לומדים תורה עם הרב שמואל רסקין

חודש אלול מגיע, ואיתו המושג המוכר "המלך בשדה". אבל רגע, מה זה בעצם אומר?

איפה בדיוק נמצא המלך הזה בחיים שלנו?

כשאנחנו רצים לעבודה או עסוקים בענייני היומיום, איך זה בא לידי ביטוי?

ואם המלך כל כך קרוב, למה לפעמים קשה כל כך להרגיש אותו?

שאלות אלו מובילות אותנו למסע מרתק לגילוי משמעות עמוקה יותר של חודש אלול:

- מה הקשר בין הנשמה לציפור, ואיך זה קשור לצפצופים בבוקר?

- איך מצוות שילוח הקן מלמדת אותנו על עבודת ה' באלול?

- מהן שלוש הדרכים המפתיעות לפגוש את המלך, ואיך הן משתלבות בחיי היומיום?

- מהי "תשובה עילאה", ואיך היא שונה מהתשובה שאנחנו מכירים?

- ואיך כל זה קשור לסיפור על רב וקערת מרק בשמחת תורה?

הצטרפו למסע מרתק אל לב חודש אלול, ותגלו איך המלך באמת נמצא בשדה - אולי קרוב יותר ממה שחשבתם.

נס גדול, ענק, היה פה. המחבל שהתפוצץ בלב תל אביב עם כמויות החומר נפץ שפגעו רק בו עצמו מעורר שמחה גדולה בחלק לא מבוטל של האנשים, אך גם חוסר נוחות בחלק האחר.

מה נס עכשיו,

איפה היה אלוקים ב7/10, ומדוע אתמול נהרגו שני חיילים?

מה המטרה של הנס, אם אפשר פשוט שהאירוע לא יתחיל להתרחש?

שאלות הם דבר בריא, ואנחנו נפתח את נושא הנסים מההתחלה:

מדוע נסים מעוררים בחלקנו תחושת אי-נוחות?

מדוע אלוקים עושה נסים?

ומה אנחנו צריכים לקחת מהנס לחיים שלנו?

אומרים שהשנה הפך לנו האלוקים את שמחת תורה לתשעה באב, ואנו מתפללים שיהפוך את תשעה באב לשמחת תורה.

אבל באמת יש קשר בין שני התאריכים: בתשעה באב מתחילים את קריאת ספר דברים, המסתיים בשמחת תורה. וזה לא סתם, משהו מאוד רציני מתחבא מאחורי המסרים של ספר דברים:

- הפיל הלבן באמצע ספר דברים הוא שמשה לא נכנס לארץ. או אולי גם לא יכול להיכנס. איפה זה פוגש אותנו בחיים הפשוטים שלנו?

- מה משמעות ה"חורבן" כפי שהיא באה לידי ביטוי בחיים שלנו?

- ומדוע אף על פי כן, העובדה שמשה לא נכנס לארץ - היא סוד הגאולה?

- והכי חשוב: איך סוד ספר דברים ותשע באב, התגלה במלוא הדרו ויופיו, בשמחת תורה תשפ"ד, שלהבות האש שלו טרם שקטו בלבותינו

בכל שנה הימים הללו מבלבלים אותי, איך "אוכלים" אבלות וצער, איך החיים יכולים להיות מלאי שמחה ואז לבקש מאתנו להתאבל... והשנה... כשכולם באבל, הקושי גדל שבעתיים: להתאבל, להתעצב? זה כל כך לא יהודי, כל כך לא מתאים לנו –

בואו נדבר על הכל:

• האם באמת 'אבלות' משמעה פרצוף מנופח ועצבני?

• יכול להיות שהגישה הקלאסית לימי האבל הללו בטעות יסודה, ואלו בכלל ימי שמחה?

• מה ההבדל בין עצבות וכאב, בין דכדוך ואבל – זה ממש לא אותו הדבר!

• ומדוע שיטת הזיכרון הנוהגת בישראל, בימי הזיכרון השנתיים, איננה ראויה ואיננה מוסיפה כבוד לנופלים?

השיעור הקודם על המקום של הרבי אצל חסידים, עורר כצפוי תגובות רבות.

ביניהן תגובה מיוחדת של יהודי השואח: הכל טוב ויפה, אבל:

א. זה קצת מוגזם - לא מצאנו בחז"ל ובספרי ההלכה סגנון ושיטה השמה את הצדיק במרכז החיים כל כך!

ב. פולחן האישיות החבד"י כולל גם היגדים כמו "שלרבי יהיה נחת מאתנו" - האם הרבי הוא לא רק צינור ומדריך לעבודת הבורא? מדוע שלרבי תהיה נחת, לא לקדוש ברוך הוא?!

השתדלנו לענות על השאלות המצוינות הללו, ובדרך בעוד נושאים חשובים.

פרק חדש ב'תניא מהסוף להתחלה' מבוסס בעיקר על פרק ב' ופרק מב' בתניא

"אהבת השם" ו"יראת שמים" הם מילים גבוהות שלא בכל מצב עומד משהו אמיתי מאחוריהם. להיות "אוהב השם" זו דרגה לא פשוטה, ובטח שאין אלו סתם מילים. ריקוד ברחוב של "הקדוש ברוך הוא אנחנו אוהבים אותך".

אבל, מאיפה שלא נהפוך את זה - זהו חלק מאוד משמעותי בעולמו של כל עובד השם ברצינות.

הפעם ב"תניא מהסוף להתחלה" נפתח את הנושא המהותי הזה, בלי כפפות ובלי 'החלקות':

- מדוע `אהבת השם` , היא דבר כה מהותי בחיי עובד השם?

- למה אנחנו טוענים שאין זה עניין פשוט כל כך?

- ומה בכל זאת מבקשים `מאנשים כמונו` בתחום אהבת השם?

המקום של הצדיק במשנת החסידות גדול ורחב. במיוחד בדורנו הוא בולט בחב"ד. מקומו הרחב של הרבי בחייו של כל חסיד.

לרגל יום ההילולא השלושים של הרבי, השתדלנו לפתוח את הכל, ולענות על השאלות הקשות:

מיסודות האמונה שהשם קרוב לכל קוראיו, בלי כל קשר לדרגתו האישית בתורה ומצוות. אז למה צריכים את הרבי?

איסור חמור להעמיד 'מתווכים' בין הקב"ה ובין האדם, הנחת 'מתווך' כזה נחשבת הלכתית ללא פחות מעבודה זרה, אז... מה בדיוק הולך כאן?

אלו רק חלק מהשאלות, שהשתדלנו להתייחס אליהם בשיעור הזה.

פרק חדש ב'תניא מהסוף להתחלה' מבוסס בעיקר על פרק ב' ופרק מב' בתניא

עתים שהאדם מסתובב בעולם בתחושה שהוא אמור להגיע לאיזו מושלמות נשגבת, והוא מתאכזב שוב ושוב לגלות, שהמרחק שלו משם רחוק מכפי שהוא דמיין.

מסתובבים כאן אנשים שכל הזמן רק עסוקים בלחשוב, האם טעיתי שוב? היכן טעיתי? כיצד לא אטעה.

מה שהם לא יודעים, זה שהאלוקים בחר לברוא את האנושות עם פגם מובנה, כך שמרגע היווצרה היא סימפוניה של זייפנים, כי ככה בדיוק הוא רוצה אותנו!

בנושא המאוד יסודי הזה, נעסוק הפעם ב"תניא מהסוף להתחלה" :

- מי הם `המלאכים` , ומדוע הם `האויבים` שלנו?

- מהי `מטרת בריאת האדם` ולמה ניתנה תורת האמת לאנשי שקר?

- ומהיכן מקבל אדם כוחות לקום ולהתחדש אחרי `אסון כבד`?

וההשראה העמוקה שקיבלנו מידידי הרב `מענדי לסקר`, שאיבד ל"ע את בנו שניאור זלמן ז"ל בחג השבועות האחרון (יהיה השיעור לעילוי נשמתו)

פרק חדש ב'תניא מהסוף להתחלה' מבוסס בעיקר על פרקים לה' וכז' בתניא

זמן מתן תורה מוקדש לעיסוק באירוע הגדול ביותר שחווינו, האירוע המכונן של היהדות - מעמד הר סיני

העיסוק במעמד הר סיני כולל הרבה 'פירוטכניקה' של קולות ומראות ונסים ונפלאות

ומסתבר כי כל אלו נושאים מסרים עמוקים ומשמעותיים

שמלווים אותנו מאז ועד היום

כהכנה לחג מתן תורה, נעסוק באירוע הגדול ההוא

ספירת העומר היא אחת המצוות שנושאת כל כך הרבה חוסר הבנה, הנה חלק מהשאלות שמציקות לרבים מאתנו:

- למה צריכים לספור ולבדוק שבין פסח ושבועות אכן עוברים 50 יום?

- מה המשמעות של "העומר" שאליו סופרים?

- האם יש קשר בין ספירת העומר לאבלות על מות תלמידי רבי עקיבא?

- מדוע האבלות הזו לא מוזכרת במקורות הקדומים, והיא צצה רק לפני כשש-מאות שנה?

- חג השבועות במקרא הוא לא חג מתן תורה אלא זמן הקרבת "מנחת ביכורים", מה זה ועל מה זה?

עיון בעומק העומר, על פי תורת הקבלה והסברי החסידות, יעניקו לכם ללא ספק משמעות אחרת לגמרי לימים המיוחדים הללו