נתן היה עסוק בענייניו, אז זימנו לאולפן את בת-אל בלן שכבר הגישה בעבר איתו, אבל פעם ראשונה שהיא חוברת לאודיה לשעה של גירל פרוור מצחיק ואישי.

אז לא שכדאי שנתן ייעדר לעיתים קרובות, אבל אם הוא נוטש - בת-אל היא חלופה לא רעה!

חוויות מלונדון כולל המחשבה על עולם הפנטזיה שלנו, ולמה זנחנו אותו בבגרות. הרי בילדותנו דמיינו את עצמנו בכל מיני מקומות ותפקידים...

נכון, זה לקט. אבל לקט פטריוטי. עם טקסים, וארוחות חג אצל החברים, וגם ניקיונות, וקופאיות ומדים!

אלה הימים הנוראים שלנו, הדור השני. בין שואה לתקומה אף פעם לא קל. נתן תהה למה לא למחוא כפיים אחרי עדות מפעימה של שורד שואה, ובכלל מה משמעות הכפיים? אודיה צפתה ב"עד שיצא עשן לבן" ויצאה עם כמה תובנות, נתן קרא את אסף אביר ומציע לנסות ממש לטעום את האוכל שלנו, באופן בלשי, ואודיה מזכירה את חשיבותו של מועדון "אחלה חרא סרט" שלה עם נתן ואלון אופיר. חברות בלי בני ובנות זוג. 

כמידי שנה, אנחנו לא מוותרים על הזכות לפגוש את מי שעוד יכולות ויכולים לספר לנו בגוף ראשון מה עברו באותן שנים נוראות תחת ידי הנאצים. 

הפעם ביקרנו את איטה, איטי. אישה חדה וחדורת להט, שנתפסה בהונגריה ונשלחה לאושוויץ ומשם למחנה עבודה. ובסופו של דבר הצליחה להתאחד עם בני משפחתה, בדרך נס, כאן בישראל. 

רוב החג עמדנו בפקקים, ובכלל לא היה פשוט. בכל זאת הגענו, למרות הכל. לאודיה יש עניינים עם העיניים - הכל בטיפול, לא לדאוג. זה אמנם שיגע אותה., אבל גם גרם לה לחשוב מתי אנחנו נכנעים ומטפלים בבעיה (בריאותית או אחרת). יאיר גרבוז חברנו הוציא ספר חדש, והזכיר לנתן איזה איש חכם ומקורי הוא. ולמה לעזאזל שלחו לחלל קבוצת נשים שלא ידעו להעריך את גודל המאורע???

לקראת פסח, אודיה עשתה קניות. זו הייתה טעות בכל כך הרבה רמות. נתן לא מבין למה בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. המשפחה של דני קרמן העלתה על הכתב את כל "סיפורי האבא והסבא" שלו, שהפכו למתנה נהדרת לו ולמשפחה ליומולדת. וגם המנהגים המשפחתיים הקטנים בליל הסדר. 

לא להתרגז, זה לקט אבל מעולה!

אודיה הביסה את הטכנאים אבל נפלה מהאופניים. סמדר בפנסיה אז היא כל הזמן זורקת דברים חשובים לזבל, ונתן פגש בזקנתו בבריכה.