כותרת משנה: שיעור 133 - ח"ג, פרק מז[1], פסקאות 1-5

תאריך: רביעי, כ"ב סיון התשפ"א

תקציר: ניגשנו ללימוד טעמי מצוות הקבוצה האחת עשרה - קבוצת מצוות הטומאה והטהרה.

עוד לפני שהרמב"ם מתחיל לבאר את הטעם העקרוני של דיני הטומאה והטהרה כולם - הוא פותח בהקדמה חשובה על מגמת התורה להקל את טורח העבודות על האדם ולעזור לו להגיע לשלימות במינימום הטורח הנדרש. הרחבנו לבאר רעיון חשוב זה לפי כלל מופעיו והסברותיו הפזורות ברחבי המורה, וביארנו את הקשרו ומדוע וכיצד הרמב"ם מבארו כאן.

אחר, למדנו את עקרונו של הרמב"ם (ע"פ רס"ג) בטעמם היסודי של מצוות הטומאה והטהרה וכיצד הן מביאות לחוויה הרצויה במקדש וליחס הנכון אליו המביא ליראת ה', לכבוד ה' ולהכנעה הראויה לפניו.

כותרת משנה: שיעור 132 - ח"ג, השלמת פרק מו[7], פסקאות 28-30 וסיכום הפרק.

תאריך: שלישי, כ"א סיון התשפ"א

תקציר: למדנו את הערתו המפתיעה של הרמב"ם בדבר מבוכתו בטעם מצוות ניסוך היין על המזבח וביארנו את תועלות והטעמים שבכל זאת יש במצווה במשנת הרמב"ם.

אחר, למדנו על תועלות העלייה לרגל ומצוות הקהל וביארנו את הסדר והחכמה שבמהלכו של פרק מו כולו [חילקנו אותו לחמישה שלבים: א. מעשה הקרבנות (פסקאות 2-13), ב. מצוות הדם (14-19), ג. התאמת הקרבנות לשגגות (20-27), ד. ניסוך היין (28), ה. העלייה לרגל (29)].

בסיום הפרק הוספנו להשוואות את תוכן הפרק לחטיבות ההלכות של ענייני עבודת הקרבנות שב"משנה תורה" והראינו כיצד הרמב"ם כלל את כולן במורה

כותרת משנה: שיעור 131 - ח"ג, פרק מו[6] , פסקאות 25-27

תאריך: שני, כ' סיון התשפ"א

תקציר: למדנו את טעמו הייחודי של הרמב"ם למה שאמרה תורה "חטאת לה'" בשעיר חטאת של ראש חודש, עוד למדנו על משמעות "אשה לה'" ו"ריח ניחוח לה'" שנאמר בעולות ולא בחטאות ובשלמים כלל, וכן לימדנו הרמב"ם את הטעם לשרפת החטאות החמורות מחוץ למחנה.

בסוף השיעור עיינו בטעמו ועניינו של השעיר המשתלח על פי דעת הרמב"ם והשווינו אותה לדברי הראב"ע בעניין, וכן לדעת הרמב"ן המשקפת תפיסה שונה של מבנה המציאות והרוחניות שבה כולה. הצגנו את התפיסות השונות וחידדנו גם את ההבנה הנכונה של בסוגיה במשנת הרמב"ם לפי עניות דעתנו.

כותרת משנה: שיעור 130 - ח"ג, פרק מו[5] , פסקאות 20-24

תאריך: ראשון, י"ט סיון התשפ"א

תקציר: תחילה לימד הרמב"ם על ההתאמה החכמה בין העברות השונות לבין סוגי הקרבנות שנקבעו לעוברים עליהם בשגגה, והראה כיצד הם הותאמו לפי העיקרון המזרז לתשובה ולתיקון שככל שהחטא חמור יותר כך הקרבן עליו פחות יותר.

אחר, הביא הרמב"ם מטעמי חז"ל לסיבת בחירת העגל למילואים ופר יוה"כ שהם כדי לכפר על מעשה העגל, ובחירת השעירים לחטאות בכדי לכפר לעדת ישראל על מכירת יוסף. הרמב"ם הוסיף על דבריהם טעם נוסף משלו לבחירת השעירים, אך האריך לבאר גם את העומק והתועלות הברורות שבטעמים הללו שלימדו חז"ל.

בכלל הלימוד הדגשנו את התועלות הנצחיות הגדולות לתיקון הדעות, המידות והמעשים העולות מן העבודות הללו ע"פ הרמב"ם גם מעבר לאותן תועלות לשעה שלפיהן חלק מהן נקבעו.

כותרת משנה: שיעור 129 - ח"ג, פרק מו[4] , פסקאות 16-19

תאריך: חמישי, ט"ז סיון התשפ"א

תקציר: המשכנו את לימוד מצוות הדם שהוטעמו ע"י הרמב"ם בכלל קבוצת הקרבנות. למדנו על טעם איסור שחיטת בשר תאווה במדבר וטעמי היתרו עם כניסת ישראל לארץ, ועל טעם מצוות כיסוי הדם ומדוע החובה נקבעה דווקא בחיה ועוף טהורים ולא בבהמה.

טעמי המצוות הללו קשורים וחבוקים במשנת הרמב"ם עם ייחסו להאמנת השדים ולפולחן ולמנהגים שהתפתחו סביבם. למדנו את דבריו בעניין, ועליהם הוספנו לבאר את דעת הרמב"ם בסוגיית השדים מרחבי משנתו, ועל מה היא מבוססת במקרא ובדברי חז"ל, וביארנו לעומתה גם את דעת הכוזרי ואת דעת הרמב"ן ויסודותיה בסוגייה זו.

כותרת משנה: שיעור 128 - ח"ג, פרק מו[3] , פסקאות 14-15

תאריך: רביעי, טו סיון התשפ"א

תקציר: לאחר שלימד הרמב"ם את טעמי הקרבנות עצמם הוא ממשיך לטעמי הזאת דם הקרבן לכפר, ואגב העיסוק בדם הוא מרחיב להטעים באופן שיטתי את כלל המצוות שנאמרו בו.

כך מרחיב הרמב"ם בתיאור מנהגי עובדי הע"ז ופולחן השדים שלהם שהיה קשור בדם, ומלמד כיצד איסור אכילת הדם, קידוש הכהנים והכפרה עימו בהזאתו ושפיכתו על המזבח או כמים על הארץ ואיסור קיבוצו והאכילה סביבו - כולם נקבעו בדקדוק בכדי להוציא מאותן התפיסות והמנהגים.

בהקשר לשפיכת דם הבהמה כמים על הארץ, ולאיסור "לא תאכלו על הדם" הוצרכנו להאריך בכדי להראות כיצד דברי הרמב"ם בטעמי פשוטי המקראות משתלבים היטב גם עם דברי חז"ל להלכה ואינם סותרים אותם.

כותרת משנה: שיעור 127 - ח"ג, פרק מו[2] , פסקאות 6-13

תאריך: שלישי, יד' סיון התשפ"א

תקציר: הרמב"ם הלך והטעים מצוות פרטיות רבות בעניין הקרבנות שנמנו בהלכות איסורי מזבח, מעשה הקרבנות, פסולי המוקדשים, מעילה ותמורה, והראה את תועלותיהם להרחיק מטעיות הע"ז ומנהגיה ולבנות אמונה נכונה ומידות ויחס ראוי של כבוד כלפי ה'.

בשולי דבריו העמקנו לעמוד על יסודות תפיסתו שעומדת מאחורי מכלול פרטי דבריו והבדלנו אותה ממשנת הכוזרי והרמב"ן בנושא.

סיימנו את השיעור בלימוד טעמי הרמב"ם למצוות והדינים המיוחדים של קרבן הפסח, והוספנו עליהם גם מטעמי ספר החינוך לאותן המצוות.

כותרת משנה: שיעור 126 - ח"ג, פרק מו[1] , פסקאות 1-5

תאריך: שני, יג סיון התשפ"א

תקציר: בפרק מו ניגש הרמב"ם להטעים את טעמי המצוות שנכללו בקבוצה האחת עשרה (מ-14 קבוצות המצוות), שהיא קבוצת מצוות הקרבנות, ואחר שטעמה הכולל של עצם עבודת הקרבנות כבר נתבאר בפרק לב הוא ניגש כעת להוסיף ולהטעים את פרטי דיני הקרבנות ומצוותיהם שניתן להטעימן.

העניין הראשון שאותו מטעים הרמב"ם בפרקנו הוא מדוע נבחרו הקרבנות מן החי דווקא ממיני הבהמות: הכבשים, העיזים, הבקר, וכן דווקא התורים ובני היונה מן העוף; והוא מלמד את החכמה והתועלת שבבחירתם הן בכדי לשלול את דעות הע"ז והן בכדי לשנות ולהתרחק מדרכי עבודותיהם ככל שניתן ולהקל על עבודת ה' ועל האפשרות להתקרב אליו ככל שניתן.

לפי עקרונות אלו מלמד הרמב"ם כי גם אפשרות הבאת המנחות כקרבן זול ומכובד מן הצומח, וכן הגדרת עבודת הקרבנות כולה כרשות - מוסברות היטב ואף החכמה שהם מתבררת.

כותרת משנה: שיעור 125 - ח"ג, השלמת פרק מה[4] , פסקאות 19-25

תאריך: ראשון, יב' סיון התשפ"א

תקציר: פתחנו בביאור טעמי הקטורת ושמן המשחה להרמב"ם. בהקשרם ניסינו לבאר את עומק כוונת חכמים במדרשם במשנה (תמיד ג, ח) כי "מיריחו היו מריחין את ריח הקטרת" לפי רוחו של הרמב"ם, והעמקנו בסוד ההנהגה הא-להית המתוחכמת "עצות מרחוק" שאותה מצא הרמב"ם ביסוד המצוות הללו עם שאר מצוות המקדש ושאר המצוות כולן, שהיא כעין אותה ההנהגה הא-להית המתוחכמת בעצמה המנהלת את הטבע ואת ההיסטוריה כולה.

בסוף הדברים ביארנו את ההיגיון שבמהלך הפרק וסיכמנו את הרעיונות היסודיים של מצוותיה של קבוצת מצוות המקדש שהוטעמו בו.

כותרת משנה: שיעור 124 - ח"ג, פרק מה[3] , פסקאות 11-18

תאריך: חמישי, ט' סיון התשפ"א

תקציר: סיכמנו את העולה בידינו עד כה בטעמי המקדש וארון הברית עם כרוביו, והמשכנו בלימוד טעמי שאר כלי המקדש ועובדיו.

למדנו על טעמי המנורה, המזבחות ושולחן הפנים, שבו הרחבנו לבאר את המורכבות שבהבנת טעמו ותועלתו.

המשכנו בטעמי דיני בניית מזבח האדמה (=מאבנים טבעיות שאינן מסותתות) ובטעם צורתו של הכבש, וסיימנו בלימוד דיני הכוהנים והלויים, בגדיהם ופסוליהם, עבודותיהם ואופני ההיתר של כניסתם לעבודת המקדש.

בכל זה התוודענו לחכמה העמוקה ששללה את הע"ז ומנהגיה והרחיקה ממנה, ובנתה וקבעה במקומה אמונת אמת ויראת ה' שלימות וטהורות.