בפרק החדש נראה איך הביטלס מגיעים לישורת האחרונה עבור האלבום.

ג'ורג' הריסון מביא את השיר המיוחל והיחיד שלו באלבום שגם עליו בתחילה חברי הביטלס והצוות הטכני מסתכלים בחשדנות עד לתוצאה המופלאה שממזגת את המזרח עם המערב באופן הכי יפה שיש.

פול מקרטני כותב בעזרת ג'ון שיר מרגש על הנערה שברחה מהבית ומגיע לכדי 'קלאש' קטן עם ג'ורג' מרטין שבו שניהם נפגעים, אבל בולעים את הרוק ומשלימים את העבודה על האלבום הזה.

את האלבום ואת הקונספט הלא גמור שלו, זה שדיברתי עליו במשך כמה פרקים, מקרטני בוחר לסגור כמו שהאלבום נפתח - בשינוי קטן אבל מהותי, רגע לפני ההדרן הגדול והגרנדיוזי.

את האלבום כולו, הביטלס בוחרים לסגור בקריצה הומוריסטית קטנטנה, שתשחרר קצת אוויר מהרצינות התהומית והאומנותית שהאלבום 'נקלע' אליה - בכל זאת הם רק הביטלס, אותם נערים מליברפול.

בפרק החדש אני שמח מאוד לארח את אביב קמאי.

אביב, מורה למוזיקה שלקח חלק בכתיבת מאמרים בספרים על הביטלס והציג עבודות בכנסים אקדמיים על הביטלס באוניברסיטאות בארצות הברית.

יחד ננסה להבין קצת יותר את מה שעובר על הביטלס בתקופה הזו ונדבר על עוד דברים מעניינים מאוד.