בפרק הזה, שהוא בעצם ,קצת הפרק הראשון של "חמישים דקות" כי ליהיא לפיד היא אורחת באמת (שלא כמו יעל דורון, שבאה בפרק הראשון לתת את ברכת הדרך), דני מתקשה להסתיר את ההתרגשות בהגעתה לפודקאסט שלו. אנחנו פוגשים את ליהיא לפיד, האישה, האם, הבת של הוריה, הישראלית. ליהיא מביאה את עצמה בלי מסיכות. אמיתית, אוהבת ומגויסת למי ולמה שחשוב לה. מדברת על יעל ביתה, בעלת הצרכים המיוחדים, ועל המעבר מעמדת ה"מה יהיה עלי" ל"מה יהיה על יעל" ועל הכאב האימהי האמיתי. היא משוחחת עם דני, באופן אותנטי וכנה, על ההקבלה בין יציאה מהארון של להט"בים והוריהם לבין קבלת הילד שלך עם צרכים מיוחדים. הם מדברים על בושה, על להתבייש ועל לבייש. וליהיא מספרת בייאוש ובכאב על מה היא מרגישה מאז השבעה לאוקטובר, על החטופים וההרוגים. ובסוף דני מעז לשאול גם את מה שכולכן (והגייז) באמת רוצים לדעת ורק הוא מעז לשאול... איך זה להיות נשואה לגבר כזה חתיך!