היום כ"ח תמוז — פרק י"א באגרת התשובה.
אדמו"ר הזקן מסביר איך אפשר להיות גם לב נשבר וגם שמחה בו זמנית. כבר מילתא אמורה בסוף פרק ד' בתניא — המרירות באה מצד הנפש הבהמית, והשמחה באה מצד הנפש האלוקית. שתי תנועות, שתי סיבות נפרדות.
ומביא מהזוהר הקדוש — "חֶדְוָה תְּקִיעַ בְּלִבָּאִי מִסִּטְרָא דָּא" — רבי אלעזר שמע סודות התורה על החורבן: מצד אחד בכה, מצד שני שמח על הגילויים הנעלים.
ועם האמונה והביטחון — "נָכוֹן לִבּוֹ בָּטוּחַ בַּהַשֵּׁם, כִּי חָפֵץ חֶסֶד הוּא" — השמחה מתחזקת. כי ברגע שמבקשים "סְלַח לָנוּ" — הקב"ה מוחל מיד. ראיה: אנחנו מברכים מיד "חַנּוּן הַמַּרְבֶּה לִסְלֹחַ" — ואם היה ספק, לא היינו מברכים.
ומכאן — כשם שהקב"ה מוחל לנו, כך אנחנו צריכים למחול לאחרים. לשחרר מטענים, לא לשמור טינה. כי רַחֲמָנִים, בַּיְּשָׁנִים וְגוֹמְלֵי חֲסָדִים — זה הסימן של יהודים.
הקב"ה מוחל וסולח — ויש לנו תמיד דף חדש — וזה עצמו המקור לשמחה.
#תניא #חסידות #אגרתהתשובה #שמחה #מחילה #לבנשבר #אמונה #יהדות