נפתח השבוע בציון פועלו וחייו של משורר הקאליפסו וחלוץ הסְקָא, איש הרוֹקסְטֶדי, הרית'ם אנ' בּלוז והרגאיי - לוֹרד קרִיאֵייטוֹר, שהלך אל האבות והאמהות לפני ימי אחדים. לוֹרד קרייאטוֹר נולד בקיץ 1935 תחת השם קנטריק פּטריק בעיר סן פרננדו אשר בטרינידד האי. הוא החל להקליט ב1958 והוציא תחילה בטרינידד את הקלטותיו הראשונות על פי מסורת הקאליפּסו. בסוף שנות ה50 בעקבות הצלחת שיר שכתב, שיפר עמדות ועבר לג'מיקה. שם הופיע, הקליט ותקע יתד. בהמשך יהיה לאחד מחלוּצי הסְקא שהיא כזכור אחת האסכולות המוזיקליות שמהן יצא הרגאיי. בכך היה למקרה מעניין מבחינת ההיסטוריה המוזיקלית בג'מייקה - בן טרינידד שהופך לשותף בכיר למהפכה התרבּותית הגדולה בג'מיקה. ב1962 כתב שיר על ג'מיקה שקיבלה עצמאותה באותו קיץ. אף ניגון זה הפך לשיר מרכזי בחגיגות הקוממיות של ג'מיקה ולשיר הראשון שראה אור בחברת התקליטים המהוללה של כּריס בּלאקוול Island.
לא בכדי זכה ברבות הימים לתואר גיבּור תרבּות של ג'מיקה ובתואר קצונה של כבוד. אולם בדרך הנפתלת נאלץ לחזור אל טרינידד "לא ברצון גדול" אמר. ב1970 הקליט את שירו (יחד עם קלנסי אקקלז) Kingston Town. לימים להקת הפרו-רגאיי הבריטית UB40 יעשו ביצוע לניגון זה ובכך השיבוהו אל התודעה הפופולרית והניפו תרומה רצינית בשיפור חייו הכלכליים. דבר זה איפשר לו לשוב אל האי הג'מיקני ולהמשיך להקליט שם. אומן ייחודי ומרכזי אשר לא יישכּח מן הלב. לורד קרִיאֵייטור.

ואף על פּי כן ובסוגרנו השבוע נזכּור ונזכּיר את חיי הגיבּורה הנשכּחת והעלומה שהותירה בעולם פחות מעשר הקלטות בקולהּ - גרייס בְּרִים. ביום זה לפני 24 שנים הלכה אל האבות והאמהות.
רוב המעטים שזוכרים את גרייס בּרים יעידו כי היתה נשואה לגיטריסט ג'ון בְּרִים, אומן גדול בפני עצמו שפעל בשיקגו. וזה אכן נכון. הם נישאו ב1947 בשיקגו כשג'ון כבר ניגן ופעל במועדוני העיר הצפונית. לאחר זמן גילה ג'ון כי גרייס מנגנת על מפוחית ומתופפת בכישרון יוצא דופן ומייד הציע לה כי יופיעו יחדיו. בזכות זה אף הקליטה גרייס בקולהּ במהלך שנות ה50 ניגונים בודדים אמנם אך רבי איכות וייחוד ווקאלי. באותו העשור, הימצאותה של אישה בבּלוז הכבד, כאשר היא מנגנת על מפּוחית, מתופפת ומובילה בשירתהּ - אין זה חזיון נפרץ כלל ועיקר. לא זו בלבד, כי פה ושם יצאו תקליטוניהּ תחת השם "גברת ג'ון בּרים". מן המעט שנותר ניתן לפסוק כי ללא ספק מדובר במוזיקאית יוצאת דופן שאם היתה מקליטה יותר וזוכה להתגלות ברבים - היתה יורשת גדולות ולא היינו צריכים לדלות זכרונהּ מן הארכיון ולהגיד מי היתה.
וכאן באחת מתמונותיה היחידות

באיחור קל נציין הלילה יום הולדתו, ולא נחמיץ ההזדמנות לומר תודה לריי דייויס, נרו יאיר, מייסד להקת הקינקס במלאת לו 79 שנים. הוא ואחיו הקטן דייב, הם שהחלו בראשית שנות ה60 את המהלכים שיביאו בסופו של דבר לכדי ייסודה של הרביעייה הלונדונית ב1963, מן המשפיעות ביותר עד עתה על הרוק הבריטי ובכלל - The Kinks. נתכנס הלילה ונעלה ניגונים מן השנים 1963 ועד 1971 לכל היותר לכבוד האיש היקר.
כאן בתמונה ביוני 1966 בזמן צילומי תכנית הטלוויזיה A Whole Scene Going. מציץ משמאל דייב דייויס

ביום זה 26 ביוני שנת 1975 ראתה אור לראשונה הגניזה החשובה ביותר של המחצית השנייה של המאה ה20. לאחר כשמונה שנים בהן היו ההקלטות חבויות מאוזן כל שומע החליט בוב דילן לאשר את הדפסתן בתור תקליט האולפן ה16 במספר אשר לו: "הקלטות המרתף". The Basement Tapes. כמה דיו נשפך על גדולתן וייחודן בעולמנו הזה. רק שבח ותהילה.

הקלטות המרתף נעשו במרתף בית צפונית לוודסטוק שבמדינת ניו יורק החל ביוני 1967. כשנה לאחר תאונת האופנוע המיסתורית של דילן. פּרי מאמץ משותף של בּובּ ושל חברי להקתו המהוללה הבּאנד.

נשוב הלילה ונעיין במסמך מבלי הרבּוֹת בדברים. 48 שנים להקלטות המרתף בבּיג פּּינק הזכור לטוב.

1. Million Dollar Bash 

2. Apple Suckling Tree 

3. Ain't No More Cane 

4. You Ain't Goin' Nowhere 

5. Too Much of Nothing 

6. Lo and Behold! 

7. Crash on The Levee (Down In The Flood) 

8. Bessie Smith

9. Yea! Heavy and a Bottle of Bread 

10. Please, Mrs. Henry

11. Don't Ya Tell Henry 

12. Tears of Rage

13. Goin' To Acapulco 

הגעתו לארץ של ווינסטון רודני הוא Burning Spear הינה אירוע מוזיקלי חשוב ונקודת ציון היסטורית לכל הצדדים. מאבות הרגאיי השורשי. עמוק מני-תהומות ונפרש על פני עשורים של עמל בשדה הניגון והמסֶר. בּרנינג ספּיר לא שר שירים בעלמא. הוא מספר דרך עיסוקו את תולדות המאבק האנושי - על הפסדיו לצד ניצחונות כבּירים - ומציע דרכים לנחת רוח בתוך מכאובי העולם ומבלי הפנות גבּו אליהם. שמא בדומה לדילן, נדמה כי הפך מוזיקאי רק מכיוון שהיה לו מה להגיד לסובבים אותו משחר ימיו. בּרנינג ספּיר ליווה את התפתחות הרגאיי השורשי, הכבד והיציב, למן הרגע הראשון להיווצרותו. זכות גדולה תהא הלילה להעלות מטובי ניגוניו על הפטיפון ולספר כי ב14 וב15 באוגוסט הבאים עלינו לטובה, יופיע בּרנינג ספּיר בארצנו. הן בקלובּ התל אביבי בּרבּי והן בקונצרט רב רושם במגידוֹ, מקום בעל חשיבות מכרעת באמונת הרסטפאריי (ולא רק בה כמובן) לתיקונו של עולם.


:1. Old Marcus Garvey [Dub Version]
2. Ethiopians Live It Out
3. Door Peep Shall Not Enter
4. Zion Higher
5. Resting Place
6. Foggy Road [Live at The Reggae Sunsplash 86]
7. We Suffer
8. Marcus Say Jah No Dead
9. The Cure
10. The Sun
11. Social Living

נחזור הלילה ונעיין בהקלטותיו המעטות אך רבות האיכות שהותיר אחריו ווילי אנדרסון הקטן. במלאת 32 שנים ללכתו של איש ווסט ממפיס ארקנסו.
נגן מפוחית ומשורר מקורי בן עלייה, אשר כונה ולא בכדי "ליטל וולטר ג'וניור" ע"ש ליטל וולטר המנוח אשר רבים החשיבוהו כ"נגן המפוחית הטוב בעולם". 
לצד דימיונו המוזיקלי לזה האחרון, לווילי אנדרסון הקטן היתה דרך משלו לילך בה. נצעד לאורכה הלילה גם אנו.

פסטיבל מונטֶריי ביוני 1967 נמשך שלושה ימים והציג למעלה מ30 הופעות של גדולי המוזיקה המעודכנת ביותר לשנה ההיא. שנתיים לפני ווּדסטוק הציגו נאמני תרבות-הנגד בארה"ב את הישגיהם המוזיקליים למגינת ליבּם של האוחזים ברֶגרסיה וצרוּת המוחין. למרות שמונטֶריי הינה עיר קטנה בקליפורניה, הרי שרבים מבני המקום התנגדו נחרצות לקיומו של הפסטיבל "על אדמתם". "יבואו ההיפּים ויעלו באש את העיירה בעשׁנם". לבסוף לא נרשמו אירועים חריגים ואפילו השריף המקומי לא יכול היה לעצור התלהבותו והצטרף אל שורות החוגגים. גם הוא שם כובע, ופרח עליו, ונטמע בקהל.ההערכות לגבי כמה אכן פקדו המקום חלוּקות, אך מדובר ללא ספק ברבבות צעירים שהגיעו אל האירוע בהתראה קצרה ביותר. הפקת פסטיבל המוזיקה ההמוני הראשון בתולדות אמריקה המודרנית קרמה עור וגידים בפחות מחודשיים. רבים טוענים כי הייתה זו נקודת מפנה והתחלה של שחר חדש. הרבה מוזיקאים שהיו אז בראשיתם נתגלו סוף כל סוף ברבים. לאחרים, הייתה זו הופעתם האחרונה. לא מעט מחברי מועדון ה27 עלו על הבמות או הסתובבו בינות הקהל בפסטיבל ההוא. כמו ג'ניס ג'ופלין, אשר שמהּ כלל לא הופיע על הפוסטר וללא ספק אירוע זה הוא שהניע את דרכּה הפופולרית. אגב, אוטיס רדינג שנהרג חצי שנה אחרי, היה בן 26 במותו ולכן לא שייך אל הקלוּבּ הטרגי והבּלתי נכסף. דבר מפתיע נוסף הינה העובדה כי דווקא הצעתו של פול מקרטני היא ששידרגה את האירוע באופן מוחלט. "תזמינו את ג'ימי הנדריקס", אמר מקרטני למפיקים, "הוא טוב".נשוב הלילה אל יתר האומנים שלא השמענו אתמול.

פותחים השבוע עם היום אחרון של הפסטיבל שהחל הכל.
לפני 56 שנים נסגרו שעריו של פסטיבל הפּופּ הבּינלאומי של מוֹנטֶרֶיי. היה זה הכינוס המוזיקלי ההמוני הראשון ולדגל מחנה תרבּות-הנגד האמריקנית וצעירי האומה. מי לא פקד המקום... אוטיס רדינג, ג'ניס ג'ופּלין והבּיג בּרוד'ר, ג'ימי הנדריקס, קאנד היט, הגרייטפול דד, The Who, פּול בּאטרפילד, מייק בּלומפילד, לוּ רולז, אריק בּורדן והאנימלז, הג'פרסון ארפּליין, המאמאז והפּאפּאז ו... ראווי שנקר, האומן היחיד שקיבל שכר על השתתפותו בפסטיבל. עובדה שלא מפסיקה מלהרעיש עולמנו הפנימי גם 56 שנים אחרי.
נחזור הלילה אל ימי יוני 1967 - האמריקנים פותחים בעוד מבצע בדלתא של המֶקונג, ובארצנו מציינים שבוע לסיומה של מלחמה בת שישה ימים. לתקופה הזו קראו בעולם "הקיִץ של האהבה".

סוגרים השבוע במציאה ארכיונית נדירה מאין כמותה. וודאי תדעו עד כמה קשה לשים היד על הקלטות בלתי רשמיות של בוב באיכות צליל משובחת ביותר. עד כדי כך משובחת, כי לא ברור כיצד היא קיימת בצורת בוטלג מחתרתי עד היום ובאין מפריע. היתה זו הופעה שנערכה בקמפוס האוניברסיטה ביוג'ין שבמדינת אורגון ביום זה - 14 ביוני - שנת 1999. צ'ארלי סקסטון הגיע לתמוך בגיטרה. לארי קמפּבּל, טוני גארנייר ודייויד קמפּר גם הם שם. הרכב טופּ שאין מילים.

נשוב אם אם כן אל היום ההוא לפני 24 שנים. 

Bob Dylan - 1999-06-14 Eugene OR

1. My Back Pages

2. Down Along The Cove

3. Love Minus Zero-No Limit

4. Blind Willie McTell 

5. Highway 61 Revisited 

6. Not Fade Away 

7. Don't Think Twice, It's All Right 

8. A Hard Rain's A-Gonna Fall