ביאור האריז"ל לכוונת השכרות "עד דלא ידע" בפורים. אפיון עולמות התוהו והתיקון בקבלת האר"י. תפיסת הרב קוק על יתרונות עולמות התוהו והיכולת להוציא ממנו ניצוצות ולהכניסם לעולם התיקון. ביאור המושג אורות דתוהו בכלים דתיקון של אדמו"רי חב"ד.

ביאור לדרשת ר' נחמן על ההסתרה שבתוך ההסתרה (ליקוטי מוהר"ן נו, ג) כהיעלמות מוחלטת של האמונה, אפילו כאפשרות הקיימת עבור האחר. ה"הסתרה" בתור סילוף התורה בתור האמת והמציאות עצמה. ביאור התיקון באמצעות המשכת אריכות ימים לתוך המלכות – תיקון ההסתרה באמצעות הדעת, כך שההסתר נהפך לגילוי של סתרי התורה הטמונים בה.

ליקוטי הלכות על פורים הלכה ג'- עמלק בתור פגם האכילה המוביל לפגם הברית ולפגם הדעת והאמונה, ותיקונם באמצעות השמחה והאמונה. אפיון הקשר בין "בחינות" אלו בתור מצבים הקשורים זה לזה מבחינה פסיכולוגית וקיומית. המשך הדברים קושר את חודש אדר ופורים לתיקון פגמים אלו.

המשך השיעור הקודם. הרחבה על אפיון ההבדלים שבין ניהיליזם שלילי לבין שעשוע ומשחק, שמקבלים אופי חיובי. בניסוח אחר מציג הרב את הניהיליזם בתור שלילה ואת האמונה בתור שלילה של השלילה או הקצנה שלה, שמביאה לחיוב של הממשות ולחוויה של קיום מלא.

דיון בספר "צדקת הצדיק" (פסקה רנט) בנושא הליצנות והשקר כניגוד לאמונה, והיכולת להתגבר עליהם באמצעות הליצנות עצמה. הליצנות כניהיליזם הנובע מהאשליתיות של העולם, היכולה להביא גם לאחיזה באין או בשעשוע שהם האמונה. המשך אפיון המשחק בתור תיאור החוקיות של המציאות או המוסר.

מה פשר מצוות מחיית עמלק? איפה היא תופסת מקום בעולם הדתי ובזיקתו של עמ"י לאלוקיו?

לקראת פורים, הרב שג"ר מעיין במדרשי חז"ל על עמלק, המציגים הבנה יוצאת דופן של מצוות מחיית עמלק.

ליקוטי הלכות, הלכות פורים ג' מפורש עפ"י תורה תנינא ה.

מה הקשר בין פגם האכילה, אמונה, טומאת קרי ועצבות?

האמונה כמצב – בדומה למצב רוח – לעיתים מתקיימת ב'חיוביות' ולעיתים ב'שליליות'.

הרב שג"ר לומד מר' נחמן ור' נתן כי השמחה היא בהכרח מצב של אמונה, משום שמטבע הדברים היא מייצרת תסיסה בחיים ואמונה בהם. לפיכך, פגם האכילה מצביע על סוג אכילה שלילי, המגיע ממצב של עצבות וריקנות פנימית. קיום והזנה של מצב זה נחשב לחטא, בגלל שהוא מונע את השמחה והאמונה.

קריאה במאמר של אדמו"ר הזקן לפורים מעלה את הצד החיובי שבמצבי הנפילה וההעדר. הרב שג"ר מראה כיצד הגלות וההסתר מהווים דווקא מצע לגילוי כוחות. כוח כזה יכול להופיע אף מן הטומאה, שכן המשותף לפורים וליום כיפור הוא הגורל והאקראיות הקודמים לרצון והחכמה. כך, הפור שמטיל המן מצביע על רשעותו בשל האקראיות של הגורל, חסרת הסיבה המהותית.

עיון בתלמוד הירושלמי למסכת מגילה חושף כי התקיימה התנגדות מצד אמוראי א"י לכינון חג הפורים. הרב שג"ר מעלה מתוך הסיבות השונות העולות להתנגדות זו את הדיון בסמכות של כינון חגים נוכח שאלת ההתגלות באירועי ההיסטוריה והכפייה שבקבלת התורה

הרב שג"ר מהלך בדרשת חב"ד לפורים ומקשר בין תפיסת הרצון המזוהה בה אצל המן לזו של ניטשה. באמצעות השוואה זו, הוא בוחן את יכולתו של הרצון להתקיים באופן עצמאי ולייצר ממשות