נעים להזכיר

אנחנו כעת בשעת מלחמה,

הפרק הזה הוקלט כפרק חירום, לתת לנו קצת זוויות הסתכלות,

להבין - מה הנשמה שלנו צריכה, מה קורה פה,

ומה באנו לעשות כאן.

בפרק הזה תכירו טעימה של מושגים שונים מתורת הקבלה

ותוכלו לתרגל, באופן מודע את הדבר החשוב ביותר

והוא - הכרת תודה.

מקווה שזה יעזור לכם, יגיע לאוזניים הנכונות

ויתרום לכמה שיותר אנשים.

חלק ב׳ והפרקטיקה של לצייר ולייצר מציאות

בפרק הקודם למדנו את התאוריה

ובפרק הזה אנחנו מתמקדים ביישום

כלים כמו ויזואליזציה, הצהרות חיובית, האני האידלי,

איך להטמיע במוח שלנו אמונות חדשות.

המציאות שאני מייצרת, היא המציאות שאני מציירת.

לטוב ולרע, אני זאת שבוחרת.

הפרספקטיבה שלי בוראת מחשבה,

המחשבה שלי בוראת את ההווה.

אני יכולה לברוא את כל מה שאני לא רוצה

 ואני יכולה לברוא כל דבר שרק ארצה.

בפרק הזה נבין איך היקום עובד

ואיך בעזרת התובנות האלו אנחנו יכולים לברוא

לחיים שלנו כל מה שרק נרצה.

חודש אלול הוא חודש הסליחות.

אמנם הוא הסוף, הוא החודש המסכם של השנה

אבל מבחינתי הוא בכלל חודש של התחלות.

איך לשחרר את הסיפור שבו אנחנו נאחזים,

איך לסלוח על ידי שלושת שלבי החמלה,

ולהיות סוף סוף חופשיים.

קיבלנו את החיים,

ועם החיים קיבלנו חתיכה חסרה.

אנחנו רוצים את השלם, את המאה אחוז,

אבל מה שעולה מוכרח לרדת

ומה שיורד מוכרח לעלות.

אלו יחסי הגומלין, אובדן ורווח.

איך בכל זאת אנחנו יכולים לאכול את העוגה

ולהשאיר אותה שלמה?

מוות חיים. התחלות וסופים. הכל מעגלים.

אנחנו באים לעולם, ויש רק דבר אחד שיש בו וודאות,

לא משנה מי אנחנו, כמה כסף יש לנו בבנק,

כמה הצלחנו בחיים, כולנו, הולכים למות.

בפרק הזה אני מדברת על אובדן,

על החוויה האישית שלי,

בין אם זה מוות או מערכות יחסים שמסתיימות,

איך אפשר להתמודד, איזה כלים רצוי שנרכוש,

ולמה הוא צריך להיות החבר הכי טוב שלנו

כל עוד אנחנו כאן.

נכון שכשנשבר לכם הלב הרגשתם שהוא באמת נשבר?

כשהרעיון שלכם לא צלח, כשפוטרתם מהעבודה,

כשנבחרתם בבית ספר אחרונים לקבוצה

הרגשתם אותה בכל תא ותא בגוף, ממש כמו כאב פיזי,

זאת דחיה. היא כואבת בדיוק כמו יד שבורה.

למה זה קורה? למה המוח שלנו מקשר דחייה כמו שהגוף חווה פיזית פגיעה?

בפרק הזה נלמד עליה ונבין איך אנחנו יכולים

להתמודד איתה בצורה יותר טובה.

נרכוש כלים, נזכר שהדרך להצלחה היא רצופה כשלונות,

בעסקים, בעבודה, במערכות יחסים... 

למה כדאי שנשמע כמה שיותר לא?

חירות אמיתית היא להיות עצמנו. 

להספיק לנסות לשנות את מי שאנחנו בשביל האחר,

ולהפסיק לשנות את האחר בשבילנו.

לא להתכווח עם המציאות. 

להסכים להרגיש פגיעות, שהיא כלי שיעזור לנו

במערכות יחסים קיימות, וגם בעתידיות,

וכנות, ליצור תקשורת אמיתית, לא לפעול מאוטומטים

ומתבניות חברתיות.

איך אתם רגילים לנצל את יום החופש שלכם? בבריחה מהשגרה? הנאות רגעיות?

מתי פעם אחרונה לקחת חופש כדי לחשוב על חופש?

איך אפשר ליצור שגרה מלאה בחופש? ואיך זה קשור לאדם שאני רוצה להיות?

בפרק אני נותנת לכם כלים ובינהם ניצור רשימות של האני האידאלי והפחדים שלנו

שהם אלו שמונעים מאיתנו להתקדם לעבר המטרות

ואיך כל זה קשור לעצים? ממליצה להצטייד בעט וכמה דפים