דפנה דקל נפרדת מחברה הטוב הזמר אדם שהלך לעולמו בשנה האחרונה, נזכרת בפגישה הראשונה שלהם.

חוזרת לאמא שלה ז״ל שמגיל צעיר ציידה אותה בהבנה עמוקה לאיך מתמודדים עם החיים ולמה אין מקום להתעכב על כל דבר. מסבירה למה על אף הפרידה מהוריה היקרים שהלכו לעולמם בנסיבות לא פשוטות ובצורה מהירה, עדיין השבעה באוקטובר הוציא ממנה משהו בעוצמות שהיא לא הכירה עד אז.

משתפת על הרגישות הגדולה שלה ועל הנוסטלגיה שהיא מנת חלקה ומדוע הילדים שלה לא מבינים למה חשוב לה לשמור את כל הציורים והיצירות שלהם מהילדות.

נזכרת בשירות שלה בלהקת הנח"ל, לתמימות שהגיעה איתה מהבית ולשוני שחוותה בינה לבין האחרים שהיו איתה בהרכב, ואיך כל מה שהרגישה הזכיר לה את הסרט "הלהקה" והיא "רק רצתה לשיר".

ולמה אף פעם לא הרגישה צורך לחשוף את החיים הפרטיים שלה והעדיפה לשמור על הפרדה מוחלטת גם כשידעה שאולי משלמת מחיר מקצועי על זה.

אהרון גבע חוזר לבוקר ההוא לפני עשרים שנה כשהוא רק בן 16 ובו איבד את אביו האמן דודו גבע ז"ל, לצירוף המקרים שבו היה במקרה בבית ונכח שם ברגע שלקה בליבו והתמוטט, לקורס העזרה ראשונה שנכח בו שבועיים לפני ולתחושת האשמה שלא באמת עוזבת אף פעם ולמה עד הרגע האחרון הוא ואימו ואחותו לא הצליחו לעכל שיש תסריט שזה יסתיים ככה.

לבית שבו גדל, לציפיות המאוד גדולות שהיו ממנו ליצור אומנות משלו ולמה דווקא מצידו הטלנובלות וגיא פינס היו הבריחה שלו בחדרי חדרים, ולמה היום הוא מבין את מה שלא הבין אז שלאף אחד מהאנשים שפגש בדרך לא איכפת שהבן של דודו גבע עובד בטלויזיה.

איך העבודה על הפודקאסט שלו ״השעשועון של גבע אהרון״ מאפשרת לו לפצות בתחושת שליטה אמיתית ואיך זה קשור לקרוהן שממנו הוא סובל.

על קרובי המשפחה הרחוקים שלו שנחטפו בשבעה באוקטובר מביתם בקיבוץ בארי ואיך דווקא בנקודה הקשה הזו בציר הזמן הצליח להגיע הכי קרוב שיש לאבא שלו ולזכרונות ממנו.

יונה אליאן חוזרת לילדותה ביפו בשכונה הלא פשוטה בה גדלה שעיצבה אותה ומסבירה למה היא הרגישה בזמנו סוג ב׳.

מתקשה לשכוח את המבט שהיה לאביה כששאלה אותו על המשפט שלמדה בבית הספר ״הובלו כצאן לטבח״

ולמה במשך שנים סירבה לשוב לפולין עד שהגיע המסע המדוייק עבורה.

נזכרת בערב יום הכיפורים שאביה בחר לשתף אותה במה שעבר כשהיא בעיצומו של ההריון השני שלה ועל הצוואה הרוחנית שהשאיר לה.

חוזרת לסיפור ההיכרות שלה עם ששי ולמה אבא שלו הקיבוצניק היה נגד הקשר ואיזה שיעור הם בחזרה החליטו ללמד אותו.

וכמה הלב שלה מתקשה עדיין אל מול ״ההפרד ומשול״ שמתרחש כאן במדינה ואיך כל זה בא לידי ביטוי בקריירה המקצועית שלה מ"נורית" ועד "סברי מרנן" ועל הדרך נזכרת בחבר הטוב זאב רווח שהלך לעולמו לאחרונה.

על החיבור המיוחד עם דני מירן אביו של עומרי מירן שנחטף מנחל עוז ועדיין נמצא בשבי

ולמה גם כשהיא ממש מנסה להחזיק פאסון עדיין הדמעות זולגות מעצמן בכל פעם כשהיא בכיכר החטופים.

נועם קליינשטיין חוגגת 24 וחוזרת לרגעים בציר הזמן הפרטי שלה, מסבירה למה בילדותה לא הרגישה מאוד שייכת ואיך קרה כששיחקה ב"כבש השישה עשר" הרגישה לראשונה ילדה בחייה. נזכרת בגיל 14 ומה קרה שם במועדון בניו יורק כשעלתה לשיר על הבמה מבלי שאיש בקהל מכיר את היחוס המשפחתי שלה, כשאמא שלה יושבת שם נרגשת בקהל. מספרת בהתרגשות למה אבא שלה הוא המעריץ הכי גדול שלה וחוזרת לרגע שבו נאלצה להרים את הקול על מנהל המקום שבו התקיימה הפרמיירה של האלבום הראשון שלה וגם לשבעה באוקטובר ולחברת הילדות שלה יולי רייטר שבן זוגה אדיר מסיקה נרצח כששהו במיגונית ולשיר המרגש שיצרה מהמילים שיולי כתבה עליו.

אוולין וטוהר חיימוביץ' זוכי העונה השישית של המירוץ למיליון חוזרים לרגע שבו החליטו לצאת למירוץ ואל השבר הגדול שהתרחש בשנה שקדמה להחלטה.

ללידה של לני, בנם הבכור, לגילוי על התסמונת ממנה הוא סבל שהגיע אחרי ארבע חודשים וטלטל את חייהם. יחד הם נזכרים בציר הזמן שליווה אותם בתקופה ההיא, החל מחוסר הוודאות הנוראי של הימים הראשונים דרך הרצון להיות תמיד בכאן ועכשיו בדיוק כמו ביום הולדת השנה שחגגו לו ובענק. על הדיאלוג אל מול רגשות ההחמצה והעצב ועד לרגע שבו נפרדו ממנו והטיסה לתאילנד שהגיעה אחרי. מסבירים איך הביחד שלהם ניצח הכל אל מול קולות הרקע ואיך הרבי מיליובאוויטש קשור לזמן הזה עבורם ולמה לה חשוב להמשיך וללוות הורים אחרים שנמצאים בסיטואציה דומה לזו שלה ואיך עד היום שניהם עסוקים בשאלה האם הם היו מתקבלים למירוץ למיליון גם ללא הסיפור האישי שלהם.

ג׳וי ריגר חוזרת לילדות המאתגרת ולהתמודדות הפנימית שחוותה בצל ההעדפתה המינית, החרם הקצר שהגיע בעקבות הפרסום כילדת פלא שחקנית והיותה בת בכורה במשפחה. מה היה בשיחה עם הבחור החרדי על סט הצילומים שהיא זוכרת עד היום, למה אחת ליומיים היא רוצה למחוק את התכנים השמחים מהפיד שלה עד שכולם ישובו הביתה ומה היה המשפט שאמא שלה אמרה לה בילדותה שעד היום מלווה אותה.

סי היימן חוזרת לרגעים בציר הזמן הפרטי שלה. מסיפור הלידה הלא ייאמן שלה בבית החולים העמק כשהוחלפה בתינוק אחר, הרילוקיישן שעשו הוריה לאירופה וחוויות האנטישמיות שחוותה בלונדון, ההחלטה לחזור לארץ לקיבוץ לבדה כשהיא רק בת 12. הפריצה הגדולה באמצע שנות ה80, ואז האימהות אל מול הקריירה. ההתמוטטות בליל הסילבסטר ב2013 בעקבות המפרצת בראשה ומה הבינה שם בבית החולים שגרם לה לשנות ולחשב מסלול מחדש, על הפרידה מאביה חתן פרס ישראל נחצ'ה היימן ומאימה דליה והשלמת הפערים איתם ומסבירה למה הפעם החליטה להוריד את כפפות הכותנה ולמה לעד היא תהיה פועלת רוקנרול מן המניין.

מייקל לואיס חוזר לרגע הקשה ההוא כמעט לפני שנתיים שבו התדרדר ונפל מהמפל בסיישל מגובה של 24 מטרים, ומסביר למה גם שם ברגעי הנפילה לא הרגיש לרגע פחד, מה אמר לו הרופא כשהגיע לבית החולים המקומי ואיך עבר המפגש עם אמא שלו כשהוא רק נחת בארץ.

מסביר למה מגיל צעיר תמיד היה חשוב לו לחיות על הקצה ומה קרה לו בגיל 30 כשחזר לארץ והתגורר בבית של אמא שלו, איך זה קשור לפציעה שהייתה לו בברך ולמה הוא בחיים לא ישכח את מה שהסוכנת שלו זוהר יעקובסון אמרה לו אז שמלווה אותו עד היום ואיך כל זה קשור לרגע אחד מתחת לעץ בוונדל פארק באמסטרדם.

הרב שי פירון מדבר על תחושת ה"מורה השכול" אותה הוא נושא על ליבו בשנה הזו, וכמה מעסיקה אותו השאלה האם הוא נותן מספיק כבוד לכל אחד מהנופלים שהכיר. על מלאכת הפירוש שלו בימים אלו לחמשת חומשי התורה והמשך הפירוש שלו את שאר התנ"ך. חוזר לשורשים של אביו ואימו ולשונות שכבר אז נכחה בבית ילדותו ועיצבה את מי שהפך להיות, נזכר בספר "מרכבות האלים" ולמה אמא שלו בחרה לתת לו אותו לקריאה כבר בכיתה ז', על הבן השישי שאשתו והוא החליטו לאמץ כמשפחת אומנה כמתנת יום הולדת עבורם, מה קרה כשהחליט לתרום כליה כמתנת יום הולדת לגיל 60 ולמה לדעתו אסור לזלזל באינטילגנציה של הקהל ואפשר ורצוי להעמיק בשאלות המשמעות הקיומיות.

סיון טלמור נזכרת בשנה שחלפה עליה, למה היא לא חשבה פעמיים כשעודד האיש שלה החליט שהוא מתגייס על אף שהוא לא בשירות מילואים פעיל, מה קרה לה ביומיים שאחרי שהיא הרגישה שהיא משתגעת בבית ואיך מהרגע הזה נולד ההרכב המוזיקלי שהיא הובילה "בריגדת האהבה" ששימח בלי סוף בבסיסי חיילים ומלונות מפונים.

איך קפיצה על טרמפולינה הסתיימה בבית החולים עם שני קרעים בצוואר, ולמה הרופא החרדי שם במיון מרגש אותה עד לרגע זה.

ולמה אחרי כל זה היא עדיין חושבת שזו השנה הכי משמעותית וטובה בחייה ואיך דווקא עכשיו היא גילתה בעצמה את הכוחות הגדולים ואת הציונות שבה.