החומש היומי ליום חמישי, פרשת ראה, כ״ג באב ה׳תשפ״ו (6 באוגוסט 2026)

פסוקים אלו מפרשת "ראה" עוסקים במצוות המעשרות מהתבואה והבקר, ומדגישים את החובה לשמוח לפני ה' ולדאוג לחלשים בחברה. התורה מצווה להפריש בכל שנה "מעשר שני" שאותו יש לעלות ולאכול בירושלים, ואם הדרך לשם ארוכה מדי – ניתן לפדות את התבואה בכסף ולקנות בו מזון בעיר הקודש. בשנה השלישית משתנה הדין, ובמקום להעלות את המעשר לירושלים מחלקים אותו כ"מעשר עני" בתוך הערים ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה כדי שיוכלו לאכול ולשבוע. קיום דינים אלו, לצד האזהרה החשובה שלא להזניח את הלוי חסר הנחלה, הם הבסיס לערבות ההדדית בעם ומבטיחים לאדם את ברכת ה' בכל מעשה ידיו.

התניא היומי ליום רביעי, כ"ב באב ה'תשפ"ו (5 באוגוסט 2026).

פרקים ק״ו-ק״ז.

החומש היומי ליום רביעי, כ"ב באב ה'תשפ"ו (5 באוגוסט 2026).

קריאה זו מתוך הרביעי של פרשת ראה מתמקדת בקדושתו של עם ישראל ובמצוות שנועדו להבדיל אותו מאומות העולם, כאשר הפתיחה אוסרת על פגיעה עצמית ותלישת שיער לאות אבל על מת (מנהג שהיה נפוץ בעמים אחרים). עיקרו של הקטע מוקדש לפירוט דיני הכשרות: התורה מגדירה את סימני הטהרה המאפשרים לאכול בהמות (כאלו שגם מפריסות פרסה וגם מעלות גרה) וחיות מים (בעלי סנפיר וקשקשת), וכן מונה במפורש את סוגי העופות הטמאים שאסורים באכילה. בסיום, הקטע חותם בשני איסורי אכילה מרכזיים נוספים – איסור אכילת "נבלה" (חיה שמתה שלא כהלכה, אותה יש להעביר לגר תושב או למכור לנוכרי), והאיסור המפורסם של בישול בשר בחלב ("לא תבשל גדי בחלב אמו").

התניא היומי ליום שלישי, כ"א באב ה'תשפ"ו (4 באוגוסט 2026)

הקטע מתחילת איגרת ז' ב"אגרת הקודש" מתוך ספר התניא, עוסק במשמעות הביטויים "חלקנו" ו"גורלנו" המופיעים בתפילה ביחס לקשר של עם ישראל עם הקב"ה. בעל התניא מסביר שהמונח "חלק" מצביע על גילוי אלוקי בנפש היהודי, ומתעוררת השאלה כיצד ניתן לייחס "חלקים" לקב"ה, שהוא אחד ופשוט בתכלית הפשיטות. התשובה לכך טמונה באופן בו אנו חווים את הקב"ה: בעוד שמהותו ועצמותו של ה' ממלאים את כל העולמות בשווה ומעל לכל תפיסה או הגבלה (כמו נשמה שאינה נתפסת ומושפעת מהגוף), האור והחיות המחַיים את העולמות מגיעים אלינו רק כ"הארה מהארה" (זיו והוד). הארה מצומצמת זו יורדת ומתלבשת בעולמות דרך שרשרת של צמצומים רבים, וכך היא יכולה להיתפס ולהוות "חלק" ו"גורל" עבור בני ישראל.

פרקים ק״ד-ק״ה.

החומש היומי ליום שלישי, פרשת ראה, כ' באב ה'תשפ"ו (3 באוגוסט 2026).

הקטע מפרשת "ראה" עוסק בציווי המרכזי לשמור אמונים לה' ולהתרחק לחלוטין מעבודה זרה, תוך אזהרה מפורשת שלא להוסיף או לגרוע ממצוות התורה. יחד עם פירוש רש"י, הטקסט מפרט את הדינים והעונשים החמורים כלפי גורמים המנסים להדיח את העם מאמונתו: נביא שקר המשתמש באותות ומופתים כדי להטעות, אדם קרוב ("מסית") המנסה לפתות לעבודה זרה בסתר, ודיניה של עיר שלמה שהודחה מדרך התורה ("עיר הנידחת") שאותה חובה להחריב כליל. מטרת הציוויים הללו היא לבער את הרע והשחיתות מקרב החברה, למנוע את חרון אפו של ה', ולהבטיח את המשך רחמיו וברכתו לעם ישראל.

התניא היומי ליום שני, כ' באב ה'תשפ"ו (3 באוגוסט 2026)

קטע זה מתוך התניא מסביר כי קיימים שני סוגים של אהבת ויראת ה': הסוג הראשון מושג על ידי מאמץ והתבוננות של השכל האנושי, ואילו הסוג השני, שהוא נעלה לאין ערוך ונקרא "אמת", ניתן לאדם כמתנה מלמעלה ישירות מהקב"ה. הדרך המעשית לזכות לאותה מתנה אלוקית היא באמצעות מצוות הצדקה; כאשר אנו מרחמים על הזולת ונותנים לו צדקה – ובפרט כשמדובר בצדקה למען ארץ ישראל – אנו יוצרים "התעוררות מלמטה" שמעוררת עלינו את רחמיו וחסדיו של הקב"ה מלמעלה, ובכך אנו "זורעים" ומצמיחים בעולם ובנפשנו את אותה אמת אלוקית עליונה.

פרקים צ״ז-ק״ג.

החומש היומי ליום שני, כ' באב ה'תשפ"ו (3 באוגוסט 2026)

קטע זה מתוך ספר דברים ופירוש רש"י עוסק בחובה לרכז את כל עבודת הקורבנות, הנדרים והמעשרות אך ורק ב"מקום אשר יבחר ה'" (בית המקדש), ואוסר בתכלית להקריב בבמות פרטיות או בכל מקום אחר. עם זאת, מכיוון שהעם יתרחק מן המקדש ביישוב הארץ, התורה מתירה לשחוט חיות למטרת אכילת חולין ("בשר תאווה") בכל מקום, תוך היתר אכילה לטמאים ולטהורים יחדיו כבשר צבי ואייל. לצד היתר זה, התורה מזהירה בחומרה רבה ושוב ושוב שלא לאכול את הדם אלא לשופכו עלי אדמות כמים, ומדגישה כי הקפדה על מצוות אלו, יחד עם הדאגה והתמיכה בלויים, תבטיח קיום של הטוב והישר ותביא ברכה לאדם ולזרעו אחריו.