אל מול ההוראה של ה' לאברם, "קום והתהלך בארץ לאורכה ולרוחבה", אברם דווקא מתיישב במקום אחד: "ויאהל אברם ויבא וישב באלני ממרא אשר בחברון". את הפער בין הצו האלוהי והביצוע האנושי ביקשו הפרשנים לצמצם, אם באמצעות קירוב הציווי אל הביצוע ואם באמצעות קירוב הביצוע אל הציווי. אולם נראה שיש משמעות דווקא לפער עצמו, והוא מרמז על מחלוקת בין ה' ואברם בשאלת מעמדו של לוט - ה' רוצה לסיים את סיפור לוט, אבל אברהם ממשיך כל העת לראות את לוט כבנו, ונושא אליו את עיניו. גם כאן מתבטא רעיון הבחירה המעגלית שדיברנו עליו בשבוע שעבר, והדיו נשמעים גם בהמשך התורה.