השעה לא התחילה איתנו. אבל אחרי שקיבלנו את בשורת השבת החלל החטוף אילן וייס מבארי, ניסינו להמשיך עם תכנית רגילה. זה כמעט הצליח לנו. 

אודיה מנסה עכשיו, במקצוע שלה, לעשות דברים שהיא לא רגילה, פרידה מרמי הויברגר, ומה לעשות כשהצדק איתנו, למרות שטעינו? 

חם לנו. אבל מה חדש?
ניסינו להבין למה יש מאזינים ומאזינות שמרגישים בנוח לבקש מאיתנו לשנות את נושאי השיחה, תהינו במה מותר האדם מהבהמה בעקבות סיפור של בילי קריסטל הגאון, נתן שמע רופא שאמר שהרפואה המודרנית בעצם לא מרפאה שום דבר, ואודיה נזכרה בביקורים עם בתה הצעירה בטיפת חלב. אל דאגה - הילדה כבר עושה ביי ביי, ואומרת מילה עם משמעות. 

צר לנו, אבל כבד לנו על הלב ורע על הנשמה, וקשה לראות את הסוף. לכן, נשענו על טקסטים של חנוך לוין ודליה רביקוביץ' על אהבה לקראת טו באב, פצ'קה ואודיה סחבו סרוויס בחזרה לארץ מאיטליה, וסמדר ביצעה עבירה קלה כדי להביא איזה בקבוק לארץ. 
סיימנו הכי רחוק מישראל שאפשר - באיסלנד צמצמו את שבוע העבודה ל-4 ימים. שם זו הצלחה מסחררת. אבל מה איתנו?

שמענו את שוועת המאזינים והמאזינות. אבל מה לעשות שהיו מן חודשים כאלה? אז כן, זה לקט. אז מה? עדיף שום דבר בכלל? איזה צמד מחליף חיוור ולא מספק?
אולי זה שגעון גדלות (של ענבל) אבל אנחנו חושבים שעדיף אנחנו מפעם על משהו אחר מעכשיו. 

בקיצור, נבין אם תדלגו. אבל אנחנו בעצמנו לא זכרנו כל מה שאמרנו...

בהיעדרה של אודיה, משה דץ התגייס לשבת עם נתן שעה שלמה. הוא אפילו חשב על שם חדש - דצנר!

הם דיברו על הקיץ, ועל מדוזות, על ספר חדש שמספר על בגידה באופן חשוף ואישי, וגם על האירוויזיון - כי אי אפשר לא, כשבאירופה חושבים להדיח אותנו, ובאולפן יושבים שני בוגרי התחרות...

ולא לדאוג, בשבוע אודיה תחזור.

בתום המערכה באיראן (או מבצע "עם כלביא") אודיה ונתן מתקשים לחזור במהירות לשגרה. לכי תסבירי לצרפתי מפרובנס שאנחנו מעתה אנשים שיכול ליפול להם טיל על הבית... אודיה צפתה בסרט הרוסי "האומן ומרגריטה" שם אומר השטן למרגריטה המבקשת להשיב את הכל כפי שהיה, שזה בלתי אפשרי. אודיה מתרגשת מסיום הלימודים של בתה הצעירה, ובעקבות שיטוט ביוטיוב, נתן תוהה למה אנחנו עדיין מסרבים ומסרבות לזרוק ספרים? אודיה חושבת שזה בגלל הקשר הרגשי. וכך הפכנו לספיישל שבוע הספר...

אין לנו הכישורים הנדרשים לסייע לחיל האוויר או לפיקוד העורף, והלוגיסטיקה של שידור מהאולפן הממוגן של גלי צה"ל לא באה בחשבון. אבל אנחנו מחוייבים למאזינים והמאזינות שלנו, אז נפגשנו (בקירוב טוב למרחב מוגן) והקלטנו תכנית שלא תשודר ברדיו לעולם. 
החיסרון - היא קצת יותר קצרה - 45 דקות. 
היתרון (ענבל חושבת שהוא חיסרון) - אין שירים.

אז אם נמאס כבר מהכתבים והפרשנים הצבאיים, ולא נותרו סדרות לעשות עליהן בינג', קבלו אותנו - המרגיעים הלחוצים הלאומיים!

(זה לא הרבה, אבל זה מה יש...)