ידיעת ה' את הפרטים וההשגחה עליהם נובעת מידיעת החידוש ומספירת הכתר אצל המקובלים, בניגוד לשיטת הפילוסופים כמו הגל.

חזרה על עניין החידוש ובריאת יש מאין השוללת את החוקיות המוחלטת, והבנתה לפי שיטת המקובלים. הרב מסביר מדוע בחר הרמב"ן דווקא בשלושת העיקרים האלו, ואת הקשר ביניהם.

הרמב"ן מעמיד את האמונה על שלוש יסודות: חידוש ידיעה והשגחה. השוואת גישת הרמב"ן לרמב"ם ולריה"ל, וחידוד הדומה והשונה. מציאת שורשיו הקבליים של דברי הרמב"ן.

עבודת הדבקות לפי הרמב"ם, כפי שהיא משתקפת מפרק נא במורה נבוכים, מלווה בתענוג שבידיעה, ואילו הפרישות לפי רבנו בחיי מביאה להתמסרות והתלהבות. ההקלטה באיכות נמוכה.

ייחוד ה' בשיטת הרמב"ן בראיית ההשגחה הנסתרת, וביאור משמעותה באמצעות דברי המקובלים ודברי ר' אהרן מסטרשלה על ספירת הדעת ומשמעותה ביחסים של אינטימיות עם בני אדם.

מושג ייחוד ה' אצל רבנו בחיי: מציאת נקודת האחדות מתוך הריבוי, דבר שמביא לאהבה.

הסבר עבודת הדבקות על פי המקובלים, הכוללת בתוכה התבוננות דרך השמות הקדושים, ובפרט שם הוי"ה ואותיותיו. הדבקות על פי הרמב"ן נעשית בספירת הדעת. הסבר על ספירת הדעת, שהיא המכריע והקו האמצעי (שערי אורה), והשוואה לדעת שהיא מעל המידות ומכוונת אותם לדרך האמצע ורצון ה' (רמב"ם שמונה פרקים).

הסבר דברי ר' עזריאל בשער הכוונה למקובלים הראשונים בעניין עבודת הדבקות. עבודת המקובל היא הכוונה והמחשבה, והיא אקטיבית ויכולה לשנות את המציאות. זאת באמצעות היכולת לתפוס את שורשי המציאות והאדם מולי, ובכך לתפוס את חיותו ולשנותה דרך ספירת הכתר "אין חקר", למשוך ברכה ושלום וכו' ולהיפך.

המטרה היא שהרצון העליון יתלבש ברצון של אותו אדם, ולכן הוא צריך להיות זהיר בכך. אם הוא יופיע מתוך הרצון הפרטי הוא לא יוכל לגרום להתלבשות זו של השפע. כדי שזה יחול עליו, הוא צריך להגיע למצב של השתוות שבו הוא מבטל רצונו מפני הרצון העליון, לא ביטול גמור של הרצון אלא היכולת לא להיות משועבד אליו, ובכך הרצון שלו מתעלה להיות רצון אלוקי.

באגרת הקודש הרמב"ן מתאר את הדבקות של האבות כהעלאת הרצון הגשמי לרצון העליון: באין שלו, בהשתוות כלפיו, והורדתו חזרה אל המציאות, באופן אקטיבי לתוך הכלים עצמם.

תפיסת ההעדר המוחלט שממנו נברא העולם יש מאין, והסבר המציאות של האדם כתנועה ויצירה מהאין אל היש. אמירת כן לעולם ומשמעות האמונה. ההקלטה באיכות נמוכה.