אנחנו מנסים להיות בסדר בתקופה הזו. להתמודד, להתגבר. ובדיוק כשנדמה לנו שהצלחנו להחזיר לעצמנו קצת מעצמנו, אנחנו שומעים עוד עדות מהטבח הנורא, מתבשרים על עוד לוחם ששמו הותר לפרסום – והכל קורס פנימה. אנחנו נחבטים שוב בנקודת האפס, שפתאום מרגישה עמוקה משזכרנו. בתוך הטלטלה הרגשית הזו אנחנו כבר לא בטוחים שאנחנו זוכרים איך זה להיות עצמנו, ומתקשים שלא לתהות האם המחשבות והאמונות שהתערערו הם למעשה עצמנו החדשים.

תחילת מדיטציה: 25:04

מגישים: סמדר יהודה-גזית, רז חסון

הפקה: KeyPod סטודיו

מוזמנות.ים לפגוש אותנו בקהילת הפייסבוק של 'חיים ברגע':

https://www.facebook.com/groups/866017168426529

מאז 7 באוקטובר כולנו מתגעגעים. חלקנו לאנשים שמעולם לא הכרנו, ואחרים לחלקים שלמים מעצמם שלעולם לא ישובו. תחושת ההיעדר היא קשה מנשוא, בכל רגע ורגע. בתמונות של החיים עצמם, כפי שהיו וכפי שיכלו להיות. איך אפשר להכיל את הריק המהדהד בנשמה? מה אפשר לומר למי שאיבד את היקר לו מכל, ואיך בכלל נוכל לנחם אחרים בעוד שאנו מתקשים לנחם את עצמנו?

תחילת מדיטציה: 27:19

מגישים: סמדר יהודה-גזית, רז חסון

הפקה: KeyPod סטודיו

מוזמנות.ים לפגוש אותנו בקהילת הפייסבוק של 'חיים ברגע':

https://www.facebook.com/groups/866017168426529

כמעט שבועיים מאז השבת השחורה של 7 באוקטובר, ומדינה שלמה עדיין חיה בתוך סיוט. הזוועות, המראות, העדויות והעדכונים הבלתי פוסקים מעסיקים גם את מי שמצליחים איכשהו לעצום עין ולהירדם. איך אפשר בכלל לתרגל מיינדפולנס במלחמת הישרדות, ולמה אנחנו מרגישים כל כך רע כשאנחנו מנסים?

תחילת מדיטציה: 38:24

מגישים: סמדר יהודה-גזית, רז חסון

הפקה: KeyPod סטודיו

מוזמנות.ים לפגוש אותנו בקהילת הפייסבוק של 'חיים ברגע':

https://www.facebook.com/groups/866017168426529