Psychology of the Daf Maseches Eruvin

The Daf Yomi from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

An Empty Vessel Makes a Loud Noise

סְתָם גּוֹי, אִי אִיתָא דְּאוֹגַר — מִיפְעָא פָּעֵי.

The Gemara answers: This is not so, as a typical gentile, if he had rented out his domain, he would chatter about it, and everyone would know. If he has not talked about it, everyone will assume that he did not rent out his domain.

This is an unusual statement, made about 3 times in shas. How is this principle used amongst other meforshim and commentaries?

שם משמואל חנוכה נ׳

והנה בחג הסוכות אחר שישראל יוצאין זכאין ונרצין מימי ר"ה ויוהכ"פ צריכין לתקן גם עולם העשי' ע"כ נמסר לישראל הרבה מצות מעשיות סוכה ולולב וקרבנות כ"כ מרובין עד שבשבעים פרים שהם מקריבים מתקנין נמי בצד מה את שבעים שרי האומות:

ולפי האמור יובן שבשמ"ע שרומז לימות המשיח כדאיתא בספה"ק אין אז מצות מעשיות, לא סוכה ולא לולב ולא קרבנות מרובין אלא פר אחד איל אחד וגו', והוא מעין מ"ש בענין מצות בטילות לעת"ל, וע"כ בכל יום מימי הסוכות שמתקרבין לשמ"ע, והימים מתעלים והולכים, ובכל יום נכנסין בו חסדים מקיפין ופנימים יותר ויותר כידוע בכוונות, ע"כ הפרים שהם כנגד האומות מתמעטים והולכים לעומת שעולם העשי' מתקרב בכל יום יותר להפנימית והוא רמז שבפנימית אין נזקקים כ"כ למצות מעשיות:

ולפי האמור יש לפרש דברי זוה"ק הנ"ל דאנן לא יהבינן אלא בחדוותא ובטוב ליבא לתקן את עולם העשי' אחר שיצאנו שמחים וזכאין בדין, וידוע דאומה"ע הם חיצונים ואין בהם ענין פנימי כלל וכבש"ס עירכין סתם גוי מיפעא פעי, ובמה שמתקנים את עולם העשי' נמשך גם להם ברכה, אבל אנן אינן מתכוונין להם אלא מחמת חדוות הלב ורעותא דליבא לתקן את עולם העשי', וזה אתהפיך להם גומרין מלהטן שהרי הם אינם נמשכים רק אחר החיצוניות והחיצוניות הרי מתקרב להפנימית ומשום הכי מתמעט יום אחר יום טובא דלהון:

Shem Mishmuel is saying that the secular non-Jewish spirit represents externality without depth. This is why the Gemara states that a gentile cannot keep secrets in the same manner as the Jew. The externality is also represented by the dramatic activities of Succos, the inordinate numbers of sacrifices (70 Bulls) and all the other mitzvos represent an external repair of the world following the high holidays, that is the 70 nations of the world. However the final day, Shemini Azereth, has a single bull sacrifice, and no “noise“ with any other rituals. No Lulav, no esrog, no Succah. This is because it represents the quiet internalization and space of the inner world of the Jew, and why Shemini Azereth is a special yom Tov just for the intimate relationship of the Jews and G-d.

This is reminiscent of the Talmudic adage (Bava Metzia 85b):

אמר עולא היינו דאמרי אינשי אסתירא בלגינא קיש קיש קריא

Ulla said: This explains the adage that people say: A small coin in an empty barrel calls: Kish, kish, i.e., it rattles loudly, whereas a coin in a barrel full of coins is not heard.

It is important to meditate on the power of external and dramatic actions, but it must be complemented by deep contemplative inner work.

We also can consider the way this relates to other intimate relationships such as husband and wife. At times, we need activities, grand gestures, celebrations etc, but at other times, we can have quiet intimacy with nothing going on but two people seeing each other, in heart and mind.

The Daf Yomi from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

וְאַיְבוּת בַּר אִיהִי סָבַר: מְקוֹם פִּיתָּא גָּרֵים. וּשְׁמוּאֵל לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: מָקוֹם לִינָה גָּרֵים.

And Ivut bar Ihi holds that the place where a person eats his bread determines his place of residence. Therefore, he did not consider the synagogue a residence, as the attendant would eat elsewhere, and Ivut bar Ihi thought that Shmuel had permitted him to set up a side post for his alleyway even though he lived there by himself. In fact, however, this was not the case, as Shmuel followed his regular line of reasoning, as he said: The place where a person sleeps determines his place of residence. Since the attendant would sleep in the synagogue, it was considered a residence. Consequently, the alleyway contained two houses and courtyards, and could be made permitted for carrying by means of a side post or a cross beam.

I must say, I was really stumped to find anything psychological on this Daf, so bear with me if I am stretching things a bit. The name “iyvut bar ihiy” is rare in the Gemara. He is not called Rav, though he seems to have a degree of standing amongst the great Amoraim such as Shmuel. What we do know is that is there are two other Amoraim, who also are sons of iyhi, and also rarely mentioned. One such instance is an interesting story in Kesuvos 61a, which also has bearing to a superb Rambam and Kesef Mishne:

אבוה בר איהי ומנימין בר איהי חד ספי מכל מינא ומינא וחד ספי מחד מינא מר משתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה

It is related about two Sages, Avuh bar Ihi and Minyamin bar Ihi, that one of them was accustomed to give his waiter from every type of food that he ate, while the other one would give him only one of the types of food that he ate. The Gemara says: Elijah spoke with this Sage, but Elijah did not speak with that Sage, since he did not act with piety and caused his waiter to suffer.

It is also interesting to note that at least one of these bar iyhi were circumspect regarding compassion and food. Could this possibly be related to the opinion of iyvus bar iyhi in our Gemara that holds makom pisa gorem, the place where he eats determines residence for Eiruv purposes ?

No, you might think that this courtesy applies to a Jewish attendant. However, Rambam as understood by Kesef Mishne, uses this Gemara as a source for his humanistic approach and how to treat slaves:

Laws of Servants 9:8

It is permissible to work a heathen slave relentlessly. Even though it is lawful, the quality of benevolence and the paths of wisdom demand of a human being to be merciful and striving for justice. One should not press his heavy yoke on his slave and torment him, but should give him to eat and drink of everything. The sages of old were in the habit of sharing with the slave every dish they ate, and they fed the cattle as well as the slaves before they themselves sat down to eat.— — Nor should a master disgrace his servant by hand or by words; the biblical law surrendered them to servitude, but not to disgrace (Niddah 47a). He should not madly scream at his servant, but speak to him gently and listen to his complaints.— — Cruelty is frequently to be found only among heathen who worship idols. The progeny of our father Abraham, however, the people of Israel upon whom God bestowed the goodness of the Torah, commanding them to keep the laws of goodness, are merciful toward all creatures. So too, in speaking of the divine attributes, which he has commanded us to imitate, the psalmist says: "His mercy is over all his works" (Psalm 145:9). Whoever is merciful will receive mercy, as it is written: "He will be merciful and compassionate to you and multiply you" (Deuteronomy 13:18).

ומ״ש חכמים הראשונים היו נותנים לעבד מכל תבשיל ותבשיל וכו'. בירושלמי פרק החובל אהא דאמר רבי יוחנן הקוטע יד עבד חבירו רבו נוטל נזקו וצערו ריפוי שבתו ובשתו והא רבי יוחנן אכיל קופר ויהיב לעבדיה שתי חמר ויהיב לעבדיה וקרי אנפשיה הלא בבטן עושני עשהו אמרי תמן במדת הדין ברם הכא במדת רחמים ובגמרא דידן פרק אע״פ (כתובות דף ס״א) אבוה בר איהי ומנימין בר איהי חד ספי מכל מינא ומינא וחד ספי מחד מינא מר אשתעי אליהו בהדיה ומר לא משתעי אליהו בהדיה הנהו תרי חסידי וכו' מר מקדים ספי ומר מאחר ספי דקדים ספי משתעי אליהו בהדיה דמאחר ספי לא משתעי אליהו בהדיה ובס״פ הניזקין (גיטין דף ס״ב) אסור לאדם שיטעום כלום עד שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת:

I must say, when I read this piece carefully, I think to myself, “One day, after 120 years, I hope they will say that I treated my family members as well as Rambam says I should treat a slave.“

The Daf Yomi from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

דניאל ב:מט

וְדָנִיֵּאל֙ בְּעָ֣א מִן־מַלְכָּ֔א וּמַנִּ֗י עַ֤ל עֲבִֽידְתָּא֙ דִּ֚י מְדִינַ֣ת בָּבֶ֔ל לְשַׁדְרַ֥ךְ מֵישַׁ֖ךְ וַעֲבֵ֣ד נְג֑וֹ וְדָנִיֵּ֖אל בִּתְרַ֥ע מַלְכָּֽא׃ (פ)

At Daniel’s request, the king appointed Shadrach, Meshach, and Abednego to administer the province of Babylon; while Daniel himself was at the king’s court.

The Gemara quotes this verse about Daniel. As many people are unfamiliar with the stories in Tanach, Especially those in the obtuse and difficult Aramaic of the book of Daniel, I thought it would be good to share the context of this verse. Additionally, there is a wonderful Alshich on this story.

The story goes as follows: Daniel and his three friends, Chananya, Mishael and Azariah (whose Royally assigned Persian names were Shadrach, Meshach, and Abednego) Were part of the Jews taken captive by the Persians after the fall of Jerusalem. They were assigned to the royal entourage because of their general high standing in intellect and culture, despite being from a captive nation. Daniel and his three friends commit to keep kosher, despite the unfriendly and challenging conditions.

The royal guardian who is in charge of looking over the youth expressed his concern to Daniel that if they do not eat proper and nutritious food, they will not thrive, and he will be blamed and executed for not managing to take care of them. Daniel asks him to conduct a test to see if they remain healthy despite eating limited fare. Miraculously, they are even healthier than the other youth who are eating the unkosher food, and so the guardian accedes and allows them to keep their kosher diet.

Similar to Joseph in the house of Pharaoh, King Nebuchadnezzar has a troubling dream about a giant statue made from the best metals and material at the head and gradually changing over to finally having clay feet at the bottom. (This is a source of the idiom, “having clay feet“ referring to someone whom, despite appearances, has a critical vulnerability.) no one is able to interpret the dream except for Daniel and he is appointed to a high position.

Here is where the Alshich adds a compelling lesson. Daniel during his meteoric rise in success, did not forget his friends who stood by him earlier, and therefore in gratitude arranged for them to also have positions of authority as well.

It seems to me, we can also learn An additional point. It is not accidental that the story resembles the story of Joseph and Pharoah. Here we have the opposite of what the chief wine steward did. He did not remember Joseph once he was promoted. In contradistinction, Daniel did remember his three friends.

Often, we have love ones who assisted by us through difficult times, Be it a spouse or a sibling. There can be reasons why later we don’t feel much loyalty or gratitude, perhaps a product of other difficulties and disappointments that we endured. However, we see the importance of gratitude and hakaras Hatov.

אלשיך שם

ודניאל בעא וכו'. ראה דניאל כי גאה גאה בעיני המלך וינשאהו מעל כל השרים והן כל חבריו יבושו כי לא נעשה עמהם דבר וירא כי אשר גדלו המלך הלא הוא על כי רזא דנא גלי ליה ויאכילוהו מפרי דרכו על כן אמר בלבו הלא אחזת מרעי התענו באשר התעניתי והמה היו לי מעיר לעזור ברחמי למבעי מן קדם אלה שמיא על רזא דנא וזכות כלנו עמדה לנו למגלא רזא דנא כאשר כתבנו למעלה כי כן לבו עמהם ע"כ אמר צדיק כי טוב הוא כי גם הם יאכלו מפרי דרכם ופרי מעלליהם יאכלו ועל נן בעא מן מלכא ומני וכו'. ולבל יאמר אומר למה זה הרחיקה משער המלך ולא בקש יפקידם המלך פקידים בחצר המלך כמוהו על כן אמר ודניאל בתרע מלכא כי כל פרי גודל מעלתו אשר גדלו המלך הלא היתה אשר היה בשער המלך ומי זה יערב אל לבו יקשה לשאול ינתן לזולתו ככל אשר ניתן לו כי זה מיעוט דרך ארץ ומה גם אם לאחד היה מקום ישתרר שם ולא לשנים על כן בחר להם עבודת המלך. או יאמר על מה עשה ככה והלא טוב להם יהיו שקטים על שמריהם וארחתם ארחת תמיד מאת המלך מעתה כי יקנאו בו חיל עם ומדינה הצרים אותם ויתנו לבם להשכחא להון כל עילה מצד מלכותא נמצאת תרב גדולתם לגרמת נזקם על כן אמר כי לא היה פחד כי הלא דניאל בתרע מלכא ומי זה האיש יערב אל לבו לדבר עליהם סרה ולא דעת ולא תבונה לאמר הלא אח להה בבית המלך וגם אם ידברו עליהם יש לאל ידו בתרע מלכא לעמוד על נפשם כי לא קצרה ידו מפדות ויש בו כח להציל וזהו ודניאל בתרע מלכא:

The Daf Yomi from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

וְלִיפְלְגִי בִּמְסִיפָס לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחָן דְּבֵית שַׁמַּאי! כֹּחַ דְּהֶיתֵּרָא עָדִיף.

The Gemara asks: If they disagreed in both cases, let them disagree in the baraita about a mesifas, and thereby inform you of the strength of Beit Shammai. They are stringent and require a separate contribution to the eiruv for each and every group, even in the case of a mesifas. The Gemara answers: It is preferable for the tanna to teach us the strength of a permissive ruling. If a tanna can formulate a dispute in a manner that emphasizes the strength of the more lenient position, he will do so.

What is this concept כח דהתירא עדיף?

So Rashi in Beitzah 2b explains :

דהתירא עדיף ליה - טוב לו להשמיענו כח דברי המתיר שהוא סומך על שמועתו ואינו ירא להתיר אבל כח האוסרין אינה ראיה שהכל יכולין להחמיר ואפילו בדבר המותר:

Tosafos ibid quotes Rashi but adds a significant term:

וכ"ת כח דהתירא עדיף. פי' הקונט' לכך כח דהתירא עדיף כשאדם מתיר סומך על שמועתו וצריך להביא ראיה לדבריו אבל איסורא אדם יכול להחמיר עליו בלא טעם:

Tosafos is stressing that anyone can be machmir and raise questions with little expertise. This is an important point and often is the source of religious bullying where good or reasonable ideas are halted when someone asks, “Did you ask a Daas Torah?” I am not saying that one should not consult with rabbinic authority, and yet there are times where action must be taken and the rabbinic authority is reluctant to publicly go on record as permitting it.

One such example is the founding of the Bais Yaakov School by Sarah Schneirer in 1918. While the sentimental story is that she founded the school with rabbinic blessing, as a matter of historical fact from her own diaries a different picture emerges. She started the school without rabbinic approval, and could not obtain approval only after her school opened and somehow she broke through a cultural and religious barrier. See Finkelman, Dr. Yoel. "What Do We Know About The Establishment of Beit Ya'akov?". http://www.atid.org/resources/survey/column5.asp

The Daf Yomi from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

תַּנְיָא, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי אוֹמֵר: אֶחָד זֶה וְאֶחָד זֶה צְרִיכִין לְעָרֵב. וַאֲפִילּוּ לָזֶה בְּיַיִן וְלָזֶה בְּיַיִן?

It was taught in a baraita: Rabbi Eliezer ben Taddai says: In both this case, of wine and wine, and that case, of wine and oil, they must establish an eiruv. The Gemara expresses wonder: Did he say this even if the partnership is with this one in wine and also with the other one in wine? Why should these partnerships not be sufficient to consider the items merged?

אָמַר רַבָּה: זֶה בָּא בִּלְגִינוֹ וְשָׁפַךְ, וָזֶה בָּא בִּלְגִינוֹ וְשָׁפַךְ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּהָוֵי עֵירוּב.

Rabba said: If they partnered in the following manner, such that this one came with his wine-filled jug and poured its contents into a barrel, and the other one came with his jug and poured his wine into that same barrel, everyone agrees that it is a valid eiruv, even if they did not act specifically for that purpose.

כִּי פְּלִיגִי כְּגוֹן שֶׁלָּקְחוּ חָבִית שֶׁל יַיִן בְּשׁוּתָּפוּת, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי סָבַר: אֵין בְּרֵירָה, וְרַבָּנַן סָבְרִי: יֵשׁ בְּרֵירָה.

Where they disagree is in the case where they bought a barrel of wine in partnership. Rabbi Eliezer ben Taddai holds: There is no principle of retroactive clarification, i.e., there is no halakhic assumption that the undetermined halakhic status of items can be retroactively clarified. Consequently, after the wine is consumed, it is not possible to clarify retroactively which portion of the wine belonged to each person. Therefore, they cannot each be said to own a particular part of the wine, which renders it unfit for an eiruv. But the Rabbis hold that there is retroactive clarification, and therefore they may rely on this partnership to establish an eiruv.

רַב יוֹסֵף אָמַר: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן תַּדַּאי וְרַבָּנַן בְּסוֹמְכִין עַל שִׁיתּוּף בִּמְקוֹם עֵירוּב קָמִיפַּלְגִי.

Rav Yosef said that this dispute should be understood differently, as Rabbi Eliezer ben Taddai and the Rabbis disagree about whether one may rely on a merging of an alleyway instead of an eiruv, i.e., whether the merging of an alleyway to permit carrying in the alleyway, exempts the courtyards that open into the alleyway from having to establish an eiruv for the purpose of carrying from one courtyard to the other.

This Tanna, Rabbi Eliezer ben Tadai is relatively rare. One of the few other instances he is quoted comes from a three way machlokes in how to interpret the Shira that the Jews sang at Yam Suf (Mekhilta Derabbi Yishmael 15:1):

ויאמרו לאמר, ר' נחמיה אומר שרת רוח הקדש על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהן קוראין את שמע. ר' עקיבא אומר רוח הקדש שרת על ישראל ואמרו שירה כבני אדם שהן קוראין את ההלל. ר' אליעזר בן תדאי אומר משה היה פותח בדברים תחלה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו. משה היה פותח ואומר אשירה לה' וישראל עונין אחריו וגומרין עמו אשירה לה' כי גאה גאה משה היה פותח ואומר עזי וזמרת יה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה, משה היה פותח ואומר ה' איש מלחמה וישראל עונין אחריו וגומרין עמו ה' איש מלחמה ה' שמו:

(Exodus, Ibid.) "And they said, saying": R. Nechemiah says: The Holy Spirit reposed upon them and they intoned song as one reciting the Shema (i.e., one, beginning, and the other continuing). R. Akiva says: As men reciting the Hallel. R. Eliezer b. Tadai says; Moses would begin with his words, and Israel would respond (with theirs). Moses would begin: "I shall sing to the L-rd," and Israel would end with him and respond: "I shall sing to the L-rd for He is high on high. Horse and its rider He cast into the sea." Moses would say (2) "The strength and vengeance of the L-rd" and Israel would end with him and respond "The strength and vengeance of the L-rd has been salivation to me." Moses would begin (3) "The L-rd is a man of war," and they would end with him: "The L-rd is a man of war; the L-rd is His name."

I would like to suggest that Rabbi Eliezer ben Tadai is leshitaso consistent. In this Midrash we have three opinions about how the Az Yashir was sung. Rav Nechemia said Moshe began, and then another one continued, and another continued. Rabbi Akiva said the Jews recited it in unison like Hallel. Rabbi Eliezer ben Tadai says Moshe would start a verse, but the Jews would then repeat the beginning of the verse and continue to the end.

While I cannot figure out the significance of this three way machlokes, it is interesting to note that Rabbi Eliezer ben Tadai opinion that the Jewish people’s words mixed with Moshe’s, but Moshe’s words did not miix with the Jewish people -- That is the Jews said the full verse while Moshe said only part. Somehow this is parallel to Shituf not working for chatzer vs. it working.

The Daf Yomi from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

אוֹ דִּלְמָא: יוֹרֵשׁ כַּרְעֵיהּ דַּאֲבוּהּ הוּא?

Or perhaps an heir is like his father’s foot, i.e., he is considered an extension of his father and substitutes for him in all regards, which means that just as his father could have renounced his rights, so can he.

Yismach Moshe Pinchas 10

יפקוד ה' וגו' איש על העדה וגו' (במדבר כז טז). במדרש (במ"ר פכ"א י"ד) מה ראה לבקש הדבר הזה אחר סדר נחלות, אלא כיון שראה משה שבנות צלפחד יורשות הן, אמר אם הבנות יורשות הן, בדין הוא שירשו בני את גדולתי, עד כאן. והוא תמוה, ועיין בידי משה. והנ"ל בזה דהוא איתא ברמב"ם (הלכות מלכים) לענין מינוי המלך, ובהלכות בית הבחירה לענין מינוי כהן גדול, דבנו קודם לכל אדם, והוא שממלא מקומו בחכמה וביראה. היה ממלא מקומו ביראה, אף על פי שאינו ממלא מקומו בחכמה, מעמידין אותו. היה ממלא מקומו בחכמה, ואינו ממלא מקומו ביראה, אין מעמידין אותו, שמי שאין בו יראת שמים אף על פי שהוא חכם גדול, אין ממנין אותו לשום מינוי מן המינוים שבישראל, עד כאן דבריו ומקורו מכתובות (דף ק"ג ע"ב) בהא דציוה (שמעון בני) חכם. והנה יש להבין מה דכתב מתחילה אלא אם כן ממלא מקומו בחכמה וביראה, כיון דרק ביראה תליא מילתא כמ"ש אחר כך, ועל כרחך צריך לומר דמכל מקום אם יש בן אחד שממלא מקומו בשניהם, ואחד רק ביראה, דממנין זה שממלא בשניהם, והבן.

ונקדים מה שנסתפקתי בענין עליית לספר תורה בתלמיד חכם הראוי למנותו, ומה דפשיטא ליה. והיוצא מזה דמעלות בתורה נגלה ונראה, אבל מעלת בצדקות אינו מתגלה כל כך, וכל דרך איש ישר בעיניו. ונקדים עוד מה שטרחו ליישב קושית העקרים אמאי דמשני (ברכות ל"ג ע"ב) אין לגבי משה מילתא זוטרתא היא, דאיך העשיר יאמר לעני מה זה אלף זהובים. והתירוץ נ"ל לפי האמת הפשוט כיון דמשה עניו מאד היה (במדבר יב ג), והוא באמת היה ירא מאד, והיה חושב אם אני הגרוע והקטן מהכל ירא מהשי"ת, ודאי דהפחות שבפחותים קטן מאד הדבר אצלו, דהוא היה סובר דמילתא זוטרתא הוא לכולי עלמא, וזה פשוט. והנה זה יתכן בענין צדקות, היה חושב שכל איש יותר צדיק ממנו, אבל בתורה זה נגלה לו דאין בניו דומים לו ודאי, ובפרט לפי המבואר במדרש (במ"ר פכ"א י"ב) דלא עסקו בתורה כל כך. והנה נ"ל הטעם דהבנים יורשים ולא הבנות, דהא מבואר במי ששקד על מחקרי וטעמי תורה, דלא נתנה התורה הקדושה דבריה לשיעורים, רק על הרוב וסתמא דמילתא, וכיון שנכתב, שוב אין להוסיף ואין לגרוע ואין לשנות בשום אופן. והנה ידוע (ב"ב קט"ז ע"א) דמי שמניח בן ממלא מקומו, נכתב בו שכיבה ולא מיתה. והטעם כיון דממלא מקומו, הוי כאלו הוא הוא בעצמו וברא כרעיה דאבוה (עירובין ע' ע"ב), לכך קם גם כן במקומו על כל אשר יש לו. מה שאין כן הבנות אף דבצדקות יכולים גם הנשים למלא מקום, והאמהות והנביאות יוכיחו, מכל מקום מסתמא היא לאו בת תורה, וכל המלמד את בתו תורה וכו' (סוטה כ' ע"א), לכך בן עדיף דיתכן למלא בשניהם, אבל במקום דליכא בן, הם יורשין דמכל מקום יכולין למלא מקום בצדקות, ולפי ההוי אמינא דאין הבנות יורשין כלל, הוי אמינא דביראה לחוד לא מהני כלל, ועל פי זה מבואר המדרש הנ"ל, ודוק.

The Yismach Moshe comments on a Midrash (במ"ר פכ"א י"ד) Which relates that Moshe, upon hearing that the daughters of Zelaphechad will eligible to inherit their father, consider the possibility that perhaps one of his sons should inherit his position of leadership over Yehoshua.

The Yismach Moshe explains the Midrash as follows: although Moshe knew that Yehoshua was Superior in his knowledge of Torah, there is a rule that a king's child inherit the throne if he is equal preferably in wisdom of Torah and fear of G-d, but even if he only has fear of G-d and not so much wisdom of Torah, he still can qualify. Moshe therefore thought that since daughters can inherit even though they tend to be less learned, he realized that the qualification could be based on fear of G-d alone. He therefore considered that perhaps his sons would still be in the running despite yehoshua’s superiority. (Interestingly, Yismach Moshe Acknowledges that women could also be learned it in Torah, it is just more rare.)

In any case, We see that although in Torah thought leadership can be inherited to some extent, it is not a guarantee or slam dunk, it must be earned. And if the Heir is not qualified, He is passed over for a superior candidate.

The Daf Yomi from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

״מִן הַבְּהֵמָה״ — לְהָבִיא בְּנֵי אָדָם הַדּוֹמִין לִבְהֵמָה. מִכָּאן אָמְרוּ: מְקַבְּלִין קׇרְבָּנוֹת מִפּוֹשְׁעֵי יִשְׂרָאֵל, כְּדֵי שֶׁיַּחְזְרוּ בִּתְשׁוּבָה. חוּץ מִן הַמּוּמָר, וְהַמְנַסֵּךְ יַיִן, וְהַמְחַלֵּל שַׁבָּתוֹת בְּפַרְהֶסְיָא.

“Of the cattle” is expounded as follows: To include people who are similar to animals in their disdain for the proper behavior of man, i.e., that the wicked too may offer sacrifices. From here the Sages stated: We accept voluntary sacrifices from Jewish transgressors, in order to enable them to repent, apart from the apostate, one who pours wine libations as part of idol worship, and one who desecrates Shabbat in public, from whom we do not accept sacrifices without their complete repentance.

ישמח משה בראשית י:ז

ועל פי זה יתבאר המדרש זכה, דהיינו שהוציא מה שבכחו אל הפועל והגיע לשלמות התכלית בבחירתו, אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית דייקא, שהוא חשוב יותר אף ממלאכי רום, לא זכה שלא הוציא מה שבכחו לפועל ונשאר נעדר השלמות, אומרים לו יתוש קדמך, דהיינו שהגרוע שבנבראים חשוב יותר ממנו, כי לכל הדברים יש להם שלמות, והוא אין לו שלימות, והבן. ובזה נפתחו שערי בינה להבין אומרו יתעלה נעשה אדם, דהא דרשו רז"ל ביבמות (ס"א ע"א), ובכריתות (וא"ו ע"ב), ובב"מ (קי"ד ע"ב) אתם קרוים אדם (יחזקאל לד לא), ואין העכו"ם קרוים אדם, עיין שם. והטעם מבואר דבנעדרי השלמות אין יתרון על שאר הבעלי חיים, כמו שמבואר בדברי העקרים שהבאתי לעיל. ועיין בחולין (ה' ע"א) שדרשו רז"ל מן הבהמה (ויקרא א ב), להביא בני אדם שדומין לבהמה, מכאן אמרו רז"ל (עירובין ס"ט ע"ב) מקבלין קרבנות מפושעי ישראל וכו', עיין שם. וכבר קיימו וקבלו החכמים ע"ה דכל מחוסר השלמות ומשולל ממנו, הוא בהמה בצורת אדם ולא אדם, כמ"ש (קהלת ג יח) ולראות שהם בהמה המה להם. והנה סוף מעשה במחשבה תחלה בעיקר כונת בריאתו להגיעו לשלמותו בבחירתו להוציא מכח אל הפועל השגת שלמותו שבראו ית' בטבע יצירתו, ואם כן איך יאמר ית' אעשה אדם, הרי באמת לא יהיה בגדר אדם בעת בריאתו כל זמן שלא הוציא כחו לפועל השלמות כמ"ש לעיל בשם העיקרים. לכך לא נאמר כי טוב ביצירתו, וגם לא יהיה בגדר אדם על ידי פעולת הקב"ה לבדו, רק בצירוף פעולת עצמו שהוא בחירתו, דאף שנקרא שמו אדם תיכף בעת בריאתו, אין זה ענין לגדר האדם האמתי, כי הוא רק קריאת איש בלבד כמו ראובן שמעון. לזה אמר נעשה אדם (בראשית א כו), ר"ל אני והוא האדם עצמו על ידי שנינו יהיה אדם, על ידי הקב"ה בבריאתו ובתתו כח הכנתו, ועל ידי האדם עצמו בהוציא הכח ההוא לפועל שלמותו בבחירתו ורצונו, כנ"ל נכון וברור. ועל פי זה נראה לי לפרש מה שאמר דוד נעים זמירות ישראל (תהלים יז ד) לפעולת אדם בדבר שפתיך אני שמרתי אורחות פריץ. ר"ל לפעולת אדם, היינו הצטרפות לפעול אדם, בדבר שפתיך שאמרת נעשה אדם מבואר אני, ר"ל כי אני אני הוא המצטרף להעשיה בבחירתי, לכך שמרתי אורחות פריץ, והבן. ובזה אני מפרש מה שאמרו רז"ל אהא דכתיב (תהלים לו ז) אדם ובהמה תושיע ה', אלו בני אדם שהן ערומים בדעת ומשימין עצמן כבהמה (חולין ה' ע"ב). הכוונה אלו בני אדם שהן ערומים בדעת, לכך ביצירתן לבד אין כאן שלמות, כי אם נמצא בכח עד שיוציאו אותו הכח אל הפועל, ועושין עצמן דייקא בבחירתן כבהמה שיש לה שלמותה בתולדה, ואין נעדר ממנה בשום פעם, לאלו תושיע ה' להשלים את עצמם, כי הבא לטהר מסייעין לו (שבת ק"ד ע"א), וכדכתיב (תהלים לז לב) צופה רשע לצדיק וגו', ואמרו רז"ל (סוכה נ"ב ע"ב) בכל יום יצרו של אדם מתגבר עליו, ואלמלא הקב"ה עוזרו לא היה יכול לו, והיינו דכתיב (תהלים לז לג) ד' לא יעזבנו בידו. ועל פי זה נ"ל מה שאמר השי"ת לירמיה הנביא (ט"ו י"ט) ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה. כי ידוע מדברי רז"ל (ר"ה ל"ב ע"א) דהכל במאמר עשה. והנה מי שמביא האדם לשלמות שיוציא הכחניות שבו לפועל, הוא שיתוף להקב"ה בבריאת האדם הזה כפי מה שנתבאר מדברינו, דהלא השי"ת הוא סבת התחלה בבריאתו ובנתינת הכחיות, וזה המביאו לשלמות הוא סבת גמרו שיהיה אדם. וזהו אם תוציא יקר, היינו הכח החשוב אשר בטבע יצירתו של אדם, מזולל מן האדם אשר הוא נעדר השלמות בבחירתו, ואתה תחזיר אותו בתשובה ובאופן שיוציא הכחניות שבו לפועל על ידך, כפי תהיה, שאני בדבורי ובמאמרי סבת התחלה לו להיותו אדם, ואתה סבת גמרו, והבן.

The Yismach Moshe Makes the following observation about the concept that only a Jewish person, who is dedicated to Torah and mitzvos is considered Superior to an animal. There is a rabbinic tradition that Man was created last in order to teach him that even a lowly flea comes before him. Logically, how do we understand this?

Because in one sense and animal is perfect. That is the animal performs its function as it is, as it was designed. On the other hand, a human is incomplete without volitionally elevating his 0or her actions through Free Will and choice to obey G-d, and thereby Elevate the world. This is why someone who does not follow the Torah, is not merely a beast but in ways worse than a beast.

Furthermore, this can be used to understand the strange plural word construct used in Genesis, "Let us create Man”. G-d does not need any assistance, so does “Let US create” mean? However, now that we understand that G-d "needs" Man to complete creation by voluntarily choosing to behave morally, the “us” means a partnership with G-d.

The Daf Yomi from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

Who are צדוקים ובייתוסים and how are they different?

Mishna Avos 1:3

Avos Drav Nasan 5:2Antigonus, a man of Sokho, had two students who were studying his words. They would then teach them to other students, who would then teach them to yet other students. Those students then questioned what they had learned and said: Why did our fathers say [such a thing]? Is it possible that a worker should labor all day and not receive his compensation in the evening? If our fathers had known that there was [another] world, and that the dead would be revived, they would not have said this. So they decided to separate from the way of the Torah. Two factions emerged from them: the Sadducees and the Baitusees. The Sadducees (Tzadukim) were called that because of Tzadok, and the Baitusees because of Baitus. And they would make a point of always using gold and silver things, not because they were so enamored of them, but because they said: The Pharisees have a tradition that they will deny themselves in this world. Yet in the next world they will have nothing!

Rambam commentary on Mishna Avos

Are Baytusim and Tzadokkim the same? Are they interchangeable? Interestingly, the Mishna as quoted in the Gemara Rosh Hashana 22a, refers to Baytusim, but in the text of the Mishna it says Minim, Which is a generic term for various heretical sects (See Rambam Pirush Hamishna Chulin 1:2)

מתני׳ אם אינן מכירין אותו משלחין עמו אחר להעידו בראשונה היו מקבלין עדות החדש מכל אדם משקלקלו הבייתוסים התקינו שלא יהו מקבלין אלא מן המכירין:

Tosafos Yom Tov (Rosh Hashana 2:2) notes this and explains that the different names have to do with historically who actually did what, but it does not seem to attribute different philosophies:

Mishna Menachos (10:3)

Tosafos Yom Tov ibid also says they are interchangeable:

But Tiferes Yisrael ibid says they each had a different philosophy :

אין קצירת העומר במוצאי יום טוב

ר"ל במוצאי ט"ו ניסן. רק במוצאי שבת הראשון שאחר יום א' של פסח. להכי כך שואל ומשיבין לו. כדי לפרסם שהכל מודים בדבר ושלא מדעתו לבד עושה וצדוקים ובייתוסים היו ב' כתות לאפיקורסים שבישראל שהכחישו בתורה שבעל פה. כל אחת באופן אחר [ועי' במאור עינים בפי"ג מאמרי בינה]. והם היו אומרים דהא דכתיב בעומר ממחרת השבת יניפנו הכהן. היינו יום א' בשבוע. שהוא מחרתו של שבת בראשית. אבל אנו קבלנו ממשרע"ה דהיינו ממחרת יוט"ר של פסח:

Regardless of their origin, it is important to understand they did not survive. And the reason is of a great significance to us. One of the functions of so many of the rabbinic enactments in the era immediately pre-and then post destruction of the temple was to find ways to maintain consistency and meaning for the Jewish people once there no longer was a center of worship. Many of the enactments are designed to create either a sense of individual worship, or uniformity, such as the various rituals for prayer as well as the investment of power in local. rabbinical Authority. Other type of a enactments such as muktzeh which were expanded upon and other gedarim allowed for bringing holiness into every day life such as washing hands similar to the priests before eating, which also elevated eating into an almost sacrificial table. Ultimately, the rabbis won with their idea of Judaism persisting and the other secys were relegated to the dustbin of history.

What is their status as Jews? This is relevant to their philosophical heirs such as reform or possibly conservative Jews, depending on if they keep mitzvos and believe in the Oral Torah. Rambam in Hilchos Mamerim 3:3, after describing all kinds of vigilante actions that can be taken against heretics, states the following:

בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים בְּאִישׁ שֶׁכָּפַר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ וּבִדְבָרִים שֶׁנִּרְאוּ לוֹ. וְהָלַךְ אַחַר דַּעְתּוֹ הַקַּלָּה וְאַחַר שְׁרִירוּת לִבּוֹ וְכוֹפֵר בַּתּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה תְּחִלָּה כְּצָדוֹק וּבַיְתּוֹס וְכֵן כָּל הַתּוֹעִים אַחֲרָיו. אֲבָל בְּנֵי הַתּוֹעִים הָאֵלֶּה וּבְנֵי בְּנֵיהֶם שֶׁהִדִּיחוּ אוֹתָם אֲבוֹתָם וְנוֹלְדוּ בֵּין הַקָּרָאִים וְגִדְּלוּ אוֹתָם עַל דַּעְתָּם. הֲרֵי הוּא כְּתִינוֹק שֶׁנִּשְׁבָּה בֵּינֵיהֶם וְגִדְּלוּהוּ וְאֵינוֹ זָרִיז לֶאֱחֹז בְּדַרְכֵי הַמִּצְוֹת שֶׁהֲרֵי הוּא כְּאָנוּס וְאַף עַל פִּי שֶׁשָּׁמַע אַחַר כָּךְ [שֶׁהוּא יְהוּדִי וְרָאָה הַיְהוּדִים וְדָתָם הֲרֵי הוּא כְּאָנוּס שֶׁהֲרֵי גִּדְּלוּהוּ עַל טָעוּתָם] כָּךְ אֵלּוּ שֶׁאָמַרְנוּ הָאוֹחֲזִים בְּדַרְכֵי אֲבוֹתָם הַקָּרָאִים שֶׁטָּעוּ. לְפִיכָךְ רָאוּי לְהַחְזִירָן בִּתְשׁוּבָה וּלְמָשְׁכָם בְּדִבְרֵי שָׁלוֹם עַד שֶׁיַּחְזְרוּ לְאֵיתָן הַתּוֹרָה:

The Daf Yomi from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

רַב חִסְדָּא וְרַב שֵׁשֶׁת כִּי פָּגְעִי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי — רַב חִסְדָּא מִרַתְעָן שִׂיפְווֹתֵיהּ מִמַּתְנְיָיתָא דְּרַב שֵׁשֶׁת, וְרַב שֵׁשֶׁת מִרְתַע כּוּלֵּיהּ גּוּפֵיהּ מִפִּלְפּוּלֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא.

The Gemara relates that when Rav Ḥisda and Rav Sheshet would meet each other, Rav Ḥisda’s lips would tremble from the teachings of Rav Sheshet. Rav Sheshet’s fluency and expertise were such that Rav Ḥisda would be filled with awe in his presence. For his part, Rav Sheshet’s entire body would shake from Rav Ḥisda’s sharpness, i.e., from his brilliant, analytical mind.

Rav Sheshes was blind so his main method of study was obviously oral and through review. This is why Rav Chisda was so afraid of his expertise in beraisos and mishnayos. More interesting lessons can be found in the Pesach Enayim’s peshat on

Bava Kama 30a

ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם בתוך שדותיהן ומעמיקים להן ג' טפחים כדי שלא יעכב המחרישה

The Sages taught: The early pious people would conceal their thorns and their pieces of glass in their fields, and would dig to the depth of at least three handbreadths in order to bury them, so that they would not obstruct the plow.

רב ששת שדי להו בנורא רבא שדי להו בדגלת

The Gemara relates: Rav Sheshet would toss his thorns into fire, so they would not cause damage to others. Rava would toss them into the Tigris [Diglat] River.

Pesach Eynayim ibid:

ת"ר חסידים הראשונים היו מצניעים קוצותיהם וזכוכיותיהם וכו'. אפשר לרמוז במאמר זה דרך רמז כי הן האדם זמנין דבטל מהתורה לפום צערא בבא אליו דואג היש משכיל על כן יאמרו תורתו של דוא"ג אינו אלא מן השפה ולחוץ כי לבו בל עמו ויהי הצע"ר לסגו"ר לבו. ועוד נודע דאם יש באדם מעלות המדות ומושב"ח ועומ"ד את עולותי"ו ואת שלמי"ו יזוח לבו עליו. וידוע כי שדה כינוי לתלמוד כמו שפירשו רז"ל בכמה מקומות שדרשו שדה על התלמוד. ואפשר שזהו הרמז חסידים הראשונים היו מצניעין קוצותיהם פירוש צעריהם ודאגות שהם כקוצין. וגם זכוכיותיהם פירוש שבחיהם שמאירים ומזהירים כזכוכית לבנה אשר שתים הנה חבילי טרדי"ן לבלבל דעתו מעבודת ה'. ברם הני חסידי קמאי היו מצניעין מחשבותם אלו בתוך שדותיהם שהיו עוסקים בתלמוד הנקרא שדה בכל כחם. ומעמיקים להם ג' טפחים כנגד הרהור ומחשבה הפחותה מהרהור ורעותא דלבא הקלה מהכל המה בצדקתם עבדו להן זרזי"ם להעמיק ולפנות מחשבות אלו מצער או שבח כדי שלא יעכב המחרישה כלומר שמחשבה בצער או בשבח מועלת ומעכבת המחרישה פירוש עומק העיון בשדה אשר ברכו ה' הוא התלמוד והם מצניעין אותם כדי שלא יעכב המחרישה עיון הקדוש שדרכו לחרוש בשדה התלמוד:

רב ששת שדי להו בנורא. כלומר שיש תקון לאשר בנקל לא יוכל לפנות לבו ממחשבות אלו בעצה אחת והיא לשנות אופן תלמודו שאם עיקר למודו שהוא רגיל בו הוא למהדר אתלמודיה בלי פלפול בבא אליו מחשבות אלו יכנס בפלפול עמוק וממילא בטלי להו המחשבות. ואם הרגלו הוא יום יום בעומק העיון ופלפל"א אריכתא. זה יעצור המחשבה בלמוד אגדה המושכת הלב כמים ויתבטלו המחשבות אשר בשנותו את טעמו לסדר לימוד חדש חדת היא ליה נותן לבו בדבר החדש ומתבטלין המחשבות. ואפשר שזה רמז רב ששת שדי להו בנורא דרב ששת היה סגי נהור ורוב לימודו למהדר תלמודיה והיה סיני וכמ"ש רב חסדא מרתע כוליה גופיה ממתניתיה דרב ששת ורב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא וכיון דרב ששת היה סיני והרגלו לחזור משנתו להכי שדי להו למחשבות אלו בנורא כלומר בעיון עמוק נמשל לאש כמ"ש נהירנא כי הוו נפקי זקוקים דנורא מפומיה דרבי וכן רב ששת עייל נפשיה בעיון עמוק לבטל מחשבות חיצוניות וזה רמז באומרו רב ששת שדי להו בנורא. כל קבל דנא רבא שהיה רוב עסקו בפלפול וכמ"ש הויות דאביי ורבא ואמרו פ"ב דבתרא בישרא שמינא בי רבא ע"ש ובפירש"י שדי להו בדגלת רמז לאגדה הנמשלת לנהר מים המרחבת לבו של אדם שלא כהרגלו למען יתבטלו המחשבות

The Pesach Enayim is saying that the Gemara in Bava Kama is a metaphor referring to distractions that come up when trying to study. The thorns were disturbing and depressing thoughts, while the pieces of glass were arrogant thoughts. The first line of the device is try to bury them deep within the "field of Talmud study". However, is that effort was not successful, Rav Sheshes proposed that one simply burn the “thorns”, representing changing the mode of study in order to be more easily motivated and not distracted.

Thus, Rav Sheshes, Who was blind and necessarily did much of his learning through repetition and memorization, when he could not concentrate, would go deep into analysis because that would be a change in mode of study and therefore be motivating by its newness and Novelty. On the other hand, Pesach Enayim Recommends for someone whose normal mode of study is deep analysis, that he changes mode to something lighter such as studying Aggadah. This is represented by what Rava says about throwing the Thorns into the river. The river represents Broad and wavy and engaging aggadah.

As I've mentioned in other discussions about the Daf, it is important to recognize that the rabbis were realistic about human limitations and if a person is having difficulty studying and concentrating, it is perfectly reasonable to change topics and mode of study. Being overly perfectionistic and exacting is a poor strategy at times.

The Daf Yomi from a Psychological Perspective

For Mareh Mekomos Click Below

תָּהֵי בַּהּ רַבִּי אֶלְעָזָר.

Rabbi Elazar wondered at Rabbi Yoḥanan’s ruling that the Sages had acted well when they rented the gentile’s property on Shabbat and then they renounced their rights to that one, so that at least it would be permitted to use the courtyard.

Tosafos Kesuvos 2b

וכל אמורא היה תופס לשונו כמו מגדף בה ר' אבהו (סנהדרין ג:) תהי בה ר' יוחנן (ב"ק קיב:) לייט עלה אביי (ברכות כט.):

And each amoro had his expression for introducing his thoughts. For example: R’ Abohu castigated (Sanhedrin 3b).See Artscroll there who translates מגדף as an expression of surprise. See the notes there where he explains מגדף as castigating. This explanation seems to be how Tosfos here understands this word.

R’ Yochanan pondered (Bovo Kamo 112b).In Bava Kamo 66a and Airuvin 76a Artscroll translates this word as ‘examined’. Tosfos seems to equate this word with castigating and condemning as is evident from the fact that Tosfos is proving that the amoroim used different introductions to express the same idea. Obviously, Tosfos holds that these words are interchangeable.

Abaye condemned (B’rochos 29a).

If each Amora chooses a particular phraseology, what is the personal lesson or significance in this phrase “Tahiy Bah”?

תהי בה ר"א - בהא מילתא דאמרן לעיל ששכרו מן הנכרי ואח"כ ביטלו ותהי לשון מריח כמו בת תיהא דמסכת ע"ז (דף סו:) כלומר מעיין ומחשב לדעת טעמו של דבר:

According to Rashi “Tahi” means to metaphorically sniff and and carefully evaluate the issue as one may check wine for quality and stability.

Ra’avad Sefer Yetzira 1:11

ואפשר שלפי מיעוט התבוננות הנבראים במעשים אשר בתהו ההוא קראם תהו מלשון תוהא ומשתומם מלשון התלמוד תהי בה פלוני ואפשר שנקרא תהו ע"ש שחזרו לתהו או לדבר אחר ועוד נבאר במקומו בעז"ה

According to Raavad it seems to mean more like confusion and disorganization about the issue, which is supported by Shita Mekubetezes Bava Kama 76b

תהי בה רבי אלעזר. פירוש תהי מקשה ולישנא דאתמוהי הוא. גאון ז"ל.

And Shita Mekubetezes Nedarim 9b

כשהן תוהין. לשון פחד כשהן מתפחדים על עבירות שבידם. ומשמע כמו עושה לבן תווהין תווהין. פירוש. כשהן תוהין נוזרים. כלומר מתחרטים מעונותיהן אז נוזרים. וחברו בתוהא על הראשונות. וקצת נראה מהכא שאין משמעותו ממש לשון חרטה כמו שפירש בעל הערוך מדקא מייתי אחר כך ומתחרטים. על כן יש לומר משמעותו הישר לשון תמהון כלומר שמצטערין מעונותיהן שעשו לשון תהי בה ר' אלעזר שהוא לשון תמה.

I believe that These two different interpretations, Rashi and the Shita, represent two different ways to approach learning something new. In order to learn something new, one has to let go of old assumptions. There are two ways to do so: One is through logic, and the other is through emotions:

Rashi’s idea is about being open and curious. A logical and rational approach that carefully analyzes and tests all assumptions. The Shita’s approach represents something emotional and visceral, the idea of becoming confused, surprised and amazed at this new information.

Rashi’s concept fits University of Wisconsin-Madison’s description of an Analytic Learner:

Analytic Learners

Analytic Learners are primarily interested in acquiring new and accurate facts that lead to their understanding of concepts and processes. They learn by thinking through their experiences, judging the accuracy of what they encounter, and examining details. They integrate their observations into what they already know. They think through ideas and enjoy formulating theories, models and plans. They want to know what the experts think and judge new learning by how theoretically sound it is. They seek continuity and certainty. They tackle problems with logic and analysis. Educators need to give them facts to deepen understanding. The Analytic Learner’s favorite question is “What?”

The Shita’s concept fits University of Wisconsin-Madison’s description of a Dynamic Learner:

Dynamic Learners

Dynamic Learners are primarily interested in self-directed discovery. They learn from their perceptions and the results of their experiences. They rely heavily on their own intuition and seek hidden possibilities. They seek challenges and are risk takers. They like to connect things together and make what is already working, work better. They love putting new “spins” on things and flourish in unstructured, chaotic environments. They continually strive to grow and reach new heights. Educators need to let them teach it to themselves and others. The Dynamic Learner’s favorite question is “What if?”