פרקים מ״ט-נ״ד.

החומש היומי למוצאי שבת, פרשת כי תצא, ט' באלול ה'תשפ"ו (22 באוגוסט 2026)

קטע זה, החותם את פרשת "כי תצא" (העלייה השביעית), מקבץ שורה של מצוות חברתיות ומוסריות המדגישות צדק, הגינות וחמלה כלפי החלשים בחברה. התורה מזהירה מפני עושק והלנת שכר של פועלים, דורשת משפט צדק לגר, ליתום ולאלמנה, ומצווה להשאיר עבורם מתנות עניים מתנובת החקלאות (שכחה, פאה ועוללות). בנוסף, מפורטים דינים כמו אחריות אישית לחטאים (אבות לא יומתו על בנים), הגבלת עונש המלקות כדי לשמור על כבוד הנידון, הלכות חסד כלפי בעלי חיים (איסור חסימת שור בדישו), ודיני ייבום וחליצה במקרה שאדם נפטר ללא ילדים. לקראת סיום, התורה דורשת יושר מוחלט במסחר באמצעות מידות ומשקולות מדויקים, וחותמת בציווי ההיסטורי לזכור את אכזריותו של עמלק ולמחות את זכרו מעל פני האדמה.

התניא היומי ליום שישי, ח' באלול ה'תשפ"ו (21 באוגוסט 2026)

קטע זה, מתוך תחילת איגרת י"ב בספר התניא, פותח בשאלה על ההבדל בין "מעשה" הצדקה המביא ל"שלום", לבין דרגה גבוהה יותר של "עבודת" הצדקה המביאה ל"השקט ובטח". כדי להסביר תחילה את מהות ה"שלום", מתאר הטקסט כיצד הקדוש ברוך הוא יוצר הרמוניה בין כוחות רוחניים מנוגדים: מידת החסד (המשולה למים ולנתינה ללא גבול) ומידת הגבורה (המשולה לאש ולצמצום). השלום בין ההפכים הללו מושג באמצעות התגלות "אור אין סוף" האלוהי, שהוא למעלה מכל הגבלה. אור זה מתגלה דרך מידת הרחמים (המכונה בקבלה "תפארת" ומיוצגת בשם הוי"ה), אשר משלבת בין החסד לגבורה, ממתקת את הצמצום, ומכריעה את הכף לטובת החסד והנתינה.

פרקים מ״ד-מ״ח.

החומש היומי ליום שישי, פרשת כי תצא, ח' באלול ה'תשפ"ו (21 באוגוסט 2026)

קטע זה (העלייה השישית מפרשת "כי תצא") עוסק בשורת מצוות חברתיות ומוסריות שנועדו להגן על כבוד האדם, על התא המשפחתי ועל החלשים בחברה. הוא פותח בדין חתן בשנה הראשונה לנישואיו, הפטור משירות צבאי ומחובות לאומיות כדי להישאר בביתו ולשמח את אשתו. בהמשך, התורה מפרטת הגנות על אנשים בעת מצוקה כלכלית: נאסר על מלווה לקחת כעירבון לחוב כלים החיוניים להכנת אוכל בסיסי, נאסר עליו להיכנס לביתו של הלווה כדי להחרים רכוש, והוא מחויב להשיב ללווה עני את העירבון שלו (כמו שמיכה או בגד) בכל פעם שהוא זקוק לו. בנוסף, הקטע קובע עונש מוות לחוטף וסוחר בבני אדם, ומזהיר מפני מחלת הצרעת ודיבור לשון הרע, תוך תזכורת לעונש שקיבלה מרים הנביאה כשדיברה סרה באחיה משה.

התניא היומי ליום חמישי, ז' באלול ה'תשפ"ו (20 באוגוסט 2026)

קטע זה (מתוך סיום איגרת י"א בספר התניא) מדגיש את החובה לחיות בשמחה תמידית ומתוך אמונה שלמה שכל מאורעות החיים מגיעים ישירות מהקדוש ברוך הוא והם טובים בתכלית, גם אם נדמה לנו אחרת. המחבר מסביר שעצבות ותלונות נובעות מאנוכיות ומהוות פגם מהותי באמונה, שכן אצל המאמין האמיתי, מאורעות העולם הזה – בין אם הם נוחים או קשים – שווים לחלוטין. תכלית בריאת האדם בעולם היא לעמוד בניסיון ולבחור בחיבור לאלוקות על פני שקיעה בתאוות חומריות. בסיום מוסבר סוד רוחני עמוק: כאשר אדם מאמין באמונה שלמה שמה שנראה לו כ"רע" הוא למעשה טוב עליון ונסתר, הוא ממתיק את המציאות וגורם לאותו "רע" להתבטל ולהפוך לטוב מוחשי וגלוי.

פרקים ל״ט-מ״ג

החומש היומי ליום חמישי, פרשת כי תצא, ז' באלול ה'תשפ"ו (20 באוגוסט 2026)

קטע זה (העלייה החמישית מפרשת "כי תצא") עוסק בשני נושאים הלכתיים וחברתיים: זכויות פועלים בחקלאות ודיני גירושין. בתחילה, התורה מתירה לפועל העובד בכרם או בשדה תבואה לאכול מהיבול בזמן הקטיף והקציר ככל שיחפוץ כדי לשבוע, אך אוסרת עליו לקחת מהתוצרת הביתה בתוך כליו הפרטיים. לאחר מכן, הקטע מפרט את יסודות דיני הגירושין, מציין את החובה לתת לאישה "ספר כריתות" (גט) כדי לסיים את הנישואין באופן רשמי, וקובע איסור מוחלט על הבעל הראשון לחזור ולשאת את גרושתו אם לאחר גירושיהם היא נישאה לגבר אחר (גם במקרה שהתגרשה שוב או שהבעל השני נפטר).

התניא היומי ליום רביעי, ו' באלול ה'תשפ"ו (19 באוגוסט 2026)

איגרת י"א בספר התניא קוראת לאדם להשתחרר מהתלות ברצונות גשמיים, אפילו הבסיסיים ביותר כמו משפחה, בריאות ופרנסה, ולשאוף אך ורק לחיות האלוקית שמקיימת אותם. בבסיס תפיסה זו עומדת האמונה שכל המציאות נבראת מחדש בכל רגע ורגע יש מאין על ידי הקדוש ברוך הוא, מתוך מקור של טוב מוחלט ואינסופי; משום כך, גם מה שנחווה על ידינו כרע, קושי או ייסורים הוא למעשה טוב אלוקי נשגב שפשוט נמצא מעבר להשגתנו השכלית. ההכרה העמוקה שאין אף מקום שפנוי מנוכחותו של השם, אמורה לסלק מן האדם כל תחושת צער ודאגה, ולמלא אותו בשמחה איתנה, בביטחון ובתחושה מתמדת של "עוז וחדווה במקומו".

פרקים ל״ה-ל״ח.