בטלים בשישי - אודיה קורן ונתן דטנר

נתן מתגעגע להומור בלי חשש מהפוליטיקלי קורקט, אודיה מנסה להבין מי יזמינו חופשה במלון שמדמה חוויית כליאה בבית סוהר, ומי באמת יצליחו להבין אותנו (לא רק את אודיה ונתן, את כולנו)?

העלאה נוספת!!!
לפעמים, רק לפעמים הדמעות בתכנית לא מרוב צחוק, אלא מצער.
אודיה נפרדה מחברה הטוב בטרם עת, וענבל מסיימת ברגע של גאונות מוזיקלית. 

אחרי יום העצמאות ה-78, אודיה ונתן חשבו על העלבון של בן-גביר בטקס המשואות, על גאווה ישראלית בדני אבדיה ובכלל, האם ככל שאנחנו מזדקנים ומזדקנות הדברים דחופים יותר, וגם מה הקטע עם קניות באינטרנט?

נתן היום בדיוק בן 70, וזו סיבה מספיק טובה לספירת מלאי כמו שרק אצלנו אפשר לעשות. 

אחרי שניסינו להבין את פשרה של הפסקת אש, התפנינו לחזור למיטב הלהיטים של נתן לאורך הדורות. אודיה הביאה במתנה את ג'ימבו ג'יי וזה-זה, נתן בתמורה שיר של עידית ברק. 

מזל טוב!

הפסקת אש, פירושה שידור מיפו ואנחנו כאן!
כבר התרגלנו, אבל עדיין לא נסכים להתרגל ל"סבבים" בעיקר כשתושבי הצפון עוד סופגים אש. 
וגם עניינים שבשגרה כמו הקשר המוזר שלנו לדברים שמסרנו, צ'פלין ואיינשטיין בשיחה על חשיבות, ועוד ככל שהספקנו. 

שוב נפגשנו מחוץ לאולפן. כל אחד ואחת בבית. דיברנו על ליל הסדר המוזר השנה, על פעמים בהן חיטטנו וגנבנו לאמא מהארנק, וגם זיכרונות ילדות מחתונות של אחרים, כלומר ההתנהגות של הורינו לקראת, בזמן ואחרי החתונה. 

הסאונד, זה מה שיש. #סליחה.