פרקים ע״ט-פ״ב.

החומש היומי ליום חמישי, פרשת עקב, ט״ז באב ה׳תשפ״ו (30 ביולי 2026):

בקריאה זו מפרשת עקב מבהיר משה לבינו את מבוקשו היחיד של ה': יראה, אהבה, הליכה בדרכיו ושמירת מצוותיו – דרישות שנועדו אך ורק לטובתם של בני ישראל, שנבחרו מאהבת ה' באבותיהם; כחלק מכך, מודגשת החובה להסיר את אטימות הלב, לאהוב את הגר ולזכור את גדלות ה' הפועל בצדק ובמידת הענווה. בהמשך, פונה משה לדור שחווה בעצמו את נסי מצרים, קריעת ים סוף ועונשם של דתן ואבירם (בניגוד לבניהם שלא ראו זאת), וקורא להם לחזק את אמונתם ולשמור את המצוות כדי שיזכו להתחזק, לרשת את הארץ המובטחת ולהאריך ימים על אדמתה.

התניא היומי ליום רביעי, ט"ו באב ה'תשפ"ו (29 ביולי 2026)

בקטע זה מסביר האדמו"ר הזקן כי העולם הזה נברא מהאות ה' תתאה (האחרונה בשם הוי"ה, המייצגת את ספירת המלכות ומקור הדיבור), אשר יניקתה וראשית התגלותה נמשכות מ-ה' עילאה (ספירת הבינה, המשפיעה בלב וממנו יוצא הבל הדיבור). התפשטות האות ה' לאורך ולרוחב מסמלת ב-ה' תתאה את התפשטות מלכותו של הקב"ה ("בבאשר דבר מלך שלטון") לכל ששת הקצוות – מעלה, מטה וארבע רוחות השמיים – שכולן נבראו ומונהגות על ידי אותיות הדיבור האלוקי.

פרקים ע״ז-ע״ח.

החומש היומי ליום רביעי, פרשת עקב, ט"ו באב ה'תשפ"ו (29 ביולי 2026).

בקריאה זו מפרט משה רבנו את ציווי ה' לפסול את הלוחות השנייים ולעשות ארון עץ לאחסונם עד לבניית המשכן, ומציין כי ה' מחל לעם בזכות תפילתו בשהותו השלישית בהר (40 יום ברצון) והורה לו להמשיך להנהיגם לארץ. כחלק מתוכחתו מביא משה את מסעיהם המורכבים והנסיגה לאחור בעקבות מות אהרן, המדגישה את קושי מיתת צדיקים וכובד החטא, ומנגד משלב את הבדלת שבט לוי לעבודת הקודש (נשיאת הארון, שירות במקדש וברכת כהנים) בשל נאמנותם, תוך קביעה כי אין להם נחלת קרקע שכן "ה' הוא נחלתו".

התניא היומי ליום שלישי, י"ד באב ה'תשפ"ו (28 ביולי 2026):

בקטע זה מסביר האדמו"ר הזקן כי באותיות הדיבור ישנם שני ממדים: ה"צורה" (פנימיות האותיות והשינוי ביניהן) הנובעת מהחכמה והרצון, וה"חומר" (חיצוניות וגוף האותיות) שהוא ההבל הפשוט היוצא מהלב והגרון בטרם התחלקותו לעשרים ושתיים האותיות בה' מוצאות הפה. מאחר שצליל ההבל היסודי והמופשט הוא האות ה' ("אתא קלילא"), אומרים חז"ל ש"העולם הזה נברא בה'" – שכן העולם הזה החומרי נברא מחיצוניות וגוף האותיות של הדיבור העליון.

פרקים ע״ב-ע״ו.

שיעור החומש היומי ליום שלישי, פרשת עקב, י"ד באב ה'תשפ"ו (28 ביולי 2026).

קריאה זו עוסקת באזהרת משה רבנו לעם ישראל שלא יחשבו שארץ ישראל ניתנה להם בזכות צדקתם, אלא בשל רשעת העמים ומימוש השבועה לאבות. כדי להוכיח את היותם "עם קשה עורף", סוקר משה את חטאיהם במדבר, ובראשם חטא העגל: הורדת הלוחות הראשונים, שבירתם, והתנפלותו בתפילה ובצום במשך ארבעים יום כדי לבטל את גזרת ההשמדה מעם ישראל ומאהרן. כמו כן הוא מזכיר חטאים נוספים (תבערה, מסה, קברות התאווה וחטא המרגלים בקדש ברנע), ומפרט את נוסח תפילתו לה' שבה קרא להפוך את הגזרה למען הברית עם האבות ולמניעת חילול ה' בעיני האומות.

התניא היומי ליום שני, י"ג באב ה'תשפ"ו (27 ביולי 2026):

בקטע זה מסביר האדמו"ר הזקן כי התענוג וההשגה האלוקית של הנשמות בעולם הבא נמשכים מהחכמה העליונה (הנרמזת באות י' בשם ה'), שהיא מקור פנימי וסתום שלמעלה מהשכל הגלוי. כדוגמה לכך שהחכמה היא שורש הדיבור ("אבא יסד ברתא"), הוא מראה כיצד אותיות הדיבור נוצרות בפה באופן על-טבעי שאינו מודע או מודרך על ידי השכל הרגיל – כפי שרואים אצל תינוק שמבין הכל אך עדיין אינו מסוגל לדבר.

פרקים ס״ט-ע״א.