בפינתה השבוע, עוקבת אורית פרלוב אחר השיח ברשתות החברתיות סביב חודש הרמדאן וההסלמה הרב-זירתית שהתרחשה במהלכו.

בחלק הראשון, דנה פרלוב במבנה של ״החזית הרב-זירתית״ ובתפקידם של איראן (נותנת החסות), נסראללה (המאסטרו, מנצח התזמורת) והפלגים הפלסטינים (״הנגנים״). נבין מה תפקידם של סאלח אל-עארורי, סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס החי בבירות, ומה תפקידו של זיאד נח׳אלה, מנהיג הג׳יהאד האסלאמי החי גם הוא בבירות, ולמי מביניהם יש תפקיד חשוב יותר בהקמת החזית הרב-זירתית. נברר למעשה מי אחראי ההפקה של ״קרנבל הרמדאן״ שמתקיים זה שנה שלישית ברציפות.

לאחר מכן בוחנת פרלוב את האסטרטגיה בעלת ארבעת השלבים של חמאס ליישום אירוע הרמדאן. האם הצליחה, או לחילופין נכשלה, ומה היו תפקידם של הסרטונים האלימים מתוך מסגד אל-אקצא בהשלמת המשוואה?

לבסוף, סוקרת פרלוב את השיח הציבורי בעזה, בלבנון ובמפרץ הפרסי. האם ישנה לגיטימציה ציבורית בלבנון ובעזה להרחבת ההסלמה וליציאה למלחמה? האם נח׳אלה ואל-עארורי פופולאריים? ומה קרה לניכסיות של ישראל בעיני המפרציות - מדוע היא נחלשת?