מאיה בוסקילה חוזרת לתסריט חייה. לילדה הבוגרת שהייתה אז בילדותה, להופעות בפסטיבלים בגיל צעיר שכבר אז נתנו לה את החותמת מה היעוד שלה, למשפחה שלה ולמערכת היחסים עם אימה והאחים שלה שמאז ועד היום היו לה משענת וגם אל מערכת היחסים עם אביה שנפטר לפני ארבע שנים ולא הספיקה לעשות איתו קלוז'ר בחייו וכמה היום היא סוגרת איתו מעגל.

אל חברת התקליטים שהייתה חתומה בה שנתיים ולא קרה דבר איתה ועד להיכרות המטאורית עם רוברטו בערב כישרונות ב"הבימה" ועד הערב ההוא בו פרצה בפריים טיים של ערוץ 2 בתוכניתו של דודו טופז ואיך בבוקר למחרת חייה השתנו.

להתקפי החרדה שהגיעו בעקבות ההצלחה שלה, ומה אמרה לה האחות באיכילוב כשראתה אותה מגיע פעם אחרי פעם אל בית החולים להיבדק.

אל האלבום השלישי שעבדה בו עם לואי להב האגדי שכתבה כמעט את כל המילים והלחנים שבו ונכשל במבחן הקהל. מסבירה למה כל דבר שעשתה רצתה קודם להוכיח לעצמה, ולא לקהל וכמה התחרותיות שלה תמיד מול עצמה.

ואל השנתיים וחצי האחרונות הקשות בחייה, מה שהתחיל סיבוב ההופעות שתוכנן עם קלי קלארקסון בימים שאחרי השתתפותה ב"כוכב הבא" כמתמודדת מן המניין ובוטל בגלל הקורונה. משתפת מה קרה לה ברמה האישית אחרי אסון השבעה באוקטובר שגרם לה להיכנס למיטה ולא לצאת ומה בעלה אמר לה שהחזיר אותה למציאות, על התקופה בה לא היו הופעות, לא היה מנהל אישי והרגישה שלקחו ממנה את המיקרופון מהיד, וגם על הדאגות הכלכליות שהגיעו בעקבות השבר בקריירה.

אל הקשר האמיץ והחזק עם לני בנה היחיד ולמה ההתבגרות שלו הוסיפה לה עוד קושי למצב הנפשי בו הייתה בימים האלו.

וגם על החיבור עם בורא עולם והמקום מלא האמונה שהחזיק אותה עם ראש מעל המים, ואיך בטיימינג המדוייק כשחיפשה מנהל דווקא אז רוברט בן שושן יצר איתה קשר וחזרו לעבוד שוב ביחד זו לצד זה לאחר שנים של נתק מקצועי.

קובי אפללו חוגג 49 ואלבום חדש חמישי במספר, ונזכר בילד שקיבל כבר בכיתה ב' מחברת מאמא שלו בכדי שיוכל לכתוב שם את הרגשות שלו, מי הייתה המורה שסימנה אותו ומה היה שם בסולו הראשון שלו שקיבל במופע של יום ירושלים ולמה שניה לפני שהיה צריך לעלות על הבמה ברח משם.

נזכר איך תמיד סביב ההצלחות שלו הגיעו גם החרדות. מה היה שם כשפרץ סופסוף לרדיו עם "בא מן השתיקה" ואיך יואב קוטנר קשור לסיפור הזה.

למה גם היום הוא עדיין מתגעגע לתוכניות האירוח של פעם ומה הוא עונה למי שעדיין לא מזהה אותו ברחוב.

למה הוא כבר שנים לא מצפה מאף קולגה בתעשייה להיות חבר כמו שהוא מכיר חברים משכונת ילדותו, ומה היה שם כשהחליט לשתף את הדעה שלו על השירים והטקסטים שהוא פחות מתחבר אליהם ואיך זה התגלגל בכלל לזה שהוא נגד השיר החדש של עדן בן זקן כשהוא עדיין בכלל לא שמע אותו.

על הזוגיות שהגיעה בזמן כשחגג 40 עם מי שלימים הפכה לאשתו וגם מי באמת צודק בתאריך הלידה שלו, משרד הפנים או אמא שלו.

נטע רוט חוזרת לילדותה המוקדמת ולחלום הכתיבה שהיה שם עוד לפני שעלתה בכלל על הבמה כשחקנית, לחיבור עם סבתה הסופרת שולמית לפיד. נזכרת בילדותה כבת להורים שעסקו בטיפול בנפש. האבא שעזר מקרוב בחלומות המאתגרים שחוותה, והאמא שהייתה עבורה מודל לשלמות והדיאלוג שהתפתח בעקבות זה ועל הקשר האדוק עם שניהם מאז ועד היום. על נקודות השבר בהיסטוריה המשפחתית שלה, מהמוות של דודתה בתאונת דרכים והשואה ואיך שתי הנקודות האלו השפיעו על מי שהיא. מסבירה למה החליטה אחרי השבעה באוקטובר לארוז תיק ולעבור לגור בבתי המלונות של הילדים המפונים מהעוטף, למה ההורים שלה הגיעו בעקבותיה ועל הפסע שהיא הייתה מתחושת סימביוזה עם הילדים ועל ההחלטה לעצור בזמן. על הרצון שלה בעוד ידע והשכלה עבור עצמה ולמה היא מרגישה שבגיל 16 היא הייתה יותר משכילה מאשר היום. מסבירה למה גם היום אחרי הטרגדיה הנוראית שהעם שלנו עבר היא לא חוששת לומר את דעתה ולמה היא עדיין מאמינה בכפרה וסליחה ותיקון גם לאוייבים שלנו. מה המפגש שלה עם ענבל ליברמן הרבש"צית של קיבוץ ניר עם שגילמה את דמותה בסדרת טלויזיה שינה בה ובתפיסת המציאות שלה. וגם על הבחירה שלה לחיות מחוץ לרשתות, וההחלטה שלה לסגור את חשבון האינסטגרם שלה. לעוד אינפורמציה על חדרים אקוטיים - https://www.gov.il/he/pages/sexual-assault-victim-examination-center

הזמרת והיוצרת אריאל סגל על החיים והשברים האישיים שמאחורי היצירה שלה, הפרידה המוקדמת מאביה שחלה בסרטן כשהייתה רק בת חמש.

החיים שהגיעו אחרי לצד אימה ואחותה שגדולה ממנה.

חוזרת לרגע בגיל 16 כשאימה חלתה באותו סוג של סרטן כמו אביה וכעבור שנתיים נגם היא פטרה.

החיים שהגיעו אחרי כיתומה משני הוריה ואיך זה עיצב את מערכת היחסים עם אחותה היחידה.

על הרגישות הרבה שהייתה בה עוד מילדה ולמה כשראתה אנשים מבוגרים ברחוב ריגשו אותה, למה כשהתגייסה לא סיפרה לחברים בלהקה הצבאית את הסיפור שלה ומה מצאה על אמא שלה אחרי שסבתה נפטרה שממש ריגש אותה.

מדברת על העבודה שלה כיועצת הפרלמנטרית של יאיר לפיד ולמה היא מרגישה שאת הטוב שקורה שם בבית הנבחרים לא רואים מספיק מבחוץ.

נזכרת איך עזרה בבוקר השבעה באוקטובר לחלץ את האחות של החברה הטובה ביחד עם כל מי שהיה איתה במיגונית באותו בוקר נורא ומתי הגיע הרגע שבו הרגישה שהיא לא מסוגלת להיות קרובה יותר למוזיקה שתמיד הייתה עבורה גלגל הצלה.

נועם בנאי על האלבום החדש ועל החיים הפרטיים שלו שמאחורי היצירה.

מודה על אשתו וילדיו התיבה הפרטית שלו, בזמן שבחוץ תחושת מבול.

מסביר למה הוא תמיד יחפש את העיניים הטובות שבבני האדם, ונזכר בארוחה המשפחתית המורחבת אצל הדוד אביתר כשרק ביקש את זה לעצמו.

חוזר לפרידה מאבא מאיר ז״ל שהלך לעולמו בטרם עת כשהוא רק בן 25, על געגועים הגדולים אליו ועל ההבנה שלא הספיק להיות בחתונה שלו או להכיר את ילדיו.

נזכר כמה הוא אהב ילדים ובעוד בארוחות החג המבוגרים היו יושבים בשולחן הוא תמיד היה על השטיח וכמה הם חיברו אותו למקום הילדי שלו.

חוזר אל הזכרונות מבית הכנסת בשכונת נחלאות הירושלמית בראש השנה, כשהוא לצד אבא שלו וסבא יצחק.

וגם אל תהליך החזרה בתשובה של אבא, ואיך הוא השפיע עליו כילד.

ההורים שהתגרשו כשהוא היה רק בכיתה ג' והרגע ההוא שהם סיפרו לו כשהוא בכלל חשב שזו מתיחה של יגאל שילון. ולמה כבר אז מבחינתו גירושין זה לא מילה שקיימת באוצר המילים הקיומי שלו.

וגם על ההודעה הקולית המרגשת שהגיעה מרביד פלוטניק ושהסתיימה בעבודה המשותפת על האלבום האחרון שלו כמנהל אומנותי.

אורי ששון חוזר לסיבוב בתסריט חייו ממועדון הג'ודו בשכונת ארמון הנציב הירושלמית אליו הגיע בזכות אלון אחיו הגדול דרך שתי האולימפיאדות בברזיל וטוקיו בהן זכה במדליות ועד החיים בתל אביב כיום.

מדבר על הרגישות הרבה שבו, איך היא חיזקה אותו כספורטאי אולימפי ומבין גם את אלו שעדיין מתפלאים מכמה שהוא רגיש, ולמה עד היום כשהוא מגיע לירושלים לארוחות שישי העליות בכניסה לעיר הוא מרגיש הצפת רגשות מהעבר.

חוזר אל תקופת התיכון המאתגרת בה הרגיש לא מקובל חברתית, חוזר אל ההר שהיה מטפס עליו מידי יום כחלק מהאימונים ולא מפסיק לדמיין את הרגע שבו יכבוש את הפסגה האולימפית.

וגם על השבר הגדול שלו במפלה באליפות אירופה שהתרחשה בישראל ולמה כל זה גרם לו להגיע לאולימפיאדת טוקיו עם דרייב גדול ואיך כל זה קשור למעבר שלו באותה התקופה מתל אביב לנתניה.

על הפרישה ולמה בחר להשתתף בתוכניות ריאליטי ממחוברים דרך הזמר במסיכה ועד רוקדים עם כוכבים.

ולמה דווקא בזמן שאיראן תקפה את ישראל הוא עוד יותר הבין את הרצון הגדול שלו בזוגיות והקמת משפחה.

רותי אסרסאי חוזרת לבית ילדותה, לשש השנים הראשונות בחייה כבת יחידה עד שנולדו שאר האחים. להוריה שעלו לארץ בגיל בוגר והקפידו מהצד כל הזמן על חינוך והשכלה, לילדה שהייתה שדאגה שתמיד לכולם יהיה רק טוב ולאמא שכל הזמן הזכירה מהצד שהיא לא צריכה להיות בנתינה כל הזמן.

למה היום היא עוד יותר מתגעגעת לסבתא שלה עליה השלום, תוהה מה הייתה אומרת נוכח המתרחש במדינת ישראל ולמה אין לנו שום פריבילגיה לקום ולעזוב הכל לארץ אחרת.

חוזרת לתפקיד הראשי בהצגה של תיאטרון הקאמרי "לילה לבן" שהביא את נושא המיעוטים והגזענות לקדמת הבמה, מסבירה למה התהליך ריגש אותה? מה היא אמרה לבימאית רגע לפני שעלו לראשונה על הבמה? ומה זה עשה לה לראות עוד אתיופים שהגיעו לראשונה לצפות בהצגה בקאמרי.

מדברת על החתונה שהגיעה בגיל 36, האימהות שהגיעה שנתיים לאחר מכן וסגרה עבורה מעגל ברמת הקריירה אל מול השורשים מהם צמחה וכמה היום היא עוד יותר מבינה כמה היה חשוב לה להגשים קודם כל את עצמה ונזכרת איך השיחות המוקדמות שהיו על זה בבית תרמו וחיזקו את כל זה.

ולמה עד היום היא חייבת לליידי מקבת את התובנה ההיא שהגיעה אז בגיל 29?

ים רפאלי חוזר לתסריט חייו, לגירושין של הוריו שהתרחשו בגיל צעיר, למעברים שחווה בין אמא לאבא ועד שעבר להתגור בדירה של החבר. ומה קרה לו שם תמיד בלבד שלו ועל הרצון התמידי בחיבוק ואהבה מהמשפחה והסביבה.

על החיידק הטורף שאימו התמודדה איתו ואושפזה כשהיה בגיל צעיר מאוד והלכה לעולמה.

להחמצה אל מול אביו שנפטר לפני כמה חודשים ושלא היה איתו בקשר ולא זכה לספר לו על החתונה. התקופה שעבר לגור איתו וקבלת עול הדת בשביל לקבל את האהבה ממנו. והדיאלוג עם אלוהים והדת מאז ועד היום.

ההחלטה להירשם כבר בגיל 14 לאקס פקטור ואיך קרה כשהגיע באמת הזמן שלו בעונה השלישית, עלו בו פתאום חששות והוא כמעט וויתר. ואיך גם שם כשהרגיש שייך עדיין חזר לספה וללבד שלו.

למה בית החייל בתקופת הצבא זה אחד הדברים הטובים שקרו לו?

למה חשוב לו ללמוד היום לצד הקריירה המוזיקלית תואר במערכות מידע? למה שירה מרגלית והזוגיות איתה זה הדבר הכי טוב שקרה לו בחיים?

ואיך אחרי הכל היום הוא במקום שבו הוא מצליח לומר "תודה לאל שזה קרה לי".

ענת וקסמן על ההצגה החדשה בתיאטרון הקאמרי בה היא משחקת "מי בעד" ועל הנושא הכל כך חשוב שההצגה מביאה בהתמודדות של החברה אל מול מתמודדי נפש ועל החיבור הפרטי אליה בנקודת הזמן הזו, ועל השנתיים וחצי האחרונות בחייה בה היא עצמה התמודדה עם דיכאון עמוק.

על הבת שלה ששמעה את הקול הכבוי שלה, הפסיכיאטר שלא באמת ראה אותה והקפיץ לה את המינון בכדורים ועל מה שהרגישה כשהגיעה לאשפוז יום במחלקה ב"איכילוב" וראתה את שאר המטופלים.

על הפער שהרגישה בין מי שהייתה כשחקנית לפני המחלה לבין מי שהיא היום כאדם והטלטלה שעברה מהמקום המצחיק והשמח שהייתה בו בחייה לפני שהדיכאון הגיע, הקושי בלהיזכר בענת המצחיקה שהייתה אז ועל הנכות שנוצרה במקום הזה.

על החזרה לבמה, והקושי בהצגות אחרי מה שעברה בזכירת הטקסטים והלחשנית שהייתה באוזן שלה בהצגות הראשונות.

על הבית שבו גדלה כבת להורים מרקעים שונים, אבא נכה צהל עם הנכות ביד, הקושי שלה בקבלה שלו הבושה שהרגישה מול הסביבה עם זה.

ואמא שהייתה יתומת צה"ל ושחלתה לימים בסרטן בגיל 53 ונפטרה ועל צירוף המקרים המצמרר שהיא עצמה התגלתה עם גידול שפיר בדיוק בגיל הזה שבו אמא חלתה.

על החיבור הגדול לאחים שלה ועל תפקיד הילדה המשמחת שקיבלה מהסביבה כבר בגיל צעיר.

על החיבור למשחק ועל בית הקולנוע שהיה שייך לאביה ולחבריו ליחידה הצבאית ועל הקסם ה"סינמה פרדיסו" שהרגישה אותו כבר אז.

על החיבור הלא יאמן בין המתרחש בחייה לתפקידים שגילמה , ועל הבולט שבהם כאשר גילמה את דמותה של ענת גוב שכתבה את ימיה האחרונים במחזה "סוף טוב" לגידול השפיר שהתגלה בראשה בשנים לאחר מכן.

וגם מה הקשר בינה לבין הרבי זלמן שניאור מייסד תנועת חב"ד.

רביב כנר משתף על שש השנים שחלפו מאז שהגיע לאודישן לכוכב הבא 7. נזכר איך הכל התחיל בהחלטה שקיבל כשדיבר עם בת הדודה שלו שעבדה כמלהקת בעונה, ההורים שהציעו לו לחכות עוד שנה כדי להשתפר והתובנה שלו שעכשיו זה הזמן שלו.

על הקורונה שהגיעה קצת אחרי שסיים את העונה בחצי הגמר, ועל הפעם ההיא ששמע את "רסיסים" ברדיו בזמן שהוא משמש כקב"ט ועושה סריקה ביטחונית ועל ההחלטה שלו לעזוב את העבודות שבהן עבד וללכת על קריירת המוזיקה בכל הכוח.

חוזר לימים שלפני השבת השחורה ולציון חמישים שנה למלחמת יום הכיפורים בשבוע שלפני ועל הנקודה שבה זה תפס אותו.

על החיבור שלו למלחמות ישראל ועל כמה שזה בין היתר עיצב לו את המוטיביציה לשירות קרבי.

על רצף השעות שמצא את עצמו בשבעה באוקטובר מוקפץ צפונה כשהדרום בוער ועקוב מדם, על הסרטון שצפה בו שגרם לו להבין שמדובר באירוע קשה ועל החבר הטוב ששירת בעזה שהקפיץ אותו להופיע בפני החיילים בחאן יונס להופעה מלאת משמעות ובלתי נשכחת.

מסביר למה מה שעבר ב"צוק איתן" וארבעת החברים שאיבד הכינו אותו היטב ל"חרבות ברזל", על ההחלטה לדבר על התופעות הנפשיות ולמה בחר לדבר את הפוסט טראומה בהיותו איש מוכר ולמה זה כל כך חשוב.

וגם על השמועה שהופצה שהוא עוזב את הארץ לטובת לוס אנג'לס כשהוא בכלל בעזה משמח חיילים, ולמה הפעם הוא כן נעלב ונפגע.