שיעור פרשת השבוע עם הרב יוסף יצחק פריימן. פרשת תולדות
תגלית מטלטלת: אלוקים מעדיף רשעים. אם חשבתם שאלוקים אוהב צדיקים, תחשבו שוב. איך ליצחק אבינו נולד בן כמו עשו? למה השם ברא בנו תכונות רעות? בסיום השיעור סיפור נס שמיימי מרגש.
'ויתרוצצו הבנים בקרבה', רש''י: כשהיתה עוברת על פתחי תורה של שם ועבר, יעקב רץ ומפרכס לצאת, עוברת על פתחי עבודת אלילים, עשו מפרכס לצאת.
הרמב''ם כותב בחיבורו 'שמונה פרקים' על 'החסיד המעולה' – שמלכתחילה מתאווה רק לטוב, ו'הכובש את יצרו' – שמתאווה אל הפעולות הרעות וכובש את יצרו. מעשה אבות סימן לבנים. תולדות יצחק – אומר רש''י: יעקב ועשו האמורים בפרשה, יעקב - איש תם יושב אהלים, 'החסיד המעולה'.
עשו - איש יודע ציד איש שדה. זה שעשו נולד עם טבע של משיכה לעבודה זרה עוד במעי אמו – לא מצד השפעת הכנענים – זה בכדי שעי''ז תוכל להתקיים עבודת הכובש את יצרו. וכך אכן היה בהשפעת יצחק ואברהם, עד שאברהם נפטר ואז בבחירתו החופשית עשו יצא לתרבות רעה.
אוצר לקוטי שיחות חלק א' ע' 128הערה 28: בעל תשובה יותר נעלה ממעלת ומדרגת אברהם אבינו שהיה מרכבה לאלוקות.
מסר מרכזי: שני מיני נחת רוח לפניו.
תניא פרק כ''ז: ואם העצבות אינה מדאגת עוונות, אלא מהרהורים רעים ותאוות רעות שנופלות במחשבתו... אדרבה, יש לו לשמוח בחלקו, שאף שנופלות לו במחשבתו הוא מסיח דעתו מהן, לקיים מה שנאמר (במדבר טו לט): "ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זונים אחריהם".
ואדרבה, העצבות היא מגסות הרוח, שאינו מכיר מקומו, ועל כן ירע לבבו על שאינו במדרגת צדיק, שלצדיקים בודאי אין נופלים להם הרהורי שטות כאלו, כי אילו היה מכיר מקומו, שהוא רחוק מאד ממדרגת צדיק, הרי זאת היא... עבודתם, לכבוש היצר וההרהור העולה מהלב למוח ולהסיח דעתו לגמרי ממנו ולדחותו בשתי ידים כנ"ל.
ולכן, אל יפול לב אדם עליו, ולא ירע לבבו מאד, גם אם יהיה כן כל ימיו במלחמה זו, כי אולי לכך נברא וזאת עבודתו, לאכפיא לסטרא-אחרא תמיד.
ושני מיני נחת רוח לפניו יתברך למעלה:
אחד - מביטול הסטרא-אחרא לגמרי, ואתהפכא ממרירו למתקא ומחשוכא לנהורא, ע"י הצדיקים.
והשנית - כד אתכפיא הסטרא-אחרא בעודה בתקפה וגבורתה, ומגביה עצמה כנשר, ומשם מורידה ה' באתערותא דלתתא,
וזהו שאמר הכתוב (בראשית כז ד): "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי", מטעמים לשון רבים, שני מיני נחת רוח. והוא מאמר השכינה לבניה, כללות ישראל.. וכמו שבמטעמים גשמיים, דרך משל, יש שני מיני מעדנים:
אחד - ממאכלים ערבים ומתוקים, והשני - מדברים חריפים או חמוצים, רק שהם מתובלים ומתוקנים היטב, עד שנעשו מעדנים להשיב הנפש.
וזהו שאמר הכתוב (משלי): "כל פעל ה' למענהו וגם רשע ליום רעה", פירוש, שישוב מרשעו, ויעשה הרע שלו יום ואור למעלה..
ולא עוד, אלא אפילו בדברים המותרים לגמרי, כל מה שהאדם זובח יצרו אפילו שעה קלה ומתכוין לאכפיא לסטרא-אחרא שבחלל השמאלי, כגון שחפץ לאכול, ומאחר סעודתו עד לאחר שעה או פחות ועוסק בתורה באותה שעה...
וכן אם בולם פיו מלדבר דברים שליבו מתאוה מאד לדברם, מענייני העולם, וכן בהרהורי מחשבתו, אפילו במעט מזעיר.. אסתלק יקרא דקודשא-בריך-הוא וקדושתו לעילא הרבה. ומקדושה זו נמשכת קדושה עליונה על האדם למטה לסייעו סיוע רב ועצום לעבודתו יתברך. וזהו שאמרו רז"ל "אדם מקדש עצמו מעט למטה - מקדשין אותו הרבה מלמעלה"...