אני לא מכיר הורים שלא מוטרדים מהמצב של גני הילדים. והאמת, איך לא? בחדשות מפמפמים את מקרי האלימות וחושפים תמונות מזעזעות, הביקוש לגנים גבוהה בהרבה מההיצע והמרדף אחרי גן טוב לא נופל מחיפוש דירה משופצת בדיזנגוף במחיר אטרקטיבי. הגנים מצידם שחוקים ועייפים מהאינטראקציות. הם הפכו לבור ניקוז של סטרס וכתוצאה מכך בעלי ובעלות הגנים פשוט בורחים מהתחום. המחסור במשאב האנושי חמור כל כך שפתיחת שנת הלימודים הבאה מוטלת בספק.
אל תצחקו, זה לא איזה גימיק...באמת יש מצב שהיא לא תפתח.
הרי כולם רוצים חינוך טוב, אבל מי מוכנים לחנך ולטפל?
לכולם יש מה לומר, אבל מי יודעים מה לעשות?
ההורים מזועזעים המהמצב - דורשים תשובות ומתלוננים על הפקרות
הפוליטיקאים מבטיחים שיעשו וגוזרים קופון על חשבון החרדות ההוריות
אנשי האקדמיה וגדודי היועצים והיועצות יורים מהמרפסות הצעות לשינוי
והיזמים שמריחים שוק בשרני, מנסים להכנס לתחום ולהקים רשתות גנים
מחוקקים חוקים, מקצים תקציבים, מעלים את המודעות- ועדיין, אותן בעיות.
כמי שפועל בזירה אני אומר לכם, הכוונות של כולם טובות, אבל לא מחוברות למציאות.
ועכשיו לשאלת השאלות- איך יכול להיות שכולם מעוניינים בשינוי והשינוי לא מגיע?
בתפיסה שלי, כשאתה לא מצליח לפתור בעיה באופן עקבי, כנראה שאתה צריך לחזור לאחור ולהבין אותה טוב יותר. הרי אף גננת לא קמה בבוקר ומחליטה שהיום היא תכה ילד, ואף איש חינוך לא נכנס לתחום כדי לעשות כסף גדול. שום שינוי לטובה לא יקרה אם נטיל חובה על התקנת מצלמות או נאיים עם כולם להיות טובים יותר. אין למה ואין על מי לאיים כאן. התסכול הוא עצום, אבל כולנו אשמים ואיש לא אשם בעת ובעונה אחת. אי אפשר לזרוק את הילדים למסגרות ולקוות שיהיה בסדר. אי אפשר להמטיר הוראות ולצפות לראות שינוי. אנחנו צריכים לאמץ תפיסה קצת יותר פרואקטיבית בעניין הזה כדי שמשהו יזוז כאן.
הדרך להבראת הגנים ותחום החינוך לגיל הרך ארוכה והיא צריכה להתחיל בשני מהלכים מרכזיים: האחד- שיקום האמון בין ההורים, המטה והשטח ויצירת שותפות. השני- הבנה טובה יותר של הצרכים והאתגרים של מערכות החינוך לגיל הרך. זה הזמן לרדת מהגדר ולשאול שאלות אחרות- לא מה צריך לקרות, אלא איך אפשר לאפשר לו לקרות ומה הגורמים שמונעים ממנו לקרות. רק ככה נוכל כולנו לייצב את התחום הכל כך חשוב הזה. הבשורה הגדולה של הפרק הזה היא שהגיע הזמן לרדת מהעץ, להיות פרואקטיביים ולהבין שלא יגיעו פתרונות קסם. תמונת השינוי שכולנו רוצים לראות תהיה מורכבת, בסופו של דבר, ממאות אלפי ״פיקסלים״ קטנים שירכיבו אותה. מיקרו אינטראקציות חינוכיות, ניהוליות, פסיכולוגיות, בינאישיות, פולטיות שכולנו צריכים לכונן בשביל הילדים שלנו. בשביל החברה שלנו.
לכבוד הפרק ה-30 של חייזרים חינוכיים, הזמנתי את אחת מנשות החינוך והמומחיות הכי רציניות שאני מכיר לתחום הגנים- אחותי אחינועם. ״אחי״, היא שילוב מנצח בין מישהי מאוד מנוסה ביחס להיותה צעירה ורעננה (שלא לאמר מרעננת) - דבר שמאפשר לה לראות ולהניע דברים אחרת. היא מנהלת מערכת חינוכית של עשרות ילדים, פיתחה שיטה ארגונית לניהול גנים ומלמדת אותה בקורסים פרטיים. היא אפילו מייעצת למערכות חינוך לגיל הרך איך להפוך את הארגון שלהם למסודר, מתפקד ומצליח יותר. ברמה האישית, היא אחת הדמויות המשפיעות ומעוררות ההשראה בחיי בתחום החינוך ובכלל. בפרק איתה ננסה לענות על השאלות שמציקות לכולנו- למה ישנם מקרי אלימות בגני ילדים, מה אפשר לעשות כדי להמנע מהם, איך מזהים מערכת חינוכית בריאה ומה אפשר לעשות כדי להשביח את מלאכת החינוך ואת הפועלים והפועלות בזירה.
למי שבא לקבל התראה בכל פעם שיוצא פרק- אפשר להרשם באתר
https://www.tzachi-e.co.il/podcast
לאתר ילדי הטבע הדמוקרטי:
https://ganyeledteva.co.il/
לערוץ היוטיוב של ילדי הטבע הדמוקרטי:
https://www.youtube.com/user/0542318413
להרצאה של אחינועם במרכז טאוב בנוגע לחוק הפיקוח על מעונות היום:
https://www.youtube.com/watch?v=tvJdxj1V9To