לאחר שהסברנו את מעלת ההלוואה בשיעור הקודם, נעבור לעסוק בחומרת חטא הריבית, וננתח לעומק כיצד הלוואה בריבית פוגעת ברעיון האחדות. בסוף השיעור נגלה מהי הריבית שדווקא המלווה בריבית צריך לשלם אותה - הריבית על חטאו.

לפני שנסביר את הדברים החמורים שנאמרו על איסור ריבית, אנחנו צריכים לבסס את הבנתנו במעלת ההלוואה. האם הלוואה היא חלק ממצות הצדקה בלבד? מדוע יש מצווה להלוות גם לעשירים? מה הרעיון שמתגלם בהלוואה לאחד מעם ישראל - לא משנה מי המקבל והנותן?

בניגוד למצופה, המדרש מסביר שדווקא העני מטיב לבעל הבית, יותר מאשר שהעני מקבל ממנו. בשיעור נעמיק כיצד זה קורה ומדוע. נסיים בהסבר מקורי על הפסוק 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת'.

נפתח את השיעור בפסוק מספר נחמיה 'והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה'. המדרש לומד ממנו שיש שיעור מינימלי במצוות הצדקה - שלישית השקל בשנה. בשיעור נבין כיצד לומדים מהפסוק שמצוות צדקה שקולה כנגד כל המצוות, ומה הביאור המדויק של המאמר. בסוף השיעור נראה כיצד, בניגוד למצופה, דווקא כפייה על צדקה טובה יותר מעשיית צדקה מרצון אישי.

נתחיל את השיעור בהבנת הביטוי "מלווה ה' חונן דל". במהשך נראה דו-שיח בין ר' עקיבא וטורנוסרופס הרשע. האם ה' אוהב עניים או שונא אותם? האם מוטל עלינו להביא להם צדקה או לתת להם להישאר במצבם? מה הפרדוקסליות הנסתרת בשאלה ובתשובה?

הגמרא אומרת שהמפייס עני זוכה לאחת עשרה ברכות, בניגוד לנותן לו פרוטה שזוכה רק בשש. בשיעור נלמד מהו אותו הפיוס? מדוע המהר"ל כותב שפיוס זה הוא לא זמני אלא לעולם? ומה מסמל המספר אחת עשרה? בהמשך השיעור נבין מהן מעלות הצדקה דרך מונבז המלך שחילק את אוצרותיו לעניים, ונתחיל את הדיון בפסוק 'אני בצדק אחזה פניך'.

ר' עוירא נותן הדרכות בעניין הצדקה: גם בעל נכסים מרובים, גם בעל נכסים מצומצים וגם עני צריכים לתת צדקה כדי להינצל מדינה של גינהם ומעניות. תנא דבי ר' ישמעאל מציג משל מוזר, שתי רחלות עוברות במים, הגזוזה עוברת ושאינה גזוזה טובעת. בשיעור נסביר בהרחבה: מהי דינה של גינהום ומדוע ניצלים ממנה על ידי צדקה? במה נתינת הצדקה דומה לגזיזת הרחלות? מה עומק המדרש מעבר לשכר ועונש פשוט?

בשיעור נחזור על הסוגייה הקודמת ונראה ש'חימה' ו'אף' קשים באופנים שונים. בהמשך נדון בפסוק המוכר 'צדקה תציל ממות'. מאילו מיתות מצילה הצדקה? מדוע? לאחר מכן נסביר את המשמעות הנסתרת של הסיפור על בנימין הצדיק שפירנס אישה ושבעת בניה.

בשיעור נראה את מחלוקת האמוראים בנוגע לשאלה האם מתן בסתר כופה גם 'אף' וגם 'חימה' או שאינו מסוגל לכפות 'חימה'? נסביר את שורש המחלוקת ואת משמעותה על דרך הסוד.

נשלים את ביאור הסיפור מהשיעור הקודם - כיצד העלמת עין מהצדקה נחשבת כמו עבודה זרה? בהמשך השיעור נדרוש כל אות במילה 'צדקה'. מה הסמיכות בין האותיות צ' ק' ו- ד' ה' יכולה ללמד אותנו? מה משמעות צורת האותיות האלו?