יש זוגות בפרק ב' שנפרדים כי הם לא מצליחים להחזיק את המגורים בשני בתים נפרדים. 

לפעמים זו התחושה שצד אחד רוצה יותר או דוחף יותר לכך, והשני רוצה פחות או מבקש להאט את הקצב. לפעמים לשנינו מתאים לגור בנפרד כרגע, ועדיין התחושה לא שלמה, משהו חסר, המציאות מרגישה כמו פשרה, כמו משהו בהולד. 

בפרק מיוחד שהקלטנו בפודקאסט שלנו להורים ולבני זוג בפרק ב, אנחנו מציעים נקודת מבט אחרת לחוויה של מגורים בשני בתים - שמאפשרת לצאת מתקיעות, מכעסים, מתסכולים, מתחושה שיש בינינו פערים. 

זו תפיסה, שלא רק שאינה מרחיקה מאיתנו את העתיד המשותף יחד, אלא להיפך בונה ומעמיקה אותו ממקום נכון - כי בסוף אף אחד מאיתנו לא רואה בעיני רוח בדמיונו, אם שמים בצד לרגע את האילוצים, זוגיות עם אהבת חיינו שאינה במיטה אחת, בבית אחד, בחיים משותפים.

להיות הורה לילדים שבוחר לבנות חיים יחד עם בן/בת זוג לילדיו בפרק ב', זה למצוא את עצמי בתוך מורכבות רגשית שלפעמים מאוד מציפה. דווקא בסיטואציות הקטנות של החיים. 

לפעמים  הקושי הוא השינוי בהורות שלי – פתאום יש לי פחות זמן עם ילדיי, יש עוד בן זוג וילדים במרחב, ויש לכך השפעה.

לפעמים זה לא הזמן, אלא האינטימיות שהיתה כשהיינו רק אני והם, ההרגלים הקטנים של היום יום, שאולי קצת הלכו לאיבוד, או שיש פחד שילכו לאיבוד אם אנחנו לקראת חיבור משפחות.

לפעמים האתגר שלי כהורה  ביולוגי הוא דווקא הדריכות, הצורך לוודא שהילד שלי לא פוגע בילדים אחרים, שהם לא אחיו הביולוגים, או שאולי זה הצורך לפשר בין הילד לבן הזוג, להיות שם כדי למנוע פיצוצים ולוודא שכלום מרוצים. 

אז מצד אחד אני מאוד רוצה את זה, ומצד שני  אני גם רוצה שמה שיש לי עם ילדיי לא ישתנה. 

הפרק הזה הוקלט מנקודת המבט של ההורה הביולוגי, ומציע כלים להתמודדות בתוך המרחב הרגשי הזה, לא בהכרח כי הילדים מתנגדים, אלא כשעולה הקושי הזה שלנו עם עצמינו. 

יש מחשבה שמשפחה משולבת היא משפחה שבאה מתוך בחירה, הלא לא נולדנו אליה, היא תוצאה של בחירה שלנו כזוג ליצור אותה, ואנחנו דווקא באים ואומרים הפוך:

גם משפחה בפרק ב' כמו בפרק א' לא בוחרים 

מה זה אומר? איך זה יכול להיות? ומה המשמעות של זה בחיים שלנו?

בפרק המיוחד הזה שהקלטנו במיוחד ליום המשפחה אנחנו מביאים אליכם 10 תובנות שלא תשמעו בשום מקום אחר, מרגשות, מרתקות, מרחיבות את החשיבה על מה זה משפחה משולבת, מחוברות לחיים האמיתיים של זוגיות בפרק ב'.

משפחה משולבת עם ילדים מתבגרים או בוגרים זה נושא, כי הם כבר עצמאים ולא בהכרח רוצים להצטרף לחיבור הזה?

איך מתמודדים כשהם אומרים לנו: "לא רוצים לגור יחד, לא רוצים לבוא, זו בחירה שלך אנחנו מכבדים שמחים שטוב לך אבל לנו זה לא מתאים". ?

אי אפשר לכפות עליהם או להכריח אותם,. 

זאת התמודדות מורכבת בהורים ביולוגים - איך נכון להגיב? לשחרר אותם? להתעקש? 

האם לוותר על הזוגיות, לייצר הפרדה בין החיים עם הילדים והחיים הזוגיים?

ומה קורה מנקודת המבט של ההורה המשלב שאלו לא ילדיו הביולוגים? 

זה אתגר ששנינו מתמודדים איתו יחד, ולכל אחד מאיתנו חלק בדרך שבה נבחר לנהל את זה ולתמוך אחד בשנייה.

על האתגר המורכב הזה, אנחנו מדברים בפרק, ואנחנו ממליצים להקשיב לו עד הסוף בתשומת לב. 

אנחנו מכירים את המורכבות, ואנחנו גם יודעים איך זה כשמוצאים את הדרך והיא נכונה וטובה לכולם, וכמה סיפוק ונחת יש שם, ולכן שילבנו בפרק גם דוגמאות מהחיים באמיתיים שלנו ושל בני זוג שליווינו 

יש את המקום המתסכל, הכואב הזה שבו אנחנו מנסים לדבר על גבולות, על איך להתנהל בחיים שלנו, והשיחה הופכת להיות לריב זוגי.

במקום להשאר בשיחה עניינית על הנושא אנחנו עוברים לדבר אחד על השני.

אני אראה לך כמה אתה לא בסדר, אתה תראה לי כמה אני לא בסדר. אנחנו נביא "הוכחות" וצדקות מהעבר, נגיד דברים שאנחנו לא מתכוונים אליהם בהכרח, ולפעמים נקצין רק כדי שדעתינו תשמע.

אנחנו בעיקר מאבדים במקום הזה, את הנימוס האנושי ואת ההקשבה.

למה זה קורה בפרק ב'?

איך זה שויכוח על גבולות, שמתחיל כשלאחד מאיתנו משהו מפריע, הופך לריב זוגי?

מה הרקע הייחודי לזוגיות פרק ב' שעומד מאחורי הדינאמיקה הזוגית זו? ומה אנחנו לא רואים שאם היינו רואים אפשר היה למנוע את הריבים האלו, שרק מרחיקים בינינו?

בפרק מרתק אנחנו מדברים על איך הנסיבות הייחודיות של פרק ב' מייצרות את הדינמיקה הזו של ריב, ומהם המנגנונים הרגשיים שמנהלים אותנו, וגם נותנים 2 טיפים לשינוי הדפוסים האלו.

זה פרק חשוב לכל מי שבזוגיות פרק ב', בכל שלב של הקשר ובהתמודדות מול כל שיחה על "גבולות" בהקשר לילדים, לכסף, לגרושים, למשפחות מורחבות.

המקומות האילו שבהם אנחנו לא מסכימים בינינו בזוגיות שלנו בפרק ב'. לפעמים אלו דברים גדולים לפעמים דברים קטנים של החיים. אלו בד"כ קונפליקטים שקשורים לילדים בצורה כזו או אחרת, לגרושים או לכסף, ולפעמים אלו נושאים שקשורים רק לזוגיות עצמה.

אנחנו מוצאים עצמינו רבים על אותם נושאים שוב ושוב, לא מצליחים להגיע לפתרון. התחושה היא שאין הקשבה או הבנה בצד השני. אנחנו מרגישים שלא רואים אותנו, שאנחנו בתחתית העדיפויות. אנחנו מתוסכלים, כועסים, לפעמים צועקים את התסכול חזק יותר, לפעמים מתרחקים.  אנחנו בתקיעות, וזה לא עושה טוב לזוגיות בינינו. 

את המקומות האלו אנחנו רוצים לפתור, ללמוד להתקדם מתוך האי הסכמות האילו, בדרך שתהיה טובה גם לי וגם לך. 

אין לנו אפשרות אחרת אם אנחנו רוצים להיות יחד, לבנות חיים משותפים, להיות צוות, להיות זוג, להיות הורים, וגם לייצר משפחתיות עם הילדים שלנו. 

אז בפרק הזה אנחנו מתארים את הדרך החשיבה שתאפשר לנו לפתור את אי ההסכמות האילו, להעמיק את השיח בינינו, להפוך אותו לאפקטיבי ומחבר, ולמצוא אפשרויות חדשות לפתרון, כדי שנוכל לצאת מהתקיעות ומהלופים החוזרים ונשנים ולהתחיל להתקדם צעד אחד בתוך החיים שלנו. 

צעד שיתן לנו יותר ויותר בטחון אחד בשנייה, תחושת מסוגלות, רוגע, הרגשה שאנחנו שותפים, שאנחנו יחד, ושמה שחשוב לכל אחד מאיתנו מתקיים.

התחושה הזו שבה בן הזוג לא נותן לי גב כשהילדים שלו אומרים עליי או מתייחסים אליי לא יפה, במובן שהוא אינו עומד מולם ומעמיד אותם במקום, היא תחושה קשה.

יש בדידות במקום הזו, תחושה שאתה לא בוחר בי אלא בילד, תחושה שאין לי מקום, שהכבוד שלי לא מובטח, אפילו תחושה של חוסר מוגנות. ולהיות במקום כזה בתוך זוגיות פרק ב', להרגיש לבד וללא גיבוי זו תחושה קשה במיוחד בפרק ב' כשהילדים לא משותפים שלנו.

אנחנו מרגישים פגועים לא רק מהילד או מהילד הלא ביולוגים, אלא מהציפיות הלא ממומשות שלנו מבני הזוג לשים גבולות, לדרוש מהילדים שלהם משהו מאוד ברור וחד משמעי מבחינתינו.

אלא שבפרק ב' כמו בפרק ב', המציאות היא לא סימטרית 

אחד מאיתנו חווה את הקושי הזה של התייחסות לא נאותה מצד הילד של השני, בעוד האחר לא חווה את אותו קושי, אנחנו רגילים לפתור בעיות מול הילדים בצורה שונה, אנחנו נושאים איתנו מטעני עבר שונים;

ויש גם את הבדידות שלי כבן זוג בתוך המקום הזה, שבו אני נדרש לעמוד מול הילד שלי ולשים לו גבול כשאני לא בטוח שזה הדבר הנכון, או אני יודע שזה נכון אבל זה לא עובד מולו כמה שניסיתי.

איך מתמודדים במקום הזה?

איך האתגר הזה של ילד או ילדה שמתנהלים בצורה לא נאותה הופך למשהו שמנוהל על ידינו כצוות, ולא כמשהו שמרחיק בינינו?

בפרק הזה אנחנו נוגעים בעדינות בקונפליקט הזה, מרחיבים את ההתבוננות עליו, ואת הבנת הדרך לפתור אותו. זה פרק חשוב, נוגע, אמיתי וכנה, ואנחנו ממש מזמינים אתכם להקשיב לו. 

בחיים שלנו כזוג בפרק ב' שחי יחד עם הילדים שלי, שלך או של שנינו מפרק א', יהיו ארועים חד פעמיים של הילדים, ארועים שמתרחשים פעם אחת, אי אפשר לקיים אותם בנפרד, והם מביאים איתם מורכבות, ודילמות שלא הכרנו לפני כן, ולא בהכרח ברור לנו איך להתנהל בתוכן.

את הפרק הזה הקלטנו בעקבות פוסט שהעלה לפני כמה ימים בעמוד העסקי שלנו וקיבל מאות תגובות. הפוסט היה על מקרה ספיציפי, אבל הויראליות שלו הייתה כל כל גדולה ומפתיעה, שהחלטנו להקליט על זה פרק.

בפרק הזה אנחנו מרחיבים ומעמיקים את ההתבוננות על הקונפליקטים שעולים כשמגיעים ארועים חד פעמיים שקשורים לילדים או לנכדים. אין דרך אחת נכונה, אבל יש צורת חשיבה ותובנות שחשוב לאמץ, כשאנחנו מגיעים לארועים כאילו, ושואלים את עצמינו מה נכון לנו.

איך נכון לגשת לדילמות כאילו?
מה חשוב לזכור?
ממה חשוב להמנע?

מזמינים אתכם להקשיב עד הסוף.

לא צריך להתנצל על הרצון שלנו לחבר בין האהבות שלנו: הזוגיות והילדים, ולחלום על תחושת משפחתיות וביחד כולם, השאלה היא איך עושים את זה.

איך עושים את זה בדרך שגם מכבדת את בחירות הילדים (בטח כשהם בוגרים), שיודעת לנווט בין להקשיב לצרכיהם, אבל גם לדעת להוביל.

ואיך עושים את זה בדרך שתביא אותנו בסוף לתוצאה, אבל עם להנות מהתהליך בזמן שהוא קורה, ועם לדעת שאנחנו עושים הכי טוב שאנחנו יכולים, ויש לנו שקט ובטחון פנימי כהורים.

בפרק הזה אנחנו מתארים 3 טעויות שחשוב כל כך להמנע מהן, כדי לא לפגוע בתהליך של שילוב זוגיות ומשפחה, כדי להצליח.

ואתם בטח יודעים, לפעמים שינוי קטן בחשיבה יוצר הבדל גדול