טראומה טרנס אטלנטית

שיחה שקיימנו עם אירית שטרנברג ורות קדם (קולקטיב בערפל), שגם חולקות איתנו את יוניברס הפודים המקומי, על מכתבי האומנים השונים שיצאו בעקבות ממלחמת 7 באוקטובר וכחלק מלחמת התרבות שנלווית לה, על ציניות וכנות בשדה ובשוק האמנות, על אמנות ישראלית כאמנות ימנית, על עודפות ביצירת אמנות בעת הזו, אנד סו און אנד סו און

קודה

שיחה עם יותם וקס, האיש שלנו לענייני פשע אמיתי, על מלחמת דוק הטיק טוק וההשפעות של ז׳אנר הטרו קריים והריאלטי על סיקור המלחמה, על השימוש המושכל שחמאס עשה בכוח המצלמה ועל הסובייקט שיכול למצוא את עצמו בחדשות, על האופן בו הטלוויזיה מנרמלת את אירועי 7 לאוקטובר והאופן החדשני בו קשת הפכו מגוף שמסקר את האירוע לגוף שלוחם ופועל בתוך האירוע, על המוטיבים הארוטיים שנועדו לחרמן את הציבור על המלחמה והתשוקה החדשה לבומרים, על התפקידים המגדריים של נשים וגברים בקמפיין ההסברה הישראלי, על הפוזיציה האנטישמית של הסרט שנטפליקס יעשו על המלחמה, שיחה על תקשורת שקורסת לתוך עצמה בה רשת התקשורת קרסה לתוך עצמה פעמים רבות מדי. התוצאה בהתאם ערוכה באופן מוקפד, מניפולציה שמכריזה על עצמה כשיחה אמיתית על מניפולציות אנד סו און אנד סו און...

לקראת מחר

לא שיחה על חיטוב הגוף, אולי על חיטוב הנפש בימים בהם כל מה שבא זה לאכול עוד ועוד שנאה. באנו לשיחה הזו עם תומר דותן דרייפוס (ההוא מהפרק על הסחים) בחשש קל שנלך מכות. בסוף יצא מתורבת למדי. שיחה שהיא ניסיון להציב גבולות גזרה כלשהם, לרציונל ולרגש, כשלכולם נאבדות המילים ומה שחשבנו על השמאל ועל הומניזם אוניברסלי נדמה שעף מהחלון. אתם יודעים מה אומרים על הסכסוך: אנד סו און אנד סו און…

תמיד מוזר להיות יהודים - פעם זה היה בגלל השואה, אחר כך בדיחות פיגועים… ועכשיו? מותר לנו לספר בדיחות על הטבח בדרום? לא עם כולם? לא בקרוב? אף פעם? האם יש גבול להטרלה? אם לכתוב שירה אחרי אושוויץ היה ברבריות, מה זה אומר על הטרלות אחרי מעשה טבח ויראלי? היש טעם בבדיקת גבולות גם בשעת אסון? האם זו אמנות? אנד טו סון אנד טו סון?

האם רצח רבין באמת שינה את מהלך ההיסטוריה ומדוע אנחנו מתנגדים לרעיון של רצח של ביבי? פרק באווירת ניינטיז שנפתח בחמישיה הקאמרית ומסתיים בסופשבוע רגוע. בעצם, זו בכלל שיחה על (מיתוס) רצח רבין בעד ונגד, על היסטוריה ספקולטיבית שיצאה משליטה, עד שבסוף גבי התחיל לפחד שזה יעשה לו בעיות בביקורת דרכונים והתעקש לכתוב שהפרק עשוי להכיל תכנים סאטיריים אשר אין לייחס להם שום משמעות אחרת או ניסיון לפגיעה, אנד סו און אנד סו און

לפעמים, תלוי בהקשר, במשך, במקום, ושאר שאלות אוצרותיות, אנד סו און אנד סו און

אז הבדיחה הולכת ככה: דמיטרי מרינגוף, יורג ברינקמן, יואב, וגבי; שני טרולים, גרמני ואוטיסט; שלושה יהודים ונוצרי; שני גברים ושני א-בינארים; ארבעה זכרים לבנים; שלשה אומנים ופעיל א-פוליטי - נכנסים לבר ומגלים שיש רק ארבעה כיסאות. הא-בינארי הראשון אומרת לשניה, יחד אנחנו אישה אחת אז חסכנו כיסא, אבל לשלושת היהודים יש ארבע דעות אז צריך כיסא נוסף, בינתיים, הגרמני לא מבין בכלל למה זה מצחיק אנד סו און אנד סו און