החומש היומי ליום ראשון, פרשת האזינו, כ״ד באלול ה׳תשפ״ו (6 בספטמבר 2026):

בפסוקים אלו הפותחים את שירת האזינו, משה רבנו קורא לשמיים ולארץ לשמש עדים נצחיים לברית עם ישראל, שכן בניגוד אליו הם יתקיימו לעד ויוכלו להעיד ולהגיב למעשי העם לדורותיהם. הוא מדמה את דברי התורה למטר ולטל המעניקים חיים ומצמיחים, ומדגיש את משפטו הצדק, אמונתו ושלמותו של אלוהים, אשר נותן גמול ראוי לכל. מנגד, משה מוכיח בחומרה את העם על כפיות הטובה שלהם כלפי הבורא, מכנה אותם "דור עיקש ופתלתל" שחטאיו הם מום לעצמם, ומזכיר להם שהאל הוא אביהם שברא, תיקן וביסס אותם כאומה.

התניא היומי למוצאי שבת, כ״ג באלול ה׳תשפ״ו (5 בספטמבר 2026):

על האדם לתת צדקה בנדיבות ולפנים משורת הדין ולא לדקדק בחישובים, שכן נתינה זו מעוררת עליו רחמי שמיים, מהווה כפרת עוונות ורפואה לנפש, ונחשבת להלוואה לקב"ה שמחזיר את שכרה בכפליים עוד בעולם הזה.

פרקים ק״ח-קי״ב

החומש היומי למוצאי שבת, פרשת ניצבים-וילך, כ״ג באלול ה׳תשפ״ו (5 בספטמבר 2026):

משה רבנו מסיים את כתיבת ספר התורה ומצווה להניחו לצד ארון הברית, מעודד ומחזק את יהושע כמחליפו, ומלמד את עם ישראל את "השירה" (שירת האזינו) כדי שתשמש עבורם עדות ואזהרה נצחית לבל יעזבו את דרך ה' ויפנו לעבודה זרה לאחר מותו.

התניא היומי ליום שישי, כ״ב באלול ה׳תשפ״ו (4 בספטמבר 2026)

באגרת זו פונה האדמו"ר הזקן לקהילה שנקלעה למצוקה כלכלית קשה, ודורש מהם להמשיך לתמוך בעניי ארץ ישראל למרות הקושי האישי. הוא מבהיר שהכלל ההלכתי "חייך קודמים לחיי חברך" תקף אך ורק במצבי חירום בהם שני הצדדים ניצבים בפני סכנת חיים זהה, כמו מאבק על כד מים יחיד במדבר. לעומת זאת, צרכי הקיום הבסיסיים של העניים – לחם לילדים, עצי הסקה ובגדים נגד הקור – קודמים להוצאות כבוד או מותרות של התורמים, דוגמת לבוש מהודר או סעודות בשר ודגים. האגרת מדגישה את חובת הערבות ההדדית של "וחי אחיך עמך", לפיה הישרדותו הפיזית של העני ניצבת מעל לשמירה על רמת החיים והנוחות של התורם.

פרקים ק״ו-ק״ז

החומש היומי ליום שישי, פרשת ניצבים- וילך, כ״ב באלול ה׳תשפ״ו (4 בספטמבר 2026):

בקטע זה, אלוהים מודיע למשה שיום מותו מתקרב ומצווה עליו להעביר את ההנהגה ליהושע בן נון באוהל מועד. אלוהים מזהיר מראש שלאחר מותו של משה, בני ישראל עתידים להפר את הברית, לפנות לאלוהי נכר ולעזוב את דרך הישר. כתוצאה מכך, אלוהים יסתיר את פניו מהעם ויסיר את השגחתו, מה שיוביל לצרות קשות שיגרמו לעם להבין שהן נובעות מריחוקם מהאלוהים. כדי להכין אותם מראש, אלוהים מצווה על משה ויהושע לכתוב את השירה (שירת "האזינו") וללמד אותה את בני ישראל, כדי שתשמש כעדות מתמדת וכאזהרה ברורה לדורות הבאים על הבחירות שלהם והשלכותיהן.

.

פרקים ק״ד-ק״ה.

החומש היומי ליום חמישי, פרשת ניצבים- וילך, כ״א באלול ה׳תשפ״ו (3 בספטמבר 2026):

בקטע זה, משה רבנו מעודד באופן פומבי את יהושע בן נון לקראת כניסתו לתפקיד מנהיג העם, ומבטיח לו שה' ילווה אותו ולא יעזוב אותו בכיבוש הארץ. לאחר מכן, משה כותב את התורה, מוסר אותה לכוהנים ולזקנים, ומצווה על מצוות "הקהל": מעמד ציבורי גדול המתקיים בחג הסוכות במוצאי שנת השמיטה, שבו כל העם – גברים, נשים וטף – מתכנסים יחד כדי לשמוע את קריאת התורה, במטרה להתחזק בלימוד, ביראת שמים, ולהבטיח את העברת המסורת גם לדורות הבאים.