פרק חדש בפודקאסט ביטלמניקס - פרק 8 בסדרה "ארבעה גוונים של לבן" שעוסק בג’וליאן לנון והשירים שנכתבו עליו באמצע 1968.
בזמן שהביטלס שוקעים אל תוך ההקלטות המורכבות של האלבום הלבן, החיים הפרטיים של ג’ון לנון עוברים טלטלה: הוא עוזב את סינתיה לטובת מערכת יחסים חדשה עם יוקו אונו. במרכז השבר הזה ניצב ילד בן חמש – ג'וליאן לנון.

שני שירים נכתבים עליו באותה תקופה:

בהיי ג'וד, פול, שחווה בעצמו אובדן של הורה בילדותו, חש אמפתיה לג'וליאן הקטן. אחרי ביקור אצל סינתיה וג'וליאן, הוא עולה על הרכב ובדרך חזרה כותב שיר שמיועד לעודד ילד קטן שמתמודד עם פרידה של הוריו. שיר שמתפתח ליצירה מרגשת בת 7 דקות, שמעניקה מקום לכאב, לתקווה ולתחושת שייכות.

לעומת זאת, ג'ון לנון בוחר להביע את רגשותיו באופן שקט, כמעט מהוסס.

בשיר הערש המלטף שסוגר את האלבום הלבן ונכתב לג'וליאן – אך מושר בקולו של רינגו, בליווי תזמורת. הבחירה הזו אינה מקרית: ג'ון מתקשה לבטא רגש ישיר כלפי בנו, והשיר הופך לתזכורת עדינה ומכאיבה ליחסים שהתרחקו. שיר ערש שנשמע כמו פרידה.

בפרק החדש אבחן את הסיפורים שמאחורי השירים ואת הדרך בה הילד הקטן הזה הפך – מבלי שהתכוון – לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה המוזיקלית של הביטלס.