בפרק נוכחי מושית, ביתו של שלמה, תשתף את סיפורו של שלמה מנצור

האיש, האב, הסב, האדם שהותיר אחריו עולם שלם של זיכרונות, ערכים ואהבה.

בשיחה עם בתו, מושית מנצור, אנחנו חוזרות אל האדם שהיה שלמה,

אל אישיותו, משפחתו, דרכו והמורשת שהשאיר אחריו.

ואז מגיע ה־7 באוקטובר.

שלמה, שהיה החטוף המבוגר ביותר בשבי חמאס, נלקח מביתו ונעלם אל תוך אחת הטרגדיות הגדולות בתולדות ישראל. מאותו רגע הפך המאבק להשבתו למאבק אישי, משפחתי ולאומי – מאבק שלא הסתיים גם לאחר שהשבי הגיע אל קיצו.

זהו פרק על אדם לפני הכול.

על אבא וסבא. על חיים שלמים שאסור שהחטיפה תגדיר אותם.

על הגעגוע, על התקווה, על הכאב – ועל המאבק להשיב את שלמה הביתה, כדי שיוכל סוף סוף להיטמן באדמת ישראל בכבוד הראוי לו.

זהו סיפור על שלמה מנצור.

אבל גם על המשפחה שלא הפסיקה להילחם עבורו, ועל מורשת שלא תיעלם.

שלמה מנצור ז"ל, זהו המסע שלו

https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0

בפרק הזה של "קול של תקווה" אני מארחת את עדי שניידר

עדי אובחנה וכיום חיה עם תסמונת אהלרס-דנלוס – תסמונת גנטית המשפיעה על רקמות החיבור בגוף, ויכולה לגרום לכאבים כרוניים, פריקות מפרקים, עייפות קיצונית ואתגרים רבים נוספים.

בנוסף מתמודדת עדי עם מחלות כרוניות נוספות.

עדי הייתה משותקת משך ארבע שנים ועל כיסא גלגלים. 

השנים המופלאות שלה הפכו לאתגר יום יומי של הישרדות במקום שגופה החליט שהוא בוגד בה. 

משם היא עברה דרך לא פשוטה שהניע למקום של עשייה, התמודדות והצלחה. 

במקום לוותר היא בחרה להתגבר. 

מה שהביא עמו את החיבור לשחר זהבי ולחברות מופלאה שהפכה שותפות עסקית וגורלית.

עדי שניידר, זהו המסע שלה.

קישור לאתר - הכל בראש

https://www.inyourhead.co.il/?utm_source=ig&utm_medium=social&utm_content=link_in_bio&fbclid=PAb21jcATawJdleHRuA2FlbQIxMQBzcnRjBmFwcF9pZA81NjcwNjczNDMzNTI0MjcAAac4tH2Lx2pPwQaTNuaShtcZKbOEpdd34O5elZ7FhWhj9uzb5d83L1a1OQeMPQ_aem_64eMwAT3-W6twuBMN5sppw

קישור לאינסטגרם - קול של תקווה

https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0

בפרק הנוכחי אני מארחת את שחר זהבי, 

שחר אובחנה וכיום חיה עם תסמונת אהלרס-דנלוס – תסמונת גנטית המשפיעה על רקמות החיבור בגוף, ויכולה לגרום לכאבים כרוניים, פריקות מפרקים, עייפות קיצונית ואתגרים רבים נוספים.

חשוב לזכור שלא כל פצע נראה לעין. יש אנשים שמנהלים מלחמה יומיומית בגוף שלהם, בזמן שהעולם ממשיך לצפות מהם להיראות "בסדר".

אני מזמינה אתכם להצטרף אלי ולשחר לשיחה כנה, אמיצה ומעוררת מחשבה

ושבוע הבא, נכיר את החצי השני של המסע לצד עדי שניידר חברתה הטובה והשותפה שלה לתסמונת ולעשיית הסברה.

שחר זהבי, זהו המסע שלה.

קישור לאתר - הכל בראש

https://www.inyourhead.co.il/?utm_source=ig&utm_medium=social&utm_content=link_in_bio&fbclid=PAb21jcATawJdleHRuA2FlbQIxMQBzcnRjBmFwcF9pZA81NjcwNjczNDMzNTI0MjcAAac4tH2Lx2pPwQaTNuaShtcZKbOEpdd34O5elZ7FhWhj9uzb5d83L1a1OQeMPQ_aem_64eMwAT3-W6twuBMN5sppw

קישור לאינסטגרם - קול של תקווה

https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0

פרק הנוכחי נכיר את אוהד. בחור צעיר, איש מילואים, נציג עמותת ונטעת, מנהל פרוייקט הגן הכתום של עמותת ונטעת.

אוהד לא התבקש להחזיק נשק ביד כאשר נקרא לשרת בצו 8 לאחר טבח ה 7 באוקטובר, אלא להתמודד עם אחד התפקידים הקשים והמטלטלים ביותר שאפשר להעלות על הדעת.

במשך ימים ולילות הוא וחבריו ליחידה ישבו מול סרטוני הטבח שפרסם חמאס. הוא ניתח אותם, ערך אותם, ובחר בקפידה אילו קטעים יועברו לעולם כדי להציג את המציאות כפי שהייתה – ללא הכחשה, ללא עיוות וללא הסתרה. בעוד שרובנו העדפנו להסיט את המבט, אוהד נדרש להביט שוב ושוב בזוועות, כדי שאחרים יבינו מה באמת התרחש ב־7 באוקטובר.

אבל מאחורי כל סרטון שיצא החוצה, היה אדם שנשא פנימה את מה שראה. יש מחיר לחשיפה מתמשכת לאלימות קיצונית, גם כשאינך נמצא בשטח עצמו. המחיר הזה לא תמיד נראה לעין, אבל הוא אמיתי מאוד.

בפרק הזה נשוחח עם אוהד על השליחות, על האחריות, על ההתמודדות הנפשית, ועל החיים שאחרי. ננסה להבין מה קורה לאדם שמקדיש את עצמו לחשיפת האמת לעולם, וכיצד ממשיכים קדימה כשחלק מהתמונות כבר לעולם לא יימחקו מהזיכרון.

זהו פרק על אומץ מסוג אחר – אומץ להביט, כדי שהעולם לא יוכל לומר: "לא ידענו."

אוהד אשכנזי

זהו המסע שלו.

קישור לעמוד האינסטגרם - קול של תקווה

https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0

קישור לתמיכה בפרוייקט הגן הכתום לעמותת ונטעת

https://www.jgive.com/new/he/ils/donation-targets/159183

עילי דוד,

אחיו הבכור של אביתר דוד שנחטף מפסטיבל הנובה לרצועת עזה.

ב 13 באוקטובר 2025 כחלק מהשלמת פעימות העסקה הוחזרו החטופים החיים, בינהם אביתר דוד.

משך תקופת השבי, עילי היה מזוהה עם עשייה נרחבת ללוחמה להחזרת אחיו ושאר החטופים.

מסע זה החל ב 7 באוקטובר, שבת, 2023

בתוך השבר המשפחתי, ההלם והדאגה, עילי לקח על עצמו משימה שלא ניתן לדמיין בכלל.

הוא לא בחר בה, היא בחרה בו.

היום הוא עולה על הבמה עם הרצאה מרתקת אשר משקפת לכולנו מה המשמעות של אח בכור שנלחם להשיב את אחיו הקטן למקום מבטחים, לשחרר אותו משבי חמאס.

רגעי השבר, החיפוש אחר מקורות סיוע, הקשיים הרגשיים שלא אפשרו לו רגע מנוחה, ההבנה שהוא הקול של אחיו וכך יהיה עד שיחזור.

כל אלו ומעבר עילי מעביר בהרצאה שלו, המדריך לאח של חטוף.

בפרק זה נגלול לחלק זעיר מרגעים אלו, ננסה לשאול את השאלות הלא פשוטות ולקבל תובנות על צמיחה ממקום מורכב כל כך וכמובן על רגע האיחוד בין ההורים והאחים.

עילי דוד , זהו המסע שלו.

עמוד האינסטגרם - קול של תקווה

https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0

אני נשאר ספר לזכרה של רון צרפתי

זה לא ספר על סוף. 

זה ספר על מה שנשאר אחרי שהעולם נשבר. 

בין זיכרון לאובדן, בין אהבה לגעגוע, בר צרפתי כותב בכנות נדירה על השכול, על הפחד, על האשמה, על החיים שאחרי. ועל הניסיון להישאר אדם פתוח בתוך מציאות שלא תמיד משאירה מקום לרגש. 

דרך מילים חשופות, ישירות ומלאות לב הוא מבקש לא להסביר את הכאב אלא לתת לו קול. 

זהו סיפור על אחות שאיננה אבל נוכחת בכל שורה. על אח שלא מנסה להיות גיבור, רק אמיתי.  על אבל שלא עובר, אלא משנה צורה. 

ועל אהבה שלא נגמרת, גם מול המוות. 

זהו ספר למי שאיבד, למי שמפחד לאבד, ולמי שמבקש להבין איך נראים החיים מבפנים כשאין באמת אחרי. 

ספר על שבר, זיכרון, ועל הבחירה להמשיך לחיות עם לב פצוע אבל פתוח

מה היה הרגע שבו הבנת שאתה לא רק כותב מתוך כאב — אלא כותב ספר?

האם הכתיבה הייתה עבורך ניסיון להיאחז בזיכרון, או דווקא דרך לשחרר משהו ממנו?

אתה כותב בכנות מאוד חשופה. היה רגע שבו פחדת להוציא את הטקסטים האלה לעולם?

מה היה לך חשוב שאנשים יבינו על שכול — מעבר למה שרואים מבחוץ?

בספר מורגש ניסיון לא “להסביר” את הכאב אלא לתת לו מקום. למה זה היה חשוב לך?

איך כותבים על אדם שכבר איננו מבלי להפוך אותו רק לזיכרון?

אתה מתאר אהבה שלא נגמרת גם מול המוות. איך אהבה משתנה אחרי אובדן?

האם הכתיבה קירבה אותך לאחותך מחדש, או דווקא חידדה את הגעגוע?

יש בספר עיסוק גם באשמה. אילו סוגי אשמה מלווים אדם אחרי אובדן?

מה הכי קשה לאנשים להבין על החיים “שאחרי”?

אתה כותב על הרצון להישאר אדם פתוח בתוך מציאות שסוגרת את הלב. איך מצליחים לא להתקשות?

האם היו רגעים במהלך הכתיבה שבהם נשברת ועצרת הכול?

מה הדבר שהכי פחדת לכתוב — ובסוף נכנס לספר?

עד כמה הספר הזה הוא שיחה עם אחותך, ועד כמה הוא שיחה עם עצמך?

האם הרגשת לפעמים שהעולם מצפה ממך “להמשיך הלאה”, בזמן שאתה עדיין חי בתוך האובדן?

איך נראית בדידות של אבל?

האם יש משפט אחד בספר שאתה מרגיש שמזקק את כל מה שניסית לומר?

מה למדת על עצמך דרך הכתיבה שלא ידעת קודם?

האם אתה חושב שכאב חייב לקבל מילים כדי לאכול פחות את האדם מבפנים?

יש בספר הרבה עדינות לצד כאב מאוד קשה. מאיפה מגיעה הרכות הזאת?

מה אתה מקווה שמישהו שאיבד אדם אהוב ירגיש כשהוא יסגור את הספר?

ומה אתה מקווה שמי שמעולם לא חווה אובדן יבין בזכותו?

האם הכתיבה שינתה את היחסים שלך עם זיכרון?

יש נקודה שבה מפסיקים לחפש “החלמה” ומתחילים ללמוד לחיות לצד הפצע?

אם אחותך הייתה קוראת את הספר — מה היית הכי רוצה שהיא תרגיש?

שאלת סיום חזקה יכולה להיות:

“אחרי כל מה שכתבת, וכל מה שנשבר — מה עדיין מצליח להשאיר אצלך את הלב פתוח?”

https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0

היום הפרק נארח את בר ודן, חבריו היקרים של נועם רביע ז״ל שנרצח במסיבת הפסיידאק לצד אחיו יובל והארוסה של יובל נוי זעפרני ז״ל

יש אנשים שהנוכחות שלהם ממשיכה להדהד גם כשהם כבר אינם. נועם רביעי היה אחד מהם. אדם של לב פתוח, של חברות עמוקה, של שמחת חיים שנגעה בכל מי שפגש בו. מאז שנרצח באכזריות במתקפת ה־7 באוקטובר, נותרו אחריו לא רק כאב וגעגוע, אלא גם אינספור סיפורים, זיכרונות ורגעים שממשיכים לספר מי היה.

בפרק הזה ננסה להתקרב אל נועם דרך עיניהם וליבם של מי שהכירו ואהבו אותו. לשמוע על האדם שמאחורי התמונות, על החלומות, על הדרך שבה חי, ועל החותם שהותיר. זהו פרק על אובדן, אבל לא פחות מכך – על חיים, על אהבה ועל הזכות לזכור.

ניתן משמעות לחיבוק, עוטף, מגונן ומשמעותי חיבוק שהיה כל כך מזוהה עם נועם חיבוק נומזי.

נועם רביע ז״ל

זהו המסע שלו

קישורים:

קישור לעמוד האינסטגרם - קול של תקווה

https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0

קישור לאינסטגרם - עמוד הנצחה של נועם

https://www.instagram.com/noamrabia_memory?igsh=MWI3NzJ2Mm9na2d1eA==

קישור אינסטגרם - נומזיקון

https://www.instagram.com/nomzynomz?igsh=MmozMWVxa2U0cWhn

קישור אינסטגרם לעמוד של נועם רביע ז״ל

https://www.instagram.com/nomzynomz?igsh=MmozMWVxa2U0cWhn

דלתי הינה, בחורה מלאת חיים ואמביציה אשר יצאה למסע הגשמה עצמית. פסטימאמא הראשון, קטן וצנוע איי שם ביוני 2023

הרגיש שמשהו נרקם ואז הזמן נעצר.

בתקופה מורכבת בעוד רבים מאיתנו מתקשים להרים את הראש דלית מהווה תפארת לכוח נשי.

אישה עצמאית שלמרות הקשיים, הכאב, האובדן האישי והלאומי, מגשימה!מנחה אותנו להתבונן קדימה ולהבין שיש המשכיות, והיא שם כדי להאיר אור גדול על מי שיקר לנו, בין אם הם בעולם הזה או בעולם הבא. 

דלית, אישה עם לב עצום, שפועם בחוזקה ומעביר רטט בכל מי שנמצא בקרבתו. ממגנטת, מעוררת השראה וגאווה!

מתוך אישיות של אור זכיתי להכיר את דלית רם אהרון. 

דלית מיסדה והגשימה את פסטיבל הנשים שהתקיים  ביוני הנוכחי במחוז אשכול 

הפסטימאמא פסטיבל להעצמה, חיבור, הגשמה והקשבה 

ביחד, בלי תנאים או הגדרות, ללא דופי

כל אחת נדרשה להביא את עצמה ולא יותר. 

חיבור ממקום של שמחה ואחדות. 

תקווה והמשכיות. 

היום בפרק, נגלול רגע לחודשי ההכנה, התכנון שהיו מאתגרים ביותר. 

פסטימאמא - לאורה של שירי ביבס

מייסדת הפסטימאמא 

דלית רם אהרון 

זהו המסע שלה

קול של תקווה - אינסטגרם https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0

פסטימאמא - אינסטגרם

https://www.instagram.com/festimama_?igsh=MWRpeGwycHE0NG83aQ==

On January 28, 2026 

Almost a year since the return of the bodies of Shiri, Ariel and Kfir. 

With great courage and no small amount of fear, Yardan agreed to speak with me, this is not an interview and this is not a media headline! This is a particularly sensitive moment with a person who is very dear to me. 

Without cameras, one on one, a closed intimate conversation that will allow him a safe space for a moment to rewind and tell the Shiri, his true love. 

The beautiful and simple life they shared together, the aspirations, dreams, emotions, the inevitable and absolute togetherness that they chose to share in their great love. 

That togetherness that was cruelly stolen in front of the whole worlds eye on that October 7, Saturday. 

From there they parted ways, each on a winding, painful and lonely path. 

One returned, three in body only. 

A man who loved a woman with all his heart and soul. 

A love that you encounter once in a lifetime and Cherish in your heart for the rest of your life time. 

Shiri has become a global symbol of heartbreak and pain, of courageous motherhood that is measured in difficult moments. 

Yarden, has become a symbol of loss and loneliness. 

Today we seek to change the narrative. 

To mark this family as a strong, stable unit wrapped in love! 

Yarden and Shiri Bibas, 

This is their journey. 

https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0

ב 28 בינואר 2026 קיימתי מפגש אחד על אחד עם ירדן ביבס

כמעט שנה להחזרת הגופות של שירי, אריאל וכפיר. 

בתעוזה רבה וחשש לא קטן הסכים ירדן לשוחח איתי, זה לא ראיון וזו לא כותרת תקשורתית! זה רגע רגיש במיוחד עם אדם שמאוד יקר לי. 

ללא מצלמות, אחד על אחד, שיחה אינטימית סגורה שתאפשר לו מרחב בטוח רגע לגלול אחורה ולספר את שירי אהובתו. 

את החיים היפים והפשוטים שהם חלקו יחדיו, השאיפות, החלומות, הרגשות, היחד הבלתי נמנע ואבסולוטי שהם בחרו לחלוק באהבתם הגדולה. 

אותו יחד שנגזל באכזריות לנגד כל העולם באותה שבת ארורה. 

משם הם נפרדו, כל אחד לדרך אפופה, כואבת ובודדה. 

אחד חזר, שלושה בגופם ולא בנפשם. 

גבר שאוהב אישה בלב ליבו ונשמתו. 

אהבה שפוגשים פעם אחת בחיים ומוקירים לכל אורכם. 

שירי הפכה סמל עולמי של שבר וכאב, של אמהות אמיצה שנמדדת ברגעים קשים. 

ירדן הפך סמל אובדן ובדידות. 

היום אנו מבקשים לשנות משוואה ארורה זו ולסמן משפחה זו כיחידה חזקה, יציבה עטופה אהבה! 

ירדן ושירי ביבס, 

זהו המסע שלהם. 

https://www.instagram.com/buli_voice_of_hope?igsh=OXg5ZnIyZ2lzeHU0