[המשך] ועד"ז בנוגע המענה לשאלה הנ"ל, איך מובן ששייך להשפיע על כל העולם "לעשות צדקה ומשפט", שיש בזה ב' גישות – "הגדיל" ו"הפליא".

"הגדיל" – מסבירים להם עפ"י שכל: מגלים לכל אלו שעדיין אינם מתנהגים באופן של "צדקה ומשפט" – שרצונם האמיתי הוא שיהי' "צדקה ומשפט" בעולם,

דבלי זה יכול הדבר להזיק להם. אבל כדי שה"צדקה ומשפט" יהי' מיוסד על "ושמרו דרך ה'", מכיון שזהו רצונו ית' וצריך לציית לו (ולא מפני שזהו תועלת

אישית), ע"ז צ"ל ה"הפליא": כ"א צריך להכיר בנפלאות והשג"פ שרואה בחייו האישיים, ובכללות העולם (כמו זה שמליוני אנשים השתחררו פתאום מעבודת

פרך ללא שום מלחמה מצדם אלא מבחוץ וכו'), וחייב להודות שזהו בכח הקב"ה, שהוא הבעה"ב לא רק של איש פרטי אלא של כללות העולם. ובמילא צריכים

לציית לו. [ובי"ט כסלו בכל שנה, מתחדש ענין זה ש"הגדיל והפליא ה' לעשות בארץ"].

משיחת י"ט כסלו ה'תשכ"ט

ישנם המקשים: איך יכולים מיעוט קטן של אנשים להפיץ מעיינות לכל ישראל, ועד"ז להשפיע על מליוני איש בכל העולם (וביניהם גם אלו ש"דרכם

להזיק") "לעשות צדקה ומשפט" [כמ"ש בשני דפ' וירא]?! והמענה: הרי הוא מאמין, שהקב"ה, בורא העולם ומנהיגו שמשגיח על כאו"א בהשג"פ, צווהו לעשות

כך, וא"כ בודאי שיש לו את הכחות להצליח בזה. אבל גם עפ"י שכל אפשר להבין שאפשר להצליח בזה, ובהקדם ביאור ב' הלשונות במ"ש אדה"ז בקשר לגאולה

שלו בי"ט כסלו (שנאסר בגלל חשד מרידה במלכות ולא הי' מקום בטבע שינצח אותם, ובפועל הסכימו לשחררו "בשלום") – שזה הי' באופן ש"הגדיל והפליא

ה' לעשות בארץ וכו'". "הגדיל" פירושו שאע"פ שזהו דבר גדול אבל זה מובן ע"פ שכל. משא"כ "הפליא" פירושו שזהו דבר פלאי שלא מובן, ומ"מ חייבים

לקבלו. וכמסופר שעל רוב השאלות ששאלו את אדה"ז בעת מאסרו ענה בהבנה והסברה – "הגדיל". אבל על שאלה א' לא ענה אלא פרץ בצחוק. היינו שביטל

את השאלה כאילו לא הי' מקום לזה מלכתחילה, ללא הבנה והסברה – "הפליא" [המשך יבוא].

משיחת י"ט כסלו ה'תשכ

1) מסופר בתורה אודות המסירת נפש שהי' לרחל שיהי' לה בן. וכמדובר כמ"פ שאין מקום לשקו"ט אם קיימו כבר מצות פרי' ורבי' אז מהו ההכרח לעוד

ילד וכו' – מצוה הראשונה בתורה היא "פרו ורבו" עד ש"ומלאו את הארץ וכבשוה"! ופסק-דין בהלכה הוא שכל ילד הוא 'עולם מלא"! ואפי' אם יש טעם

אמיתי למה לדחות א"ז – יש לסמוך בזה על הקב"ה שהוא "עצם הטוב", ומשגיח בהשגחה פרטית על כל אחד ואחת שכ"א מהם הוא "עולם מלא" (במכ"ש

וק"ו מהשגח"פ אפי' על עלה שנפלה מאילן וכו'), ואין להתערב בזה ח"ו (אא"כ ישנו פס"ד ברור בתורה). 2) על רחל נאמר שבשעת הגאולה היא תתבשר עלי' –

"מנעי קולך מבכי .. ושבו בנים לגבולם", כשכר ע"ז שבדרכם לגלות עברו בנ"י את קברה והיא נתנה להם את הכח לעבור את הגלות ולהישאר בריאים ושלימים

ברוחניות, והיא זו שממשיכה ומבקשת מהקב"ה על הגאולה שלימה במהרה בימינו ממש.

ג' חלקים משיחת ו' תשרי ה'תשמ"א

בצבא השמים ניכר בגלוי הביטול להקב"ה. כדאיתא בגמ' שהילוך צבא השמים ממזרח למערב הו"ע השתחוואה לשכינה שמקומה במערב. וכ"ז, נוסף על

עצם התנועה וההילוך דצבא השמים, שבשביל זה יש צורך בכח המניע – כמסופר אודות יהודי הראשון, אברהם אבינו, שהתחיל לחשוב מהי הסיבה לתנועת

השמש עד שהגיע למסקנא ש"בודאי יש אדון ויש אלוקה" שמנהיג ומניע השמש, שהוא גדול וחזק יותר מהשמש. ובאופן כזה מתחנך כל ילד יהודי, שכשאר

שואל א"ע מהו כח הגדול והחזק כ"כ שיכול להניע אפי' גוף גדול כ"כ כמו השמש, באופן תמידי, יום יום, במשך אלפי שנים ללא שינוי! ובפרט בזמנים מיוחדים

שרואה הכח הזה מניע את השמש והירח ביחד (כמו בזמן ליקוי לבנה, כפי שהי' בקיץ האחרון), ה"ז צ"ל כח שהוא שלא בערך גדול וחזק יותר!

משיחת משיחת אור יום ג' פ' נצבים, כ"ד אלול, ג' דסליחות ה'תנש"א, לנשי ובנות ישראל תחיינה

סיום שלישי דפ' לך לך הוא: "ויאהל אברם ויבוא וישב באלוני ממרא אשר בחברון ויבן שם מזבח לה'". והנה בניית מזבח זה בחברון (שה' מזבח השלישי

שבנה) היתה מפני היותו "מקום שהמליכו בו דוד ושם כרתו ברית" (מדרש הגדול), שמלכות בית דוד היא מלכות נצחית באופן של כריתת ברית ע"י התאחדות

כל בנ"י בחברון להמליכו עליהם עד עולם – עד הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו שיהי' מ"בית דוד", וכמו שאומרים בקידוש לבנה "דוד מלך

ישראל חי וקיים". ונמצא דאברהם קישר את בניית מזבח [שבזה בא לידי ביטוי כללות עבודת אברהם אבינו, שהרי כללות ענין העבודה היא עבודת הקרבנות

על מזבח] השלישי [סיום וחותם עבודתו] עם משיח צדקנו! וזוהי ההוראה הנפלאה: כל עניני העבודה בזמן הגלות צריכים להיות קשורים וחדורים עם תוכן

הענין דמלכות בית דוד, דוד מלכא משיחא!

ב' חלקים משיחת אור לז' מר-חשון ה'תשמ"ו

פעם, כאשר אדה"ז ואדה"א גרו באותו בנין, נפל תינוק של אדה"א מהעריסה באמצע השינה והתחיל לבכות, ומרוב השיקוע בלימוד לא שמע אדה"א את

הבכי, ואדה"ז, שגר בקומה השני', שמע את הבכי, והפסיק מלימודו, וירד למטה והרגיע את התינוק. והסביר לאדה"א, שאף אם שקועים בתורה ותפלה וכו',

יש לשמוע בכי של ילד, להפסיק, ולהרגיעו. וההוראה: לאחרונה קיימת התעוררות בין הנוער ש"בוכים" ומחפשים יהדות, ויש לדעת, שאף אם עסוקים בענינים

נעלים ביותר, יש דין קדימה לעזור לישיבות כאלו שמחנכים את הילדים ליהדות אמיתית עפ"י תורת אמת, שיוכלו לקלוט מה שיותר תלמידים ש"בוכים",

וכ"ש אלו שלא יודעים אפי' שעליהם "לבכות", לחנכם באופן הנכון עד "שיפסיקו לבכות". וזוהי תפקידה של ישיבת תו"ת ליובאוויטש. ועד"ז במובן הרחב

יותר: לאחרונה ההנהגה בין אומות העולם בכלל היא כ"תינוק שנפל מהעריסה", "ירד מהפסים" של צדק ויושר, וכ"א יכול וצריך לעשות חלקו לשפר את המצב

ע"י הוספה בצדק ויושר ובמיוחד בחיזוק החינוך וכו'.

משיחת יום ה' פ' נח, ד' מרחשון ה'תשכ"ג, לעסקני ישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש

הדגשת ענין אחדות ישראל באיחור שאלת גשמים בארץ ישראל עד לז' מרחשון, ט"ו יום אחר החג: טובתו של ה"אחרון בישראל" בענין של נוחיות בלבד

שלא יתרטב בגשמים בחזרתו לביתו לנהר פרת אחרי עלייתו לרגל - נוגעת לכל בני א"י ואינם שואלים לגשמים עד הגעתו לביתו! ואע"פ שישנו חיוב מן התורה

לבקש צרכיו מה', ואיך דחו את שאלת גשמים? אלא מכיון שהוא חדור עם אהבת-ישראל, לא יכול להיות שהגשמים הם צרכיו בה בשעה שאולי יתרטב עי"ז

ה"אחרון שבישראל"!!

ג' חלקים משיחת אור לז' מרחשון ה'תשמ"ו

גם את קיום מצוות בני נח צ"ל מפני שכך צוה ה' ע"י משה ולא כי כך החליטו בני-אדם שיש להתנהג. היום אין צורך בראיות שאסור לבנות שיטה וחוקים

על שכל בני-אדם... ראו בפועל שלא רק שזה לא מביא ל"לשבת יצרה" אלא זה הביא לחורבן הרס ותוהו לעולם שלא הי' כמוהו! ה"לשבת יצרה" נעשה רק

כאשר הנהגת העולם בנוי' על ההוראות הברורות שבורא העולם מסר ע"י משה בשביל כל א' בכל פינה בעולם! ורק אז יכול להיות לזה קיום ושום "שוחד" לא

יכול להחלישו; על כל יהודי לעורר את העולם לקיים שבע מצוות ב"נ וכל סניפיהם, ובמיוחד אלו שבהשג"פ נבחרו שיהי' להם השפעה גם על ב"נ של עיר,

"סטעיט" או מדינה שלימה – הנה הצלחתם אינו ע"י הגישה של "ככל העמים בית ישראל" ח"ו אלא אדרבה – ע"י שמתנהגים בכ"מ כפי שיהודי מתנהג, שזה

כולל להשפיע גם על בני-נח שהנהגתם תתאים לתוכן שבע מצוות ב"נ וכל סעיפיהם.

ב' חלקים משיחת יום ה' פ' וישב, י"ט כסלו ה'תשמ"א

[המשך] 3) אפי' אם נדמה לחייל שאי מילוי הפקודה הוא טובת הצבא, עליו לדעת שרק העומד בראש יכול לדעת זה ועל החייל למלא הפקודה! ה' עומד ליד כל א' ומביט עליו אם "עובדו כראוי" וממלא הפקודות, ובשמחה; בצבא כפשוטו עושים מזמן מזמן "תהלוכה" של כל החיילים ומחלקים מדליות למצטיינים. ועד"ז ב"צבאות ה'": מזמן לזמן יש לכנס כל "צבאות ה'" שאז יביאו הדו"ח מהנהגתם והמצטיינים יקבלו פרסים, ויש לעשות כנס כזה בחנוכה הבעל"ט; להדפיס מחדש החוברת "י"ב הפסוקים" ובסוף יהי' דף שבו יכול כל א' לרשום שמות הילדים עליהם השפיע שיירשמו ל"צבאות ה'", וגם חוברת זו יביאו לכנס; על הילדים לעשות מביתם ומבית-ספרם – בית יהודי, מואר ב"תורה אור" וקדושה; ע"י הנהגה מתאימה ל"צבאות ה'" באופן ד"דוגמא חי'" – ישפיעו גם על הוריהם, וכך לגרום נח"ר לממה"מ הקב"ה, ולזכות לתוספת ברכות ממנו. ב' חלקים מהשיחות להתלמידים ולהתלמידות שיחיו, בבית הכנסת, אחרי תפילת מנחה – יום ב', י"ט תשרי, ג' דחול המועד סוכות [המשך] 3) אפי' אם נדמה לחייל שאי מילוי הפקודה הוא טובת הצבא, עליו לדעת שרק העומד בראש יכול לדעת זה ועל החייל למלא הפקודה! ה' עומד ליד

כל א' ומביט עליו אם "עובדו כראוי" וממלא הפקודות, ובשמחה; בצבא כפשוטו עושים מזמן מזמן "תהלוכה" של כל החיילים ומחלקים מדליות למצטיינים.

ועד"ז ב"צבאות ה'": מזמן לזמן יש לכנס כל "צבאות ה'" שאז יביאו הדו"ח מהנהגתם והמצטיינים יקבלו פרסים, ויש לעשות כנס כזה בחנוכה הבעל"ט;

להדפיס מחדש החוברת "י"ב הפסוקים" ובסוף יהי' דף שבו יכול כל א' לרשום שמות הילדים עליהם השפיע שיירשמו ל"צבאות ה'", וגם חוברת זו יביאו לכנס;

על הילדים לעשות מביתם ומבית-ספרם – בית יהודי, מואר ב"תורה אור" וקדושה; ע"י הנהגה מתאימה ל"צבאות ה'" באופן ד"דוגמא חי'" – ישפיעו גם על

הוריהם, וכך לגרום נח"ר לממה"מ הקב"ה, ולזכות לתוספת ברכות ממנו.

ב' חלקים מהשיחות להתלמידים ולהתלמידות שיחיו, בבית הכנסת, אחרי תפילת מנחה – יום ב', י"ט תשרי, ג' דחול המועד סוכות ה'תשמ"א

ילדי ישראל, שמשוחררים מדאגות, צריכים להתמסר לגמרי לתורה ולמלחמת היצר. גם הם נק' "צבאות ה'" ועליהם להתמסר לקיום תומ"צ כמתאים

ל"חייל" בצבאות ה', ובודאי ינצחו נצחון קל גדול ומושלם. ה' העמיד את ה"צבא" כדי לנהל מלחמה נגד היצר, ולגלות שהוא בורא העולם ובעה"ב של העולם

והכל צריך להתנהג כרצונו; מציעים שכל ה"מחלקות" של ילדי ישראל בעולם ייקראו בשם האחיד – "צבאות ה'". יש ללמוד מענין הצבא כפשוטו איך צ"ל

ההתנהגות של צבאות ה': 1) החייל יודע שזהו ענין רציני, והיסוד הוא קבלת עול ומילוי הפקודות! ועד"ז בצבאות ה' – קיום הוראות ה' באופן ד"הקדמת נעשה

ונשמע". 2) החייל לא יכול לומר שהוא הבעה"ב ע"ע... אי מילוי הפקודה יכול להעמיד בסכנה את כל הצבא! ועד"ז בצבאות ה': הנהגתו האישית יכולה להיות

נוגע לכל עם ישראל, ורק ה', הרמטכ"ל עצמו, יודע מה חשוב באמת [המשך יבוא]

ב' חלקים מהשיחות להתלמידים ולהתלמידות שיחיו, בבית הכנסת, אחרי תפילת מנחה – יום ב', י"ט תשרי, ג' דחול המועד סוכות ה'תשמ"א