כותרת משנה: שיעור 72 - ח"ב, פרק ל[3], פסקאות 9-16

תאריך: שני, ו אב התש"ף

תקציר: הרמב"ם האריך לבאר את מלאכת המים המתוארת בתורה ביום השני וביאר מדוע לא נאמר בו "כי טוב", והראה איך על ידי ביאור זה נמצא שכל תהליך הבריאה של ששת הימים מוסבר כמסודר ונוצר בצורה הגיונית מאוד לפי מיטב הפיזיקה הידועה אז.

מכלל הדברים גם למדנו על דעת הרמב"ם בעניין הממשיות של התהליך ושל עיקרי העניינים שנזכרו בפרשת בראשית ושאינם משל בלבד.

כותרת משנה: שיעור 71 - ח"ב, פרק ל[2], פסקאות 6-8

תאריך: ראשון, ה אב התש"ף

תקציר: פתחנו בעיון וסיכום משמעות הפסוק הראשון בתורה, וה"ראשית" שבו, לפי הרמב"ם, והשוונו דבריו לדברי הרח"ק והרמב"ן.

אחר, נגשנו ללימוד ביאור הרמב"ם גם לפסוק השני וכיצד הוא מלמד על מציאות ד' היסודות המהווים הראשיות היסודיות שמהם מורכבים כלל הברואים שבעולמנו שתחת השמיים. עוד ציינו לדברי הראשונים הרבים שפרשו אף הם בדומה לרמב"ם את הפסוקים הראשונים הללו של התורה.

כותרת משנה: שיעור 70 - ח"ב, פרק ל[1], פסקאות 1-5

תאריך: חמישי, ב אב התש"ף

תקציר: החלנו בלימוד רמזי הרמב"ם לסודות מעשה בראשית שבפרק ל, ופתחנו בפרשייה העמוקה של בריאת הזמן עם בריאת העולם והעדרו קודם לכן, ושל עניין מציאותו של הזמן כבר ביום הראשון לפני תיאור בריאת המאורות ביום הרביעי.

פתרונות עמוקים לכל זאת ועוד - העלה הרמב"ם מדיוקי לשון הפסוק הראשון "בראשית ברא..." והשייך בו, ודן בהקשר זה גם במשמעות דברי חכמים על "סדר הזמנים" הקדום, ועל בריאת עולמות והחרבתם.

כותרת משנה: שיעור 69 - ח"ב, פרק כט[3], פסקאות 32-36

תאריך: רביעי, א אב התש"ף

תקציר: פתחנו בביאור המבנה והמהלך של "פרקי הבריאה":

ביסוס חידוש העולם (יג-כו) ונצחיותו (כז-כט),

ולבסוף ביאור עניין החידוש בתורה (ל-לא), המופיע בה בחכמה ובמעשה – 

בסודות החכמה שנרמזו בכלל תיאורו במעשה בראשית (פרק ל),

ובחינוך להטמעתו בתודעה ע"י המעשה במצוות השבת המעידה עליו בביטוי מעשי (פרק לא).

אחר, למדנו את פסקאותיו האחרונות של פרק כט, המהוות הקדמה לרמזי חכמת מעשה בראשית שיתבארו בפרק ל.

כותרת משנה: שיעור 68 - ח"ב, פרק כט[2], פסקאות 15-31

תאריך: שלישי, כט תמוז התש"ף

תקציר: השלמנו תחילה את ביאורי הרמב"ם למליצות המקראות הממשילות נפילת אומות וממשלתם בחורבן ובניין היקום.

אחר, עסק הרמב"ם גם בדעת חז"ל בעניין משך ימות העולם ולימד על נצחיות המציאות וחוקיה גם לפיהם.

ולבסוף הרמב"ם הרחיב על עניין הניסים וכיצד הם משתלבים עם חוקיות הטבע הקבועה של המציאות (והעמקנו לבאר את משנתו בעניין זה לאור אמירות סותרות לכאורה של הרמב"ם במקומות אחרים).

כותרת משנה: שיעור 67 - ח"ב, פרק כט[1], פסקאות 1-14

תאריך: שני, כח תמוז התש"ף

תקציר: בפרק כט הרמב"ם ניגש להראות שאין בתנ"ך ובמאמרי חז"ל מאמרים המעידים בצורה חד משמעית שהעולם לא יתקיים לנצח, ולדעתו משמעות הפסוקים והמאמרים שחיצוניותם מורה כן - אינה כוונתם הפנימית האמיתית, ולכן הוא הולך ומבאר את כל המקורות הללו ע"פ הקשרם וע"פ דרכו והבנתו, והוא מבאר את משמעויותיהם הפנימיות ומראה שאין בהם שום עדות לשינוי השמיים והארץ או להעדר נצחיותם.

כותרת משנה: שיעור 66 - ח"ב, פרקים כז-כח

תאריך: ראשון, כז תמוז התש"ף

תקציר: בפרק כז לימד הרמב"ם שנצחיות המציאות אינה סותרת את עובדת חידושה, ובפרק כח הוא הביא פסוקים המלמדים על נצחיות המציאות מקהלת, מתהילים ומירמיהו.

כמו כן הוא דחה ברמז את סברת הרס"ג כאילו הניצחיות סותרת את חידוש העולם ולימד כיצד שלמה המלך לימד בקהלת הן על חידוש העולם והן על נצחיותו.

כותרת משנה: שיעור 65 - ח"ב, פרק כו

תאריך: חמישי, כד תמוז התש"ף

תקציר: בהקשר לסוגיית חידוש העולם - הרמב"ם הביא מדרש פלא של ר' אליעזר הגדול, הראה את הקשיים שיכולים לצאת ממנו והרחיק מטעויות בהבנתו.

ואנו השתדלנו להרחיב בביאורו ולפרשו לפי עומק כוונתו של הרמב"ם בו, תוך השוואה לדבריו במקומות אחרים ובכך ליישב את ההשגות שהשיגו על דיברי הרמב"ם שבפרק זה.

כותרת משנה: שיעור 64 - ח"ב, פרק כה[2], פסקאות 5-6

תאריך: רביעי, כג תמוז התש"ף

תקציר: תחילה למדנו כיצד אמונת החידוש מאפשרת את הניסים ואת הנבואה וההשגחה, וכיצד היא פותרת לנו מבוכות ושאלות קשות שמאמין הקדמות נבוך בהן ואינו יכול להינצל מהן.

אחר, השלמנו את הפרק, והתבוננו במסקנות החשובות העולות ממנו בהבנת אופני ההנהגה האלוקית בשאלות יסודיות (כמו: טעם הבחירה בישראל, מועד נתינת התורה, תכלית המצוות ועוד), ובדרכי פירוש התורה הנכונות.

כותרת משנה: שיעור 63 - ח"ב, פרק כה[1], פסקאות 1-4

תאריך: שלישי, כב תמוז התש"ף

תקציר: תחילה ביארנו את מהלך פרקים יט-כד בהם באר הרמב"ם את טענות עדיפות החידוש על הקדמות (ודייקנו בפרט בעניינם של פרקים יט, כב, כד).

אחר, ניגשנו ללימוד פרק כה. בפרק זה מבאר הרמב"ם מהם שתי הסיבות שלא מאפשרות לפרש את פסוקי המקרא בהתאם לדעות הקדמות של אפלטון ושל אריסטו.

בכלל דבריו מלמדנו הרמב"ם עקרונות יסודיים בדרכי פרשנות התורה הנכונות, המהווים אבני גם יסוד באופני ההתמודדות הנכונה בסתירות בין התורה לשכל ולמדע (ובשולי דבריו הבאנו ראשונים רבים נוספים הילכו, למדו ולימדו אף הם בהתאם לעקרונות הללו).

ועוד לימדנו הרמב"ם על ההבחנה היסודית ביחס התורה לדעת אפלטון ובין ייחסה לדעת אריסטו.