נתיבות עולם למהר"ל - הרב יונתן רוזין

המדרש משווה את האיסור לעלות במעלות על המזבח לחיוב להיות מתונים בדין. נסביר מהי 'היציאה מן הסדר' שמהר"ל מזהיר אותנו ממנה, וכיצד היא קשורה הן לכהן העולה במדרגות והן לשופט הדן בפזיזות.

במסכת שבת מסופר על שני זוגות דיינים. זוג אחד קרא כל שעה לחפצים לבוא לדין, והזוג האחר ישב בבית הדין מהבוקר עד הערב. בשיעור נברר: מהו המעשה הרצוי? מה ניתן ללמוד על כך ממשה רבינו? ואיך כל זה קשור למעשה בראשית?  בסוף השיעור נסביר את ההבדל החשוב בין דין אמת לבין דין אמת לאמיתו.

בשיעור נפתח את נתיב הדין בנתיבות עולם. כמו כל פתיחת נתיב, נבאר פסוק מספר משלי - 'ספר החכמה'. נסביר מדוע עשיית המשפט היא מצד אחד שמחה לצדיק ומצד שני מחיתה לרשע. נסיים במדרש מעניין שמשווה את הדין לפרדס האהוב מכל על המלך.

בהמשך לעיסוקינו באיסור הריבית, בשיעור נראה דרך אחרת להבין את חומרתו. נבין מהי ההידבקות בהעדר שהמהרל מציין כבסיס כל החטאים, ואת הקשר הייחודי בין ההעדר לבין חטא הריבית.

לאחר שהסברנו את מעלת ההלוואה בשיעור הקודם, נעבור לעסוק בחומרת חטא הריבית, וננתח לעומק כיצד הלוואה בריבית פוגעת ברעיון האחדות. בסוף השיעור נגלה מהי הריבית שדווקא המלווה בריבית צריך לשלם אותה - הריבית על חטאו.

לפני שנסביר את הדברים החמורים שנאמרו על איסור ריבית, אנחנו צריכים לבסס את הבנתנו במעלת ההלוואה. האם הלוואה היא חלק ממצות הצדקה בלבד? מדוע יש מצווה להלוות גם לעשירים? מה הרעיון שמתגלם בהלוואה לאחד מעם ישראל - לא משנה מי המקבל והנותן?

בניגוד למצופה, המדרש מסביר שדווקא העני מטיב לבעל הבית, יותר מאשר שהעני מקבל ממנו. בשיעור נעמיק כיצד זה קורה ומדוע. נסיים בהסבר מקורי על הפסוק 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך ואכלת ושבעת'.

נפתח את השיעור בפסוק מספר נחמיה 'והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה'. המדרש לומד ממנו שיש שיעור מינימלי במצוות הצדקה - שלישית השקל בשנה. בשיעור נבין כיצד לומדים מהפסוק שמצוות צדקה שקולה כנגד כל המצוות, ומה הביאור המדויק של המאמר. בסוף השיעור נראה כיצד, בניגוד למצופה, דווקא כפייה על צדקה טובה יותר מעשיית צדקה מרצון אישי.

נתחיל את השיעור בהבנת הביטוי "מלווה ה' חונן דל". במהשך נראה דו-שיח בין ר' עקיבא וטורנוסרופס הרשע. האם ה' אוהב עניים או שונא אותם? האם מוטל עלינו להביא להם צדקה או לתת להם להישאר במצבם? מה הפרדוקסליות הנסתרת בשאלה ובתשובה?

הגמרא אומרת שהמפייס עני זוכה לאחת עשרה ברכות, בניגוד לנותן לו פרוטה שזוכה רק בשש. בשיעור נלמד מהו אותו הפיוס? מדוע המהר"ל כותב שפיוס זה הוא לא זמני אלא לעולם? ומה מסמל המספר אחת עשרה? בהמשך השיעור נבין מהן מעלות הצדקה דרך מונבז המלך שחילק את אוצרותיו לעניים, ונתחיל את הדיון בפסוק 'אני בצדק אחזה פניך'.