לקוטי שיחות , חלק ט״ו, חנוכה, שיחה ב׳

עבודת קריאת שמע ושמונה עשרה, ארוממך אלוקי המלך מלמטה למעלה ומלמעלה למטה, נרות המקדש העלאת הנשמה חמקו האור, נרות חנוכה המשכת העצמות במקום החושך עד דכליא רגלא דתרמודאי אותיות מורדת, להיות כלי לאלוקות.

הטעם שנרות חנוכה מדליקים אחרי השקיעה דוקא משא״כ נרות המקדש ונרות שבת, אמיתית זריחת השמש היא בעת השקיעה, נתאווה הקב״ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא משא״כ עולמות העליונים הם ירידה מאור פני יתברך, ביאור הענין.

סעיף י״ד

החיות של תורת החסידות בחלק הדרוש של מודה אני: גדרן האמיתי של מצוות, רצון העצמות והמטרה היא בהם עצמם לא בשביל ענין אחר, ההפרש בין חוקים למשפטים.

חלק ט״ו ואחרון

בינה יתירה ניתנה באשה, ההפרש בין חכמה לבינה ומעלת הבינה על החכמה

סעיפים י״ב-י״ג

החיות שתורת החסידות מכניסה בחלק הפשט של מודה אני: הודאה על חיים יהודיים דוקא.

החיות בחלק הרמז של מודה אני: התחדשות ההתהוות בכל רגע, עומק הרמז על תחיית המתים.

גלות נמשל לשינה ולעיבור, גאולה נמשלה ליקיצה וללידה, ביאור בפרטיות.

שתי שיטות באופן גילוי אלוקות בבית המקדש, שני ביאורים בענין מקום, ובזמן הזה ההמשכה היא ע״י תפילה, גמ״ח ותורה ובפרט פנימיות התורה.

מעלת הדיבור בשורשו בפנימיות חכמה סתימאה, עצם הנפש, שלכן הוא מגלה עומק חדש בהשכל, שייכות השכל לתענוג, פנימיות הכתר.

סעיף י״א

ביאור ענין מודה אני על פי חסידות, יחידה, והטעם הפנימי שאין בו שמות ושני תקן אחרי זמן הש״ס

ביאור ענין ידיעת אלוקות במוחש שנפעל ע״י ירידת הנשמה למטה וההפלאה שבזה.