מורה הנבוכים לרמב״ם

כותרת משנה: שיעור 2 - ח"ב, הנחות, פסקאות 10-25

תאריך: אדר התש"ף

תקציר: המשכנו בלימוד הנחות היסוד של המדע הפילוסופי שאותם מביא הרמב"ם לשם הוכחת האמונה, והספקנו ללמוד מההנחה העשירית ועד ההנחה העשרים וחמש.

בתוך הדברים, עמדנו על האפשרות הקרובה להכיר את ה' כראשית המציאות ע"י הבנת מושגי החומר והצורה ובכך "להתייצב על הצור".

****************************************

חלק ב – הא-לוה, הבריאה והנבואה

(48 פרקים, 99 שיעורים, מספרים 1-99)

פרקי הא-ל והעולם (הנחות-יב), 26 שיעורים, מס' 1-26:

****************************************

כותרת משנה: שיעור 1 - חלק ב, הנחות, פסקאות 0-9

תאריך: אדר התש"ף

תקציר: את לימוד חלקו השני של מורה הנבוכים פתחנו במבוא קצר על עניינו באופן כללי, ועל עניין פרקיו הראשונים בהם משלים הרמב"ם את מהלך ביסוס האמונה בצורה ודאית, שבו החל כבר בחלק הראשון של המורה.

לאחר מבוא זה, החלנו בלימוד הנחות הפיזיקה היסודיות של מדע הפילוסופיה האריסטוטלית, שבהם ישתמש הרמב"ם בפרק הבא ע"מ להוכיח את מציאות ה', אחדותו ושלילת גשמותו.

הספקנו ללמוד את תשע ההנחות הראשונות.

כותרת משנה: שיעור 98 - ח"א, השלמת פרק עו[2], ועימו השלמת ח"א וסיכומו

אחר, עם השלמת פרק עו וח"א כולו, סיכמנו את החלק בכללו, ואת חטיבת "פרקי דרך ההוכחה" בפרט(פרקים סז-עו), ועיינו בתכניו המרכזיים של ח"א ובמבנהו ובמקומו ביחס לכלל ספר המורה כולו.

----more----

*``````````````````````````````````````````````````````*

                      ת ם     ח ל ק     א ׳

*׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳׳* 

כותרת משנה: שיעור 97 - ח"א, פרק עו[1], פסקאות 1-8

כותרת משנה: שיעור 96 - ח"א, פרק עה

מתוך דיון זה הגענו לדיון עמוק יותר בעניין תפיסת מוחלטות היכולת הא-לוקית, והצגנו בעניין הבדל בין שיטת הרמב"ם ורוב הראשונים לבין שיטת המהר"ל, הרמח"ל ורבינו הראי"ה.

כותרת משנה: שיעור 95 - ח"א, השלמת פרק עד[3], פסקאות 18-25

בכלל הדברים נגענו בנושא העמוק של הגדרת מהות הנפש הנשארת לאחר מות הגוף, שהרמב"ם הוצרך להתייחס לזה מעט, וכן בויכוח העמוק על אפשרות המצאות אינסוף בזה אחר זה ל"מדברים", לרס"ג וחוה"ל ולרמב"ם.

כותרת משנה: שיעור 94 - ח"א, פרק עד[2], פסקאות 10-17

בדרך החמישית - דרך הייחוד - למדנו כיצד מציאות הבחנות שונות בטבע שלא ניתן לתת להם סיבה טבעית כל שהיא מדוע נעשו כפי שהן ולא אחרת - מלמדת על "מייחד"-"בורא" חיצוני לבריאה שגרם שיהיו כפי שהן. למדנו גם כיצד השתמש הרמב"ם בעיקרון זה לביסוס חידוש העולם אך בלא הכחשת הסיבתיות הטבעית, שלא כ"מדברים''.

ובדרך השישית דחה הרמב"ם יומרה להמצאת דרך חדשה והראה שיסודה אינו אלא הדרך החמישית הידועה, והראה גם כשלים נוספים שנכללו בה.

כותרת משנה: שיעור 93 - ח"א, פרק עד[1], פסקאות 1-9

כותרת משנה: שיעור 92 - ח"א, השלמת פרק עג[6], פסקאות 55-64

בהנחה האחד עשר למדנו על סוגי האינסוף ואלו מהם אפשריים במציאות לפי הפילוסופים ולפי ה"מדברים". ובהנחה השתיים עשר למדנו על גבולות החושים ותעתועיהם וכיצד השתמשו ה"מדברים" בעובדה זו להעמדת שיטתם.

כותרת משנה: שיעור 91 - ח"א, המשך עג[5], פסקאות 47-54

לאחר בירור יסודי זה הוא חדר לעומקו של הויכוח בין הפילוסוף ל"מדבר" ולמורכבות שיש בהכרעה באותו ויכוח.

ובסיום דבריו, רמז הרמב"ם לדעתו שלו הממצעת בעניין, שאינה לא כדברי זה ולא כדברי זה, ואנו השתדלנו לבארה יחד עם השוואה לדברי חכמים נוספים מחכמי ישראל שעסקו בסוגיה עמוקה זו.