התניא היומי ליום ראשון, י״ז באלול ה׳תשפ״ו (30 באוגוסט 2026) – באיגרת הקודש ט"ו שבספר התניא מוסבר כי "עשר הספירות" הן הכלים שדרכם "אור אין סוף" הבלי-גבול בורא, מחיה ומנהיג את העולמות המוגבלים. מכיוון שנשמת האדם משתלשלת מאותן ספירות עליונות ומורכבת מעשרה כוחות נפש מקבילים, היא משמשת כבבואה של הסדר האלוקי. על פי הכלל "ומבשרי אחזה אלוה", אדם יכול להתבונן במבנה נפשו שלו כדי לקבל מושג והבנה לגבי עשר הספירות ודרכי ההנהגה של הבורא, אם כי בסוף הפרק מודגש שאין לייחס שום דמיון ממשי או יחס שווה בין כוחות האדם המוגבלים לבין השלמות האלוקית העליונה.

פרקים פ״ג-פ״ז.

.

פרקים ע״ט-פ״ב.

.

.

פרקים ע״ז-ע״ח.

.

התניא היומי ליום חמישי, י״ד באלול ה׳תשפ״ו (27 באוגוסט 2026)

קטע זה, החותם את איגרת י"ג, מבאר את הפסוק "מה רב טובך" ומסביר שבעם ישראל קיימים שני אופנים של נתינה וטוב: חסד גלוי המאפיין את "בעלי הביטחון" (ששורשם במידת החסד והימין), וחסד נסתר ועצום של "יראי השם" (ששורשם בגבורה והשמאל), אשר מקיף את נשמתם מלמעלה ומתגלה לעיתים בפעולות של חסד בלתי מוגבל. בזכות כך שעם ישראל נוהג במידת חסד עצומה וחסרת גבולות (בין אם בגלוי ובין אם בהסתר), הם מעוררים עליהם מן השמיים התנהגות מקבילה של "רב חסד" – חסד אלוהי עליון ואינסופי (מבחינת "כתר" ו"סובב כל עלמין") שאין שום מידת דין שיכולה לעכב או לצמצם אותו, והוא עוטף ושומר עליהם כמו סוכה.

פרקים ע״ב-ע״ו