מעורר מחלוקת

מלכה היא אשת הלכה, פעילה חברתית, ממייסדות פורום תקנה לטיפול ומניעת פגיעות מיניות בציבור הדתי-לאומי, כלת תואר ד״ר לשם כבוד מאוניברסיטת בר אילן, מחברת הספר מהלכת בדרכה – ועוד רשימה ארוכה של עשייה והובלה.

היא תושבת תקוע שבגוש עציון, מגדירה את עצמה כאשת ימין, אבל גם ביקורתית ונוקבת כלפי הזרם החרד”לי – בהלכה, ביחס לנשים, ובאמונה ש“ארץ ישראל השלמה” היא חזות הכול.

עם זאת, יש לה לא מעט ביקורת גם כלפי השמאל המדיני. מעל הכול – היא מתנגדת לכל תפיסה מוחלטת ומאמינה שבכל נושא, המהות קודמת למחנאות.

בפרק דיברנו על: הקיטוב החריף בחברה הישראלית, המהפכה המשפטית והשלכותיה, מדיניות הממשלה מול סוגיות הגיוס, התקציבים והשבת החטופים. על מה קרה לציונות הדתית, אלימות מתנחלים כלפי פלסטינים. על התנאים לפתרון אפשרי לסכסוך הישראלי-פלסטיני ועל מאבקי האגו של מנהגי האופוזיציה שלא רואים את גודל השעה לקראת הבחירות. ועל מה בכל זאת נותן לה תקווה.

רוית היא עיתונאית, עורכת ופובליציסטית בעיתון הארץ. היא נולדה וגדלה בקריות בבית שמכיל את הימין והשמאל. אביה תומך ליכוד מה שמכונה ביביסט ואמא מהמחנה הליברלי. החיים במורכבות הזו הובילו אותה להיות קול מורכב ולא דיכוטומי במערכת הארץ, לדבריה זה לימד אותה להסתכל על כל דבר עניינית ללא קשר באיזה צד פוליטי מדובר. במאמריה היא מבטאת את הקול הזה בצורה רחבה מאוד וסופגת לא מעט ביקורת גם מהמחנה אליו היא משתייכת. למרות שזה קו עקרוני מבחינתה, לאחר ששר המשפטים הציג את המהפכה המשפטית בינואר 23 היא שינתה גישה נקודתית. באחד ממאמריה כתבה התכנית של לוין היא העמונה של המחנה הליברלי וצריך לשים בצד את יכולת ההכלה והמורכבות ולהיאבק נגד התכנית הרעה הזו, לדבריה זה זמני יכולת ההכלה היא קריטית והיא צריכה להוביל כל הזמן למעט מקרים חריגים. אחרי הטבח בשביעי לאוקטובר רוית כותבת לא מעט על כך שגם הקונספציות של השמאל התנפצו. לדבריה למרות שתמיד צריך לחפש ולחתור לשלום עד שלא יהיו בשני הצדדים מספיק אנשים שרוצים חיים אחרים אין סיכוי להגיע לשלום והיא מבקרת את הבחירה של חלקים בשמאל להאשים רק את הצד הישראלי. 

במהלך הפרק דיברנו על בית ילדותה. על בחירתה להיות חלק מהמחנה הליברלי ומחנה השלום. כמו כן דיברנו על המהפכה המשטרית, על הטבח והתובנות שלה אחרי השביעי לאוקטובר. על היכולת שלה להכיל את המורכבות בין ימין לשמאל ולראות את היתרונות והחסרונות בשני הצדדים, להבין את הביקורת של הצד היריב להתייחס אליה ברצינות ולא לבטל אותה. כמו כן דיברנו על איך היא רואה את האפשרות לחיות יחד ולהסתדר למרות המחלוקות והפערים הגדולים בין השבטים השונים בחברה הישראלית. 

יגאל הוא פעיל פוליטי-חברתי ותיק מאוד. בעבר התנגד לתהליך אוסלו כאיש ימין ובמעלה הדרך הפך למתנגד נחרץ לכיבוש וכפי שהוא מגדיר את עצמו אנרכיסט. כיום הוא מדריך פרויקט במדעים לכיתות ו',  וסטודנט שנה א' למשפטים, באוניברסיטת תל-אביב.

במהלך הדרך דיברנו על תהליך השינוי שלו. 

על אנרכיזם. 

על סירוב לשרת במילואים. 

על הכרה בעוול כחלק מריפוי.

על השפעה על החברה הישראלית. 

ועל המרכז הפנאטי.  

דן הוא ד״ר לפילוסופיה ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן. הוא בן למשפחה ציונות דתית וגדל בהתנחלות קרני שומרון. הוא למד בישיבת הר עציון באלון שבות ותוך כדי לימודי הסמכה לרבנות החליט לשלב לימודי פילוסופיה כדי להכיר ולחזק דווקא את תפיסותיו הדתיות. ככל שלמד והתקדם בלימודיו האקדמיים התחיל להטיל ספק יותר ויותר בדרך בה אחז עד לאותו שלב. בסופו של תהליך יצא בשאלה ובהמשך גם תפיסותיו הפוליטיות והאידיאולוגיות השתנו. 

לאחרונה דן הוציא ספר חדש ״נגד הזרם״ בו הוא מתעמת עם אמונותיו ותפיסותיו הקודמות ומשתף את הקוראים במסע שעבר ובתובנותיו החדשות. 

במהלך הפרק דיברנו על תפיסותיו הדתיות והאידיאולוגיות הקודמות. על השאיפה שלו באותם ימים ללמוד לעומק את התפיסות השונות כדי להסביר ולשווק את האמונה הדתית טוב יותר.  מה גרם לו לשנות אותם. איך קיבלו את השינוי בסביבה הקרובה והרחוקה יותר. מה הבעיתיות בהטמעת תפיסות אלו על החברה ובקביעת מדיניות בישראל, בנושא הכיבוש ובנושאים נוספים. וניסנו לדבר גם קצת על תקווה. 

ארנון הוא היסטוריון של הסכסוך הישראלי פלסטיני, עמית מחקר במכון הרמן ובמכון מולד. 

במהלך הפרק (פרק 2 עם ארנון) התמקדנו בעונה השניה של הסכת אוסלו העוסק ברצועת עזה ובהתנתקות. 

דיברנו על ההיסטוריה של רצועת עזה, על הווצרותה של הרצועה בעקבות מלחמת העצמאות. על ניצני תפיסת ניהול הסכסוך ששורטטו על ידי משה דיין בהספדו על רועי רוטברג, רכז הביטחון של נחל עוז לאחר הירצחו בשנת 1956. על כיבוש הרצועה במבצע קדש ועל ההחלטה להחזיר את השטחים מספר חודשים לאחר מכן. על הסיבות שהוביל ב - 67 לא להחזיר את הרצועה והשטחים, על הרציונל מאחורי הקמת התנחלויות ברצועה ועל חוסר ההיגיון בכך. כמו כן נסינו לבחון האם השמאל טעה שתמך בתוכנית ההתנתקות.  

דביר הוא אחד ממובילי השמאל האמוני. הוא נולד וגדל בירוחם למשפחה דתית לאומית והתחנך במוסדות החינוך של הציבור הזה. לאורך השנים תמיד הייתה לו ראיה מרחבית יותר לגבי הקבוצות השונות במרחב, אך לאחר תהליך שעשה ספציפית בקשר לסכסוך הישראלי פלסטיני עבר לשמאל והוא פעיל בלא מעט התארגנויות  בשמאל הדתי. 

במהלך הפרק דיברנו על:

התפיסה הדתית לאומית מהמקום המגוון בירוחם. 

על הלימודים בישיבה בעתניאל לצד התנדבות שבועית במחסום ווטש.

על מה הוא ראה כשעמד בצד הפלסטיני של המחסום ומול מתנחלים. 

על השמאל האמוני ומה הוא מנסה לייצר או למעשה לחשוף ביהדות. 

על זהות לאומית אלטרנטיבית שלא תלויה בטריטוריה, שליטה וכוחנות. 

ועל תקווה לייצר זרם שמאל אמוני של ממש. 

ברק הוא יוצר, במאי ומפיק דוקומנטרי. בין סרטיו גשר על הוואדי, החבר דב, הרבי קפוארה, שומרני בודד, השדכנית ועוד רבים. בארבע שנים האחרונות הוא ראש המחלקה לקולנוע במכללת בית ברל. בנוסף הוא יו״ר העמותה בדרך להחלמה - עמותה שמסיעה כבר 15 שנה חולים פלסטינים מהרצועה (עד השביעי לאוקטובר) ומהגדה המערבית לבתי חולים בישראל לקבלת טיפול רפואי מציל חיים.  

במהלך הפרק דיברנו על המציאות בישראל בעקבות המלחמה ועל איך הוא מול זה. על מה קורה ברצועה בשם כולנו. על סוג השיח בתוך ישראל בהקשרים הללו. על עמותת בדרך להחלמה. על ערב ההוקרה שיתקיים בשלישי הבא ללמעלה מאלף מתנדבי העמותה. על דוקו ויצירה. וטיפל׳ה על תקווה. 

לימור היא חברת קיבוץ מעלה גלבוע, נשואה פלוס ארבעה, היא מנהלת אגף החינוך במועצה אזורית גליל תחתון. בגיל שנתיים עברה משפחתה להתגורר בגוש קטיף לגן אור. לימור גדלה שם עד שהתחתנה אבל מגיל צעיר היא הייתה מהמערערים גם על המציאות בחבל עזה. כשנה לפני ביצוע חוק ההתנתקות היא חזרה עם בעלה לגן אור להיפרד, לתמוך ולהיות עם משפחתה למרות שכבר אז הייתה בעלת עמדות שמאל. כהחלטה משפחתית מתוך תפיסה ממלכתית היא ומשפחתה עזבו את גן אור יום לפני הפינוי. בשנים האחרונות לימור פעילה בשמאל האמוני, מפגינה ומתבטאת רבות כחלק מהמאבק לסיום המלחמה והחזרת החטופים. 

במהלך הפרק דיברנו על התפיסה הציונית דתית עליה גדלה. על החיים בגוש קטיף ועל ההתנתקות. על הציונות הדתית, ועל התוכן החלופי שהיא וחבריה מנסים לצקת לשיח הישראלי מתוך ארון הספרים היהודי. מה גרם לה לעבור לשמאל, על השמאל האמוני ועל המורכבות והחשיבות בלאחוז בעמדות שמאל בתוך מעגלים משפחתיים, חברתיים ומקצועיים מהימין. כמובן גם דיברנו על תקווה. 

דורון הוא אלוף משנה במילואים ומראשי תנועת ״מסתכלים לכיבוש בעיניים״. הוא נולד וגדל בקיבוץ בית השיטה. התגייס לשריון ושירת בסדיר ובקבע. לאחר שחרורו הוא היה בין מקימי הקיבוץ העירוני תמוז בבית שמש. לאחר שבע שנים באזרחות הוא חזר לקבע ושימש כמג״ד ומח״ט. כמו כן הוא שימש כרמ״ח תכנון בצה״ל והיה ממתכנני תוכנית ההתנתקות מתוקף תפקידו. לאחר מכן שימש בתפקידים נוספים וב - 2010 פרש מצה״ל. בשנים האחרונות הוא אקטיביסט שמתנגד לכיבוש, בשנים האחרונות כחלק מתנועת מסתכלים לכיבוש בעיניים שהוא מראשי התנועה. 

במהלך הפרק דיברנו על התהליך שהוא עבר ומה הוא חווה בשירותו בשטחים. על מה הוביל אותו להפוך לאקטיביסט וההתמודדות מול צה״ל בשטחים. דיברנו מעט על ההתנתקות, על תנועת מסתכלים ועל מה שקורה בשטחים בכל הקשור לאלימות, גירוש קהילות ועוד. בקטנה ניסנו לדבר גם על תקווה.

אביאל הוא תושב הר חברון מההתנחלות שמעה. הוא נולד וגדל בבית אל ולאחר שסיים את הישיבה התיכונית הוא עבר ללמוד בישיבת ההסדר בחומש ופונה באוגוסט 2005 מהמקום במסגרת תכנית ההתנתקות. אגב באותם ימים ניהלתי את ישיבת חומש וחווינו את הפינוי יחד. במהלך השנים הוא יצא בשאלה אך נשאר בימין. 

במהלך הפרק דיברנו על אותה שנה, איך הוא התייחס לתכנית הפינוי, איך הוא פעל במהלכה ועל איך הוא יצא ממנה. כמו כן דיברנו על פינוי תשעת הבתים בעמונה ב -2006 שהיא עוד אירוע מאוד משמעותי וכפי שאביאל מגדיר גם נקודת מפנה עבורו ועבור רבים בסביבתו. לא מעט דיברנו על הציבור הדתי לאומי ממנו שנינו הגענו ועזבנו. דיברנו גם על המצב כיום במדינת ישראל מבחינה חברתית ועל דרום הר חברון, וכמובן גם על תקווה.