משלבים זוגיות ומשפחה בפרק ב’ עם גלית ואמיתי

אנחנו מכירים את הזוג המיוחד הזה כבר לא מעט שנים, אבל את מה שהם עברו כזוג בפרק ב' בשנה האחרונה, אף אחד לא יכול היה לצפות או לנחש, גם לא אנחנו, שמכירים כל כך טוב את העולם של זוגיות ומשפחה משולבת.

אז כשנפגשנו והקשבנו להם, מהר מאוד היה ברור להם ולנו שצריך להקליט פה פרק מיוחד בפודקאסט. פרק שידבר על המקום הזה של להיות זוג בפרק ב', כשבן הזוג (או בת הזוג) יוצאים למילואים לתקופה ממושכת.

מה האתגרים? מה החוויה שכל אחד מהם חווה בתוך ההתמודדות הזו, שהיתה חדשה גם להם?

איך המציאות שבבת אחת מקבלת טוויסט משפיעה על הזוגיות שלהם? על המשפחה המשולבת? על החיבור עם הילדים?

איך עוברים את התקופה הזו כזוג? מה שומר עלינו? מה לומדים ממנה? איפה אנחנו מתחזקים?

ואיך חוזרים חזרה לחיים של אחרי המילואים?

אילו חלק מהנושאים שעלו בשיחה שהקלטנו יחד איתם. שיחה פתוחה, רגישה ואמיתית, עם הרבה ערך, תובנות וחכמה. יצאנו אמיתי ואני נשכרים ומרוגשים מהפרק הזה, בטוחים שגם אתם.

הקלטנו פרק על סליחה בפרק ב'. סליחה היא דרכה של אהבה. במקום בו אין סליחה אין אהבה. ולא, לא פשוט תמיד לסלוח לעצמינו, לסלוח לבני הזוג, לסלוח לילדים שלהם, לילדים שלנו.

לסלוח כי לא קמנו בבוקר עם כוונה לפגוע במישהו, אין לנו אג'נדה לייצר אוירה לא נעימה בזוגיות, או לקדש מערכות יחסים מתוחות עם הילדים. אנחנו באמת רוצים חיים שקטים ורגועים שיש בהם זוגיות שממלאה אותנו, שמייצרת לנו בטחון וודאות. אנחנו רוצים להרגיש שהגענו הביתה, שיש מקום לצרכינו ורצונותינו. אנחנו רוצים להביא את עצמינו במיטבנו לשילוב הזה – שמחים, אוהבים חומלים, ואנחנו רוצים לדעת שגם לילדים שלנו טוב בבחירה הזו, והם מרגישים רצויים, אהובים ושייכים. 

זה כל מה שאנחנו רוצים, גם אם לפעמים אנחנו לא מוצאים את הדרך לשם. טועים, נופלים, מנסים, נכשלים. אז לסלוח לעצמינו לפני הכל ולסלוח לבני הזוג, לילדים, אבל האם סליחה לבדה מספיקה?  מה עוד צריך כדי להתקדם, לייצר שינוי, להפוך את החיים שלנו יחד לטובים יותר ויותר? 

תקשיבו לפרק הזה, הוא מעצים, הוא חשוב. דיברנו בכנות, בפתיחות, על סליחה ומשמעותה בתוך המורכבות של זוגיות בפרק ב' ומשפחה משולבת. 

האזנה נעימה

הבחירה בזוגיות על חשבון הילדים היא אחד הקונפליקטים המרכזיים, והמורכבים של פרק ב, משום שאין לנו באמת אפשרות לבחור!

אנחנו רוצים למצוא דרך לשלב ביניהם, מבלי שאף אחד ישלם את המחיר, ואנחנו גם מבינים שבחיים האמיתיים, לכל בחירה שלנו יש מחיר, ומישהו צריך לשלם אותו.

אנחנו מוצאים עצמנו בסיטואציות של קונפליקטים: בין הערכים שלנו כבני זוג, לבין הערכים שלנו כהורים, בין מה שאנחנו רוצים, לבין הפחד שלנו ממה יקרה אם... אילו קונפליקטים שאולי מורכבים לנו ריגשית, אבל במרבית המקרים אנחנו מצליחים לפתור אותם עם עצמנו, משום שכל המרכיבים של הקונפליקט נמצאים אצלנו.

האתגר המורכב יותר מגיע מהשונות שיש ביננו, ומזה שהילדים לא משותפים. מזה שיש שונות בדפוסי ההורות שלנו, בדפוסי ההתקשרות הזוגיים שלנו, ובגישה החינוכית שלנו. ואז שהפתרון שלנו לקונפליקט שונה מהפתרון של בני הזוג, למשל כשבסיטואציה מסוימת אנחנו חושבים שהזוגיות או המשפחה המשולבת בעדיפות, אבל בני הזוג חושבים שהילדים בעדיפות, או חושבים כמונו אבל שזה לא הזמן, שלא עכשיו, או שלא "חייבים" אז נוסף לאתגר מימד זוגי. 

כי בתוך הקונפליקט הריגשי האישי, אנחנו נדרשים לקבל את השונות הזו, ולסמוך אחד על השני. לסמוך שהזוגיות חשובה לשנינו, שהמשפחה והחיבור חשובים לשנינו, שהילדים חשובים לשנינו, שיש לנו כוונה משותפת, ושאנחנו רוצים בסוף יחד את אותם הדברים. אנחנו רוצים זוגיות שבה אפשר לדבר על הכל, לשתף בכל הפחדים, ולזכור שכל מה שקורה ברגע הזה, הוא לא "הכל" ולא "תמיד" הוא לא "סימן" ולא עדות לשום דבר, חוץ מאשר לעובדה הפשוטה, שאנחנו 2 אנשים שונים.

בפרק הזה אנחנו מדברים על הקונפליקט של הבחירה בזוגיות על חשבון הילדים, מאיפה הוא מגיע, ואיך מתמודדים 🙏

חגי תשרי הם זמן של "המשפחה", זמן של הרבה יחד עם הילדים, של חופש, של בילויים, 

בזוגיות פרק ב, ומשפחה משולבת, תוקפת החגים מביאה איתה גם עומס.  

עומס של אירועים עם משפחות מכל הצדדים, 

וגם עומס ריגשי כי יש הרבה זמן משותף עם הילדים, 

בפרק הזה אנחנו מדברים איך להתנהל נכון יחד, 

אם יש משהו שיכול לפרק זוגיות בפרק  ב', אילו הדעות שיש לנו אחד על הגבולות שיש או אין לילדים של בני הזוג. 

לפעמים נחשוב שלילדים אין גבולות, או שההורים שלהם (הביולוגים) לא מציבים להם גבולות. 

זה מתחבר להרגשתנו לריצוי, לויתור, לפחד להתעמת עם הילדים, ואנחנו נקבל חיזוקים לכך מכל מיני דברים שנקרא ברשתות, או מאנשים אחרים.

המחשבה הזו עלולה להפוך לשיחה פנימית בינינו לבין עצמינו, ולנושא בינינו לבין בני הזוג, ובלי שרצינו אנחנו עלולים למצוא עצמינו בריבים בלתי נגמרים עם בני הזוג בעניין הזה, ולפעמים אף בתחושות שליליות כלפי אותם הילדים הללו שאין להם גבולות. 

אז אנחנו רוצים רגע לעצור ולשאול: 

אולי הדרך שבה אנחנו מסבירים לעצמינו ולבני הזוג את המציאות בהקשר הזה, רק פוגעת בנו? 

יכול להיות שאנחנו במו ידינו שמים לעצמינו מקלות בגלגלים בדרך שבה אנחנו תופסים ומתקשרים סביב העניין הזה? 

הגיוני שנחשוב אחרת, הגיוני שיהיו לנו דעות שונות על גידול ילדים, אלא שכדי שנוכל באמת לחיות עם השונות הזו, אנחנו חייבים להרחיב את היכולת שלנו להתבונן על הדברים, לראות עוד אפשרויות וללמוד לדבר את הפער בצורה אפקטיבית ומקדמת. 

הפרק הזה יעסוק בכך, והוא רלוונטי לכל מי שנמצא בזוגיות פרק ב' ובכל שלב. 

מזמינים אתכם בחום לפנות חצי שעה ולהקשיב לו.

תקופת הקיץ והחופש עלולה להיות מאתגרת עבורנו כהורים ובני זוג בפרק ב'.

לא תמיד, לא כל הזמן, יש הרבה הזדמנויות וכיף בתקופה הזו, אבל יש נסיבות שעלולות לאתגר אותנו, ושווה להבין איך להתנהל בתוכן: 

הילדים של בני הזוג שנמצאים יותר, הלו"ז היומי של הילדים שמשתנה, זמני שהות שלא בהכרח קבועים, חופשות, בילויים משותפים, נפרדות, וגם הוצאות כלכליות גבוהות יותר. 

תוסיפו לכך את המצב במדינה שלא מוסיף לשקט הנפשי שלנו, והנה מתכון לחודשיים של מתחים, מריבות, סיר לחץ, ואנרגיה לא טובה ולא נעימה. 

זה נכון במגורים משותפים וגם במגורים נפרדים - כל צורת מגורים והאתגרים שלה בחודשים האלה.

אז בתוך כל זה אנחנו רוצים שתהיה לנו יחד, ברמה הזוגית, יכולת להתנהל גם כהורים, גם כבני זוג וגם כמי שמחברים משפחות.

יכולת וכלים לעזור לעצמינו כדי שנוכל להגיע לסוף החופש במקום טוב, רגוע, עם תחושה שעשינו כמה צעדים קדימה ולא הלכנו לאחור. 

בפרק המיוחד הזה, ריכזנו למידות, תובנות וכלים מהותיים, מניסיון רב שנים של עבודה עם הורים וזוגות בפרק ב, 

מספיק ותיישמו רק חלק ממה שתשמעו, מבטיחים לכם שתגיעו לתחילת שנת הלימודים הבאה עם תחושה של סיפוק, עם חוויות טובות, עם חיבור משפחתי וזוגי שיתהדק יותר, ועם אנרגיה לעתיד. 

אנחנו לא נוכל לחיות יחד במשפחה משולבת עם הילדים בלי להרגיש שיש לנו מקום, בלי להרגיש שמה שחשוב לנו מתקיים. וזה הגיוני, כי במשפחה יש 2 תפקידים - הורים וילדים. 

ילדים אנחנו לא, אז אנחנו הורים. 

אבל מה זה אומר להיות הורים במשפחה משולבת? במה זה בא לדי ביטוי?

הורות משלבת היא לא חינוך הילדים של בני הזוג, אבל היא גם לא מקום של ויתור עצמי,

היא מצריכה שיתוף פעולה בינינו ההורים, והרחבה של דפוסי החשיבה, כי מעולם לא היינו במקום הזה, ואנחנו גם שונים בינינו בדפוסי ההורות. כל אחד מאיתנו מגיע עם דפוסי ההורות שהוא רגיל אליהם מפרק א' או מבית ילדותו, והדפוסים האילו אפילו עובדים לנו מול ילדינו, אלא שאז אנחנו מחפשים להתנהל יחד כהורים בבית אחד, איך זה מתחבר? 

בפרק הזה אנחנו עונים על השאלה הזו. 

אנחנו מדברים על הורות משלבת, על השונות בינינו, ועל איך מייצרים דפוסי הורות משלבת שטובים לשנינו, כי אם לא נדע לייצר את זה נמשיך להסתובב בבית עם תחושה שאין לנו מקום, ואנחנו לא נרגיש את מה שחשוב לנו להרגיש כהורים במשפחה הזו. 

מגורים יחד בפרק ב' מעלים פחדים, זה קורה לפני שעוברים לגור, יחד וזה קורה גם אחרי.

"אני מפחדת שכשיהיה קשה הוא יקום ויעזוב, זה כבר קרב כמה פעמים" אמרה לי מישהי השבוע. 

"אני מפחדת שזה לא יצליח, כי כשאנחנו רבים הוא מסתגר ומתרחק לכמה ימים ואני מרגישה לבד" סיפרה לי מישהי אחרת

לפעמים הפחדים קשורים לתחושה הזו שמישהו מנהל לי את החיים, הגרושים או אחד מהילדים. 

יש בעצם משהו חיצוני שהוא לא בשליטתי, אבל משפיע עליי. 

יש את הפחד מכך שלא נצליח להרגיש "בבית" במגורים יחד, נרגיש במתח, בדריכות, הולכים על ביצים, ואולי זה כבר נוכח בחיים שלנו, 

ויש את הפחד שלא נמצא את הדרך להתמודד עם ההבדלים שיש בינינו בגישות הורות, בתפיסות חינוכיות. 

אז חשוב להגיד, הפחדים האילו, (וזו רק רשימה חלקית 😊) הם לגיטימיים, אין מה להתכחש להם, לבטל אותם, או להתייסר מהם. 

להיפך ככל שנצליח להכיר בהם, לשים אותם על השולחן, לדבר אותם עם בני הזוג שלנו, נעמיק יותר ויותר את היכולות שלנו לייצר פרק ב' יציב, בטוח, מאושר. 

הלא ברור לכולנו שיש פחדים הישרדותיים, אמיתיים, הבאים להגן עלינו ולשמור על חיינו, אבל חלק גדול מהפחדים שלנו הם לא  באמת כאילו, הם רק מחשבה או סיפור שאנחנו מספרים לעצמינו, והם אינם בהכרח האמת. 

בפרק הזה אנחנו מדברים על איך מתמודדים עם הפחדים הייחודים לפרק ב'.

ממליצים בחום להאזין ולתת לתובנות להופיע, כי חבל שנפרד או נחיה בקושי רק כי לא ידענו לטפל בהם.

אנחנו נריב בינינו, נפגע אחד מהשנייה, נגיד בעת הריב דברים שלא בהכרח התכוונו אליהם. זה יהיה קשור לילדים, לגישות השונות שלנו, לתחושות של כל אחד מאיתנו לגבי התיעדופים של בן הזוג. 

יש מספיק סיבות ונסיבות שיאתגרו את הזוגיות שלנו, ויכוחים ואי הסכמות שיהפכו לריב זוגי, ואנחנו נמצא עצמינו כועסים, מרוחקים, לפעמים יעברו יום יומיים וגם יותר.

אז ייצאים מזה? 

על השאלות והאילו ונוספות אנחנו עונים בפרק הכנה והאמיתי הזה. אנחנו מתייחסים לזוגיות שלנו בפרק ב', שמייצרת אתגרים רגשיים עבורינו כהורים כל אחד לילדיו.

כל מה שאנחנו מדברים עליו בכלל, מדריכים, כותבים ומטפלים לא מנותק מההקשר הייחודי של זוגיות בפרק ב', כי יש הקשר ייחודי. זו לא זוגיות פרק א' שבה אנחנו ילדים לאותם הורים. זו זוגיות בוגרת, בשלה, מדוייקת יותר, אבל גם מאתגרת יותר.

מזמינים אתכם לקחת מהפרק הזה את מה שיחזק אתכם,  שיאפשר לכם נקודות מבט וזויות ראייה נוספות, ויתן לכם כלים למסע המשותף שלכם כזוג ששואל שאלות, ומחפש את הדרך לבנות את חייו.

ברור שאין מה להשוות בין האהבה שלנו לילדים לבין האהבה הזוגית, ולכאורה אין "תחרות" בין השניים. האמנם?

אז אנחנו פה כדי להגיד: הקונפליקט שבין הילדים לזוגיות נוכח וקיים בפרק ב',

זה טבעי, אולי בלתי נמנע, וכל מי שיטיף לכם אחרת כנראה לא מכיר את המורכבות של פרק ב'.   

יותר מזה אנחנו לא נרצה כזוג לפתור את הקונפליקט הזה.

השאלה היא לא איך פותרים אותו אלא איך מתנהלים איתו, או איך אנחנו שנינו יחד מנהלים אותו, כדי לצמוח יחד ולמצוא את הדרך שתעשה לשנינו טוב ותייצר ודאות ובטחון.