ואז נפל לי האסימון
זה לא פילאטיס.
זה החיים.   

חפשו אותנו בפייסבוק: הפרויקט של אמא

#פילאטיס #חיים #פילוסופיה

האקדמיה ללשון העברית בחרה במילה "הביתה" כמילת השנה לשנת 2025, שנתיים ל- 7 באוקטובר 2023, מלחמת התקומה.
 מילה פשוטה, יומיומית, אחת כזו שאומרים בלי לחשוב.
 אבל היא מילת השנה ללא צל של ספק.

זו המילה של חיילים שחוזרים מהחזית, של החטופים ששבו מן השאול של משפחות שפונו וחיכו לרגע שבו יכלו לומר שוב: אנחנו בבית .
זו גם המילה של מי שגילה שהבית איננו מובן מאליו וצריך כל הזמן לחדש את השייכות אליו.

בעברית, לא במקרה, "הביתה" איננה רק"אל הבית".
 יש בה ה״א הידיעה. כלומר כיוון של יעד, של כמיהה.
 לא סתם להגיע , אלא לשוב. לחזור אל מקום שאליו  אתה שייך.

השנה לימדה אותנו שבית, הוא לא רק ארבעה קירות וקורת גג. 

בית הוא שפה משותפת, זיכרון ואחריות הדדית.
מקום שבו מותר להיות פגיע, ושבו הכאב של אחרים הוא גם הכאב שלי ולא "הבעיה שלהם".

בשבילינו ה"הביתה" היא מילת השנה,  כי אחרי כל הוויכוחים, הפילוגים והזעזועים  יש רצון אחד עמוק ומשותף לכולנו - לחזור הביתה.  

לאותו מקום שבו אפשר לבנות מחדש אמון, משמעות ועתיד.

והשאלה שנשארת פתוחה לכולנו היא לא רק  מתי נגיע הביתה, אלא גם איזה בית נבחר לבנות כשנגיע.

חפשו אותנו בפייסבוק: הפרויקט של אמא

 #בית #משמעות #שפה

ט"ו בשבטמזכיר לנו שהארץ הזאת איננה מובנת מאליה, והעתיד שלה תלוי במה שנבחר לשתול בה  ערכים, שייכות, ותקווה.

אחרי דורות של געגוע  יש לנו קרקע, אחריות, ובחירה. הדור הצעיר לא שואל רק "לאן הולכים", אלא "על איזו אדמה אנחנו עומדים".

חפשו אותנו בפייסבוק: הפרויקט של אמא

דווקא אחרי שהכל מתערער, יש צורך לברר מחדש מה מחזיק אותנו כאן. בתוך מציאות ישראלית מורכבת, החיפוש אחר מסורת וזהות אינו בריחה מהעולם, אלא ניסיון לבנות בו עומק. עומק אמיתי. 

חפשו אותנו בפייסבוק: הפרויקט של אמא

#שייכות #ישראל #מסכים

השאלה היום היא לא אם אנחנו מושלמים, אלא אם נזכור מי אנחנו.

כי חברה יהודית ישראלית חיה לא נמדדת בכמה כל אחד חזק לבד, אלא בכמה אנחנו חזקים אחד בשביל השני.

הקשר המיוחד בינינו, זה מה שייחד אותנו כאומה וישמור עלינו כאן חזקים, מחוברים ובעוצמה חברתית ואישית. 

#בדידות #אומה #חברה

הקשר המיוחד בינינו, זה מה שייחד אותנו כאומה וישמור עלינו כאן חזקים, מחוברים ובעוצמה חברתית ואישית. 

מי אנחנו ? יהודים ? ישראלים ? גם וגם ?
זו לא עוד שאלה פילוסופית באקדמיה, זו שאלת החיים שלנו

הבעיה היא לא באדם. היא ברווח שבין אנשים. היא לא בי, ולא בך, אלא בינינו. כשדברים לא מסתדרים ביננו, רובנו מגיבים באחת משתי דרכים:  

או שאנחנו מאשימים את עצמנו או מאשימים את האחר. 

אולי אנחנו פשוט מסתכלים לא בכיוון הנכון.

מה אם האתגר האמיתי בכלל לא נמצא בתוך אף אחד מאיתנו,  אלא בקשר שבינינו ?

הקלקול האמיתי קורה בקשר שבינינו וכשהקשר מתוקן משהו עמוק משתנה גם בתוכנו.

 הבעיה היא לא באדם. הבעיה היא לא בי ולא בך. היא ברווח שבין אנשים. במרווחים שיש ביננו נוצרים אי הבנה, חוסר הקשבה, חוסר סובלנות שם הכאב קורה ושם גם נמצא הריפוי.

 אפשר לראות את החברה כמו פאזל אחד שלם.  

לכל חלק בפאזל אין פגם, אלא צריך למצוא לו את המיקום המתאים בתוך המכלול. 

 רק כשאנחנו בונים בינינו מערכת של כבוד, הקשבה ואחריות הדדית, אנחנו באמת מתחילים לרפא.

 לאט לאט כל חלק בפאזל חוזר למקומו.

 כי אנחנו לא נפרדים.  

אנחנו מערכת אחת.

#פאזל #אדם #קשר

כשמציירים על קיר את הפנים של חייל שנפל חלל, זה לא “עוד גרפיטי”.

זו בחירה לזכור. זו בחירה להגיד השם הזה, הפנים האלה, הסיפור הזה הם חלק מהמרחב שלנו לתמיד, חלק מהחיים שלנו, מהיומיום.

חפשו אותנו בפייסבוק: הפרויקט של אמא

#זכרון #חיילים #גרפיטי

אנחנו מדינה של מהגרים ויודעים שעם קצת מאמץ זה לגמרי אפשרי למצוא את החוט המקשר והמחבר בינינו.

#מהגרים #מדינה #חברה

יש הרבה סיפורי חנוכה של שלא מספרים אותם מספיק.

חנוכה שמרה יותר על אנשים מאשר אנשים ששמרו על חג החנוכה.

#חנוכה #חג #חנוכיה