ביום ראשון האחרון העולם ציין את יום השנה ה-21 לפיגוע בבנייני התאומים בניו-יורק. זה היה אירוע מכונן ששינה את העולם, והראה לכל הגלובוס מה הוא הטרור האסלאמי הרצחני. כל אחד בגילאי ה-30-25 ומעלה, זוכר בדיוק איפה הוא היה ומה הוא עשה באותו זמן שבו המטוסים נכנסו בבניינים הענקיים, וראה בטלוויזיה אנשים קופצים למותם ואת הבניינים מתרסקים וממלאים את ניו יורק באבק. הדבר השני שכל בן אדם נזכר בו זה השם שמעלה צמרמורת בכל אחד שזוכר את רגעיה הנוראיים של ארה"ב.
אל-קאעידה... מה עולה לאדם הסביר בראש כשאומרים את צמד המילים הזה? כמובן, בנייני התאומים והמטוסים. ואז עולות קונוטציות כמו אסלאם סוני, בחור רזה ומזוקן לבוש בשמלה, עריפות ראשים שמתועדות לראשונה בווידאו, דניאל פרל, ניק ברג, אפגניסטן ומערות טורה בורה.
אחרי כמה שנים שמענו כבר פחות על אל-קאעידה. הפיגועים שלהם לא פסקו, הג'יהאד העולמי המשיך במרץ. אבל הדברים האלה הם מה שרוב הציבור זוכר מאל-קאעידה. עד שבן לאדן חוסל בפקיסטן ב-2011 במבצע חנית נפטון בתקופת הנשיא ברק אובאמה.
עברו שלוש שנים, וביום אחד בהיר, תוך כדי מלחמת האזרחים בסוריה השם דאעש נכנס לחיינו, המדינה האסלאמית בעירק ובלבנט. ואז נשאלת השאלה גם פה, מה הקונוטציה שעולה לכל אחד בראש, כשהוא שומע את השם דאעש? אם אתם קצת שוחים בחומר, כמובן שתגידו סוריה ועירק, ואחר כך תיזכרו בדגל השחור הזה עם הכיתוב הלבן, סרבלים כתומים, שיטות מגוונות ואכזריות של הוצאה להורג בסרטוני FULL HD, ג'ון הג'יהאדיסט, ח'ליפות אסלאמית, אבו בכר אל-בגדאדי, הרס העתיקות בתדמור שבסוריה, חוקי שריעה, שפחות בכלובים נמכרות לכל המרבה במחיר, הפשמרגה של הכורדים, יזידים והבטאקלאן בפריז.
בטח שמתם לב שהזיכרון מדאעש הוא יותר ארוך ויותר מבעית. וזה לא רק בגלל שתור הזהב של דאעש נמצא הרבה יותר קרוב אלינו על ציר הזמן. זה גם בגלל נפלאות הטכנולוגיה, וגם האכזריות יתר של דאעש מול אל-קאעידה.
דאעש ניצל את הטכנולוגיה המערבית לטובתו, להפצת משנתו בכל מקום על פני הגלובוס. הוא פנה לצעירים המוסלמים בסרטוני HD עם הפקה איכותית, ובאותם סרטונים הוא גם פנה לשאר העולם עם הפחדות שנעשו בהוצאות להורג אכזריות: עריפות ראשים, ירי בקברי אחים, שריפת בני אדם חיים, הטבעת אנשים ואפילו צלייה איטית שלהם מעל אש, וג'ון ג'יהאדיסט אחד – המוציא להורג הראשי של דאעש, דובר אנגלית רהוטה, שמתריס נגד המערב.
כל אלה גרמו לאל-קאעידה להיראות כמשחק ילדים מול דאעש, אך זה לא ממש כך. למעשה ישנה תחרות עזה בין שניהם עוד מהימים שאחרי שחרורו של אבו מוסעב א-זרקאווי מהכלא בירדן בשנת 1999. כשא-זרקאווי הגיע לראשי אל-קאעידה באפגניסטן בשנה זו כדי להשיג את תמיכתם, העמדות שלו נראו אפילו להם קיצוניות מידי, אך הם תמכו בו בשל קשריו עם ג'יהאדיסטים ירדנים, "פלסטינים" וסורים. בשנת 2001 הוא הקים את הקבוצה הראשונה שלו שבנתה תאי טרור בעירק לקראת הפלישה האמריקנית המתוכננת. משם הארגון עבר גלגולים רבים, עד שא-זרקאווי חוסל בשנת 2006. את מקומו תפסו אבו עומר אל-בגדאדי ואבו איוב אל-מסרי, הם המשיכו את פיגועי הטרור בעיקר בעירק, ושם הארגון שונה ל"המדינה האסלאמית בעירק". בשנת 2010 השניים חוסלו על ידי ארה"ב
אחר כך הגיע המנהיג הכי מסוכן שהיה לארגון: אבו בכר אל-בגדדי. בשנת 2011, בהוראת א-זוואהירי, הארגון החל להקים מיליציות שיילחמו גם בסוריה, ובשנת 2013 אל-בגדדי החליף את שם הארגון לדאעש. בשנת 2014 המדינה האסלאמית התנתקה סופית מאל-קאעידה, אחרי שאל-בגדדי סירב לדרישות א-זוואהירי, להפסקת הפיגועים בסוריה וחזרה לפעילות בעירק בלבד.
ארגון אל-קאעידה לא תמך בהרג של המוסלמים השיעים ובטח לא של מתונים סונים, כפי שעשה דאעש. א-זוואהירי האשים את אל-בגדדי: "הוא מתחזה שהכריז על עצמו כח'ליף בעזרת כמה מאמינים לא ידועים והקים את דאעש. הוא הקים לעצמו מדינה על ידי פצצות ופיגועים, במקום להקים ח'ליפות מבחינת העם".
כך, רוב העולם המוסלמי, כולל אל-קאעידה שגם תומכת בח'ליפות אסלאמית, התנער מדאעש. בפרק הזה אנחנו ניכנס לקרביים של הג'יהאד העולמי, ההבדלים בין הארגונים הרצחניים, והתפשטות הג'יהאד העולמי מבית דאעש ואל-קאעידה.
עם:
ערן להב - מומחה לטרור, אנליסט וחוקר. מנהל ערוץ "מבטרור" שמספק מידע מהימן ואיכותי על הטרור האסלאמיסטי והג'יהאד העולמי. מחבר הספר "היצואן" שעוסק באחד הטרוריסטים הגדולים לשעבר - קסאם סולימאני.
חן שגב - עיתונאי עצמאי בתחומי המזרח התיכון והעולם המוסלמי. בעלים של ערוץ החדשות:
MTI-Ashram
העוסק בכל החדשות על העולם המוסלמי הסובב אותנו.
