באמצע חודש מאי 2022 החלו הפגנות נגד משטר האייתוללות באיראן בעקבות האינפלציה הגואה במדינה והסנקציות שהוטלו עליה. כפי שפירטנו בפרק הראשון של על הכוונת - 👈 האזינו לפרק הראשון של פודקאסט על הכוונת: במערבולת האינטרסים: • על הכוונת-פרק 1-ב...
מחירי מוצרי הייסוד במדינה, העופות, הביצים, השמן והלחם עלו ב-400%. תורי ענק נצפו במאפיות, אנשים ניסו להשיג כסף בכל דרך אפשרית, ואפילו הורידו ברזלים מעמודי חשמל כדי למכור אותם לתעשיות הברזל והפלדה.
ההפגנות האלה היו מוצלחות, למרות שהן היו מפוזרות וכלל ללא הנהגה. אחרי חודש של הפגנות אלימות, היד הקשה של הרפובליקה האסלאמית הצליחה להוריד את גובה הלהבות של המחאה על ידי הרג של מפגינים, הפחדה בעזרת קלגסי הבסיג', הזרמה של כוחות צבא לתוך הערים, ואפילו אימונים של חטיבת פאטמיון השיעית האפגנית למחיצת המפגינים ביד קשה. המשטר טיפל בהפגנות באלימות יתרה, אבל מחאות ספורדיות, פחות אלימות, נמשכו כל העת. סקטורים שונים במשק גם הפגינו וגם שבתו, מנהגי האוטובוסים, לעובדי הנפט והתעשיות הפטרוכימיות, נהגי הטרקטורים ועובדי המכרות, ועד למתמחים הרפואיים שלא קיבלו תשלום על עבודתם.
בתקופה של ההפגנות החלו גם מחאות נשים על ענייני שוויון והזכות ללכת ברחוב ללא חיג'אב, והמפגינים אף הכריזו באמצע חודש יולי על יום ללא חיג'אב. מאז, נשים איראניות רבות העזו ללכת בתוך הערים ללא פחד כשכיסוי הראש המפורסם לא מכסה יותר את שיערן. אחת מהנשים האלה היא האישה שעשתה היסטוריה באיראן – מהסא אמיני. אמיני בת ה-22, איראנית ממוצא כורדי, שהלכה ברחובות טהרן ללא חיג'אב והוכתה נמרצות על ידי משטרת הצניעות של טהרן, וככל הנראה גם נורתה באמצעות טייזר. היא קיבלה שבץ ונמצאה במצב של מוות מוחי בבית החולים קאסרה בטהרן. יום אחד אחרי אותה תקרית מצערת אמיני מתה מפצעיה, ובעקבות מותה איראנים רבים יצאו לרחובות למחאה ענקית נגד המשטר, חוקי האסלאם והחיג'אב.
המחאה האמיתית התחילה מיד לאחר הלווייתה של אמיני בעיר סאקז (Saqqez) שבפרובינציית כורדיסטן בצפון-מערב איראן. המשטר שעוד לא התאושש מההפגנות הקודמות ניסה להרגיע את הרוחות והתנער מאחריות למותה של אמיני על ידי דו"ח רפואי שטען שהיה לה גידול במוח, מחלת תַפֶלֶת השתן וגם שהיא נטלה כמה וכמה תרופות. אזרחי הרפובליקה האסלאמית כבר מכירים את השקרים של מנהיגיהם, וכמובן שאף אחד לא האמין לדו"ח המפוברק וההפגנות נגד המשטר המשיכו ביתר שאת. ההנהגה ביצעה עוד ניסיון הרגעה בדמות פיטוריו של מפקד משטרת הצניעות של טהרן, אך גם זה לא עזר למשטר האכזרי וההפגנות המשיכו בלי שום פחד.
בהפגנות אלה נראו הצתות של מכוניות משטרה, המונים שצובאים על קלגסי הבסיג' ועולים עליהם במכות וכוחות שלמים של משטרה שפשוט בורחים מאימת זעם המפגינים. בנוסף לכל זה אפילו נראו מפגינים שנלחמו בכוחות צבא ובסיג' והציתו את בסיסיהם שנמצאים בתוך הערים. בידיים חשופות הם נלחמו בקלגסים למרות כלי הנשק שבידיהם, או בשוטרים שרצו לחשמל אותם עם שוקרים חשמליים, והפחד של האזרחים פשוט נעלם.
ההפגנות התפשטו בכל רחבי איראן וגם ברחבי העולם. גולים איראנים ואנשים רודפי חופש הפגינו בברלין, אוסלו, טורונטו וסידני שבאוסטרליה, והפגנות ההזדהות עם המשטר הגיעו אפילו לפה, לתל-אביב. גל המחאה שטף גם את כוחות הביטחון באיראן, ואפילו נראו אנשי בסיג' ששורפים את כרטיס הזיהוי היחידתי שלהם, ואנשי צבא שנראו מהלכים בין המפגינים. כל העם האיראני קרא מגגות הבתים, ממש כמו במגפת הקורונה, "מוות לדיקטטור", ו"מוות לחמינאי".
במחאות באיראן, שלא פוסקות גם ברגעים אלה, נהרגו עשרות מפגינים מירי חי של קלגסי הבסיג' וכוחות פיזור ההפגנות. ישנם גם דיווחים על כך שהגיעו כוחות של חיזבאללה הלבנוני וחשד א-שעבי העיראקי כדי לטפל במפגינים ביד קשה. אבל כנראה ששום דבר לא יעצור עם שרוצה חופש וכבר אין לו מה להפסיד.
