אחאב יוצא למלחמה על רמות גלעד מחופש כחייל פשוט. חץ אחד, שנורה בלא מחשבה, מוצא את הסדק שבין קשקשי שריונו. מה הוא עושה? מבקש מהרכב להוציאו — ונשאר עומד. כל היום. עד הערב. עד שנגמרה המלחמה. עד שמת. הגמרא בסנהדרין לומדת שהחץ נורה "לטומו" — לא במקרה, אלא כדי לחתום שתי נבואות בבת אחת: נבואת מיכיהו ונבואת אליהו. ומה פשר ספד אחאב שמקביל בנבואת זכריה לספד יאשיהו? יושפט שב מהמלחמה — ומיד מקבל נבואה על שהצטרף לרשע. אך בדברי הימים מתגלה ממד אחר לגמרי: יושפט מקים מערכת משפט בכל הארץ, מבאר שבע עד הר אפרים, מחיל תקנה חדשה על הר הבית, ואז — שלוש אומות קמות עליו: עמון, מואב, ובני שעיר. חז"ל אומרים: אלו לא עמונים — אלו עמלקים במסווה. הכיני הכניזי והקדמוני — שלוש האומות שרק המשיח יכול לנצח. הרמב"ם כותב: מי שעומד בבית דוד, הוגה בתורה, כופה ישראל ללכת בה, ונלחם מלחמות ה' — הרי זה בחזקת משיח. האם יושפט עמד בכל הקריטריונים?