו אחרת: יש פרידות שמרגישות כמו חופש, ויש כאלו שמשאירות חור גדול בנפש.

בין השאלות שהן מעלות:
•האם פרידה היא סוף או אולי דווקא התחלה?
•למה אנחנו מתעקשים להבין למה נפרדו מאיתנו?
•ואיך אפשר להפוך פרידה מחוויה מרסקת למנוף לצמיחה?

הפרק מצליח לשלב בין רגעים נוגעים ללב לבין צחוק משחרר – ולהפוך את הנושא הכי טעון למשהו שכל אחד ואחת מאיתנו יכולים להזדהות איתו

Support the show