סיבו (SIBO), שגשוג יתר של מיקרואורגניזמים במעי הדק, הפך בשנים האחרונות למושג נפוץ בעולם בעיות העיכול, אבל מה באמת עומד מאחוריו?
בפרק נבין מדוע המעי הדק אמור להכיל אוכלוסייה מיקרוביאלית קטנה יחסית, ואילו מנגנונים מונעים מחיידקים ומיקרואורגניזמים להתבסס בו: חומצת הקיבה, תנועתיות, ה־MMC, המרה ומלחי המרה, המסתם האילאוצקלי ומערכת החיסון.
נדבר על הגורמים שעלולים לאפשר שגשוג יתר – הפרעות בתנועתיות, עצירות, שינויים אנטומיים, תרופות, חומציות הקיבה ועוד – ועל ההבדל בין SIBO של מימן לבין IMO הקשור למתאנוגנים ולמתאן, וגם על מימן גופרתי.
ולבסוף נבחן את אפשרויות הטיפול: אנטיביוטיקה וצמחי מרפא, שיפור תנועתיות, תזונה, סיבים, פרוביוטיקה, צום ומרווחים בין ארוחות, ובעיקר את השאלה החשובה ביותר:
למה לא מספיק להרוג את המיקרואורגניזמים, וחייבים להבין קודם למה הם הצליחו להתבסס שם מלכתחילה כדי לטפל במצב?